רגע לפני שאנחנו עוברים לעשור השני של שנות האלפיים, אני רוצה לבחור את המצטיינים שלי לעשור שמסתיים בכדורגל שלנו וכן בכדורגל העולמי, אבל נתחיל מאצלנו, בישראל.
קבוצת העשור: מכבי חיפה. אין כאן ספקות, מדובר במועדון שהיה מעל כולם מבחינה מקצועית, הישגית וניהולית. אליפויות, גביעים ושתי הופעות בליגת האלופות שמדרגים אותו מעל כולם כמועדון העשור ובנוסף, מדובר במועדון שיוצאים ממנו הכי הרבה שחקנים ישראלים לאירופה.
השחקן הישראלי של העשור: יוסי בניון. עם המחסור בכוכבים שאנחנו סובלים ממנו בעשור הזה, בניון בולט מעל כולם בהרבה דרגות. כישרון על, וירטואוז וגאון כדורגל. ממוקם מעל כולם ככדורגלן העשור שהגיע לרמות הכי גבוהות אליהן שחקן יכול להגיע. אין שני אחריו, הוא פשוט הרבה מעל כולם.
המאמן: אברם גרנט. זה אולי נשמע לכם מצחיק שאני בוחר למאמן העשור את גרנט, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח - נבחרת ישראל, צ'לסי ועכשיו פורטסמות'. גרנט הוא המאמן הישראלי היחיד שהגיע לאמן בפרמייר ליג וכנראה שלא יהיו עוד כאלה עוד הרבה שנים. צריך להוריד בפניו את הכובע, תותח על שכמעט וזכה בליגת האלופות, התואר החשוב באירופה, אלמלא אותו פנדל אכזרי שמנע זאת ממנו. איפה היה התחת באותו רגע אפשר לשאול עד היום...
הניהול המוצלח: יעקב שחר. אין ספק שמכבי חיפה הגיעה לאן שהגיעה בזכות יענקל'ה שחר ששומר על יציבות משך שני עשורים, ונותן שקט תעשייתי למועדון. בלעדיו מכבי חיפה לא היתה נראית כפי שהיא נראית היום: מסודרת, מאורגנת, מקצועית והכי טובה בכדורגל שלנו.
האכזבה: מכבי ת"א. ממועדון כמו מכבי ת"א, המועדון הגדול בארץ עם הקהל הגדול בארץ, אני מצפה שיהיה סדר, ארגון למופת ובעל בית קבוע ויחיד שלא עוזב כל שנה. אין ספק שמכבי היא אכזבת העשור כיוון שאני מצפה ממנה שתהיה מועדון על שמתנהל ככזה ולא מאבד את היציבות ועמוד השדרה שלו בפרקי זמן קצרים כל כך. בימים האחרונים יש הרגשה שמשהו טוב יכול לקרות שם לקראת העשור הבא, בואו נקווה שלא אתבדה.
הפספוס הגדול: ראובן עובד. איך יכול להיות שכישרון כל כך גדול לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו? אני מכיר את ראובן מגיל ילדים כששיחק עם אחי. עובד סומן כמראדונה הבא במונחים של הכדורגל הישראלי, אבל השחקן פשוט לא לקח את עצמו בידיים, כי כישרון יש לבחור הזה בלי סוף, אבל כנראה שצריך גם אופי חזק ושם הדברים מתפספסים. חבל, אבל עדיין לא מאוחר מדי, כי אם מישהו יידע איך לתת לו את הביטחון ולהחזיר אותו למסלול טוב ורציני, אולי בכל זאת נראה שחקן ענק.
נבחרי העשור בכדורגל עולמי
קבוצת העשור: ברצלונה. גם אם לא מדובר במועדון שהצליח לגעת בהכי הרבה תארים בעשור הזה, מדובר בקבוצה שלאורך זמן הציגה את הכדורגל שאני הכי אוהב. משחק הצירופים המדהים והסגנון ההתקפי ביותר, עם אחזקת כדור שמגיעה לפעמים לתשעים אחוז מהזמן הכולל.
משחקים בה היום השחקנים הטובים בעולם: צ'אבי, אינייסטה ומסי, אולי זו אחת השלישיות הנמוכות בעולם הכדורגל, אבל הכי גדולה. אין עוד קבוצות כאלה בעולם, זו קבוצה חלומית של כל מי שאוהב כדורגל מלהיב כמוני.
השחקן: זינאדין זידאן. למרות שפרש לפני כמה שנים, הוא ייצג מבחינתי את הכדורגלן המושלם. ראיית משחק נדירה, יכולת מנהיגות, ניידות, המון מחשבה והכי חשוב שחקן שעשה את השחקנים לידו גדולים. לדעתי, זידאן היה הפליימייקר הטוב בכל הזמנים.
המאמן: אלכס פרגוסון. במשפט אחד: האיש והאגדה, ווינר משכמו ומעלה. כל מילה נוספת רק תגרע.
לסיום, אנחנו מסכמים עשור שיש בו עוד הרבה מאוד מה לשפר בכדורגל הישראלי בכל הנוגע למתקנים, ניהול קבוצות, מעמד המאמן שממשיך להתערער וטיפול כושל בנוער. כולי תקווה שאכתוב פה טור בעוד 10 שנים והנבחרת תהיה כבר לפחות עם הופעה אחת במונדיאל או ביורו אחד ועם 100 שחקנים ברחבי אירופה ולא פחות חשוב, עם ליגה הרבה יותר מעניינת, זה יותר מדי לבקש...? הלוואי וזה יתגשם.
