הדרבי של פתח תקווה הוא ללא ספק אחד מהמשחקים המעניינים, הלוהטים והיצריים ביותר בליגת העל. אלפי אוהדים ממתינים לו בשקיקה מדי שנה ומצפים לחגיגת כדורגל אמיתית, על כל המשתמע מכך ולא רק על המגרש.
אז האלימות הקבועה ב-1:1 בין שתי הקבוצות הללו נעלמה אתמול (שבת), השליטה הבלתי מעורערת של מכבי פתח תקווה נעלמה אף היא בשני משחקי הדרבי האחרונים בליגה, רק דבר אחד גדול לא נעלם והעכיר את ההנאה, החוויה והאווירה שהיא כמעט הכי חשובה. אתם בטח שואלים מה זה? היחס לאוהד הכדורגל הישראלי.
ואני שואל אתכם, אם יש לכם משחק חשוב שאתם מחכים לו בקוצר רוח לא הייתם רוצים שתהיה לכם את האפשרות להיכנס למגרש מבעוד מועד, לפגוש פנים מוכרות, להירגע מעט לפני הדרבי, אפילו לקלל ולפרוק את כל המתח שהצטבר במשך כל השבוע, לקשט את האצטדיון בשלטים ולחמם את הגרון בשירים לפני שריקת הפתיחה לה מחכים כולם?
לא הייתם רוצים שתהיה לכם את האפשרות לתפוס מקום בניחותא, לעודד את השחקנים האהובים עליכם בחימום ואפילו סתם להצטייד בשקית גרעינים וכוס קולה (17 שקל על קולה וגרעינים ?! על מה ולמה?! המחירים במזנונים במגרשי הכדורגל בישראל הם גבוהים מאוד על סף הביזיוניים אבל הפעם המחירים הם לא הנושא המרכזי).
התשובה לכך היא בוודאי כן גדול, לכן התחושה לאחר הדרבי ה"גדול" היא כל כך לא נעימה וגורמת למחשבות האם שווה בכלל לבוא למגרש כדורגל ולשלם על כרטיס למשחק כשניתן לראות בטלוויזיה במזגן ולא להידחף ולחכות בתור רק מפני שהמשטרה החליטה לא לפתוח את השערים, ההסבר מיד.
אז נכון שכל קבוצה הסתפקה בנקודה אחת ולא נרשמו אירועים חריגים ומכות כמו שהמלאבסים משני הצדדים כבר הרגילו אותנו אבל כל הניהול מסביב ללא ספק קלקל את התחושות של אוהדי שני הצדדים. 25 דקות לפני שריקת הפתיחה, המתח באוויר, כולם על קוצים ומשטרת ישראל לא פותחת את השערים.
מה לעזאזל הם חשבו לעצמם? למה משלמים כל כך הרבה כסף לכרטיס אם את חלק מהחוויה הכי גדולה לוקחים לנו? למה אלפי אוהדים צריכים להמתין מחוץ לשערי האצטדיון בצפיפות נוראית סמוך כל כך להתחלת המשחק משום שלא היה מספיק שיטור ולא ידעו כיצד לחלק את השערים? מה עושים מאיתנו צחוק? ועוד אחר כך עוברים על זה בשתיקה כאילו לא פגעו לנו בחוויית הצפיה.
חוויית צפיה או לא, המצב לא היה רחוק מסכנה של ממש. המזל הגדול הוא שאוהדי שתי הקבוצות ניסו למזער נזקים ולהתגבר על היצרים אחרת ההמתנה הממושכת מחוץ לשערים והעובדה שנטמעו אלו באלו היתה יכולה לעורר בלאגן גדול עוד לפני שנכנסים אל תוך המגרשים, הרי אהבה גדולה בין אוהדי הפועל למכבי אין וזה עוד בלשון המעטה.
אז אחרי שכבר הודיעו כי ניתן להיכנס ופותחים את השערים, הצצה קלה בשעון הבהירה כי נותרו קצת פחות מעשרים דקות לשריקת הפתיחה של השופט איתן שמואלביץ' וכעת המלאכה הגדולה באמת היתה לנסות ולמצוא את הדרך הטובה ביותר להסתנן אל תוך התור הארוך, הכל בכדי להספיק ולראות את פתיחת המשחק ולהריע לשחקנים כשהם עולים על המגרש.
תורים ארוכים ביותר של אוהדים שהתאספו והתאגדו מחוץ לשערים נראה פתאום כמו סיוט גדול מאוד שלא ברור היה אם ייגמר בקרוב. בסופו של דבר רק 1,500 איש הספיקו לראות את טל בן חיים וחבריו ומן העבר השני את הקפטן יניב לוזון מוליך את הפועל אחריו היות והיתר נאלצו להמתין בתורים הארוכים ולנסות להידחף כדי להספיק ולראות כמה שיותר, בכל זאת לא סתם משחק, זה דרבי.
בסופו של דבר אחרי דחיפות, התפרעות של אוהדים ולא מעט קללות הצליח הקהל להיכנס פנימה אלא שאז גילה להפתעתו שכלל אין שומרים בכניסות המפרידות בין היציעים והתפרסו כאוות נפשים בכל החלקים. חלק מצאו כסא נוח ביציע העיתונאים (כמובן שלא היה סדרן שימנע מאוהדים לשבת לצד עיתונאים שהגיעו לעבוד ורצו סביבת עבודה נורמלית), השאר נכנסו עם שלטים גדולים ליציע המכובדים והכאוס רק הלך והתעצם.
הפרדה בין מחנות האוהדים כמעט ולא היתה, שמירה על האוהדים כמעט ולא הורגשה, אבל בסופו של יום לצאת מדרבי שכזה עם תחושה של אכזבה מכך שלא הספקת לראות את פתיחת המשחק ושהמתנת דקות ארוכות בחוץ מזיע בחום ומתעצבן אפילו ממישהו שנושם לתוך האוזן שלך בטעות זה לא הדבר הכי כיף בעולם.
לכתבה קודמת בפרוייקט - יומנו של אוהד: דם, חובש מאותגר ומאבטח אלים
מה רוצה אוהד בסך הכל? לקבל יחס הולם? להיכנס בזמן למשחק? לא בקשות גדולות מדי. בדרבי הבא מומלץ להתקשר ולבדוק מראש אם השוטרים יועילו בטובם לתת לנו להיכנס קצת יותר מוקדם ואולי אפילו להיות נוכחים בשריקת הפתיחה. ובמילה אחת - בושה או אפילו שתיים – בושה וחרפה.
