בעוד נבחרת ישראל הבוגרת שוב לא הצליחה לעשות את המצופה ממנה ולעלות לטורניר משמעותי גדול, נראה שעתיד הכדורגל הישראלי דווקא ברגליים טובות מאוד.
לא מעט שחקנים צעירים ישראלים מוצאים עצמם באירופה ותאמינו או לא, יש כמה עם עתיד מבטיח מאוד. לפני 15 שנה יצא מנמל התעופה בן-גוריון שחקן צעיר ומוכשר, יוסי בניון. ביד אחת אחז את ידה של חברתו, מירית, וביד השניה כרטיס טיסה להולנד, שם נחת היישר במועדון הפאר, אייאקס.
אחרי כמה חודשים הגעגועים הביתה למשפחה ולחברים הכריעו ובניון חזר לישראל. מאז ועד היום היהלום כבר הספיק לנחות בספרד, להשתקע בליברפול ולהפוך לאחד הכוכבים הכי גדולים ואהובים של המועדון. במבט לאחור, בוודאי יוסי לא היה משנה שום דבר בדרך בה הלך.
יש כמה נערים ישראלים עקשנים וכישרוניים שמסתכלים לעבר בניון באהדה גדולה ובתקווה שיום אחד גם הם יגשימו את החלום כמוהו. בדקנו בספרד כיצד מסתדרים שלושה שחקנים ישראלים צעירים ומוכשרים מעבר לים כשבדרך להגשמת החלום הגדול הם מוותרים על החיים עם המשפחה והחברים בישראל.
ניר מנצור - מבית"ר ירושלים לריאל מדריד
בגיל 15 עלה ניר מנצור על מטוס ונחת היישר בפנימיה של ריאל מדריד. מנצור, מגן שמאלי שגדל במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים והעריץ כל חייו את אלי אוחנה, מתקרב לאט לאט להגשמת החלום הגדול שלו, לשחק בקבוצה הבוגרת.
לאור העובדה שיש לישראלי משפחה ענפה במדריד ומכיוון שהוא מחזיק בדרכון ספרדי, הנחיתה שלו מעבר לים היתה רכה וההשתלבות שלו בספרד היתה טובה ומיידית.
כל משפחתו של ניר מלווה אותו מהרגע הראשון בו החל לשחק כדורגל. אביו של המגן, יגאל מנצור, סיפר על ההשקעה שלא נגמרת לרגע: "אנחנו מלווים את ניר מגיל 8 כשהוא התחיל בבית"ר ירושלים. לא היה אימון אחד או משחק אחד שלא הגענו אליו. לא משנה איפה זה היה, בכל מקום בארץ היינו באים אחריו".
"נתנו לו את הגיבוי בכל מה שהיה צריך, מאז שהוא תינוק הוא עם כדור והרגשנו שזה מה שצריך להיות. ניר זומן למבחנים בריאל ואחרי שהוא עבר אותם היתה החלטה לא פשוטה מה לעשות. חשבנו על זה וידענו שחייבים לשלוח אותו כי זה החלום שלו. זה לא פשוט לשלוח את הילד שלך כשהוא בן 15 למדינה אחרת אבל בגלל שיש לו סבתא ודודים במדריד זה הפך את הכל לקל יותר".
"ניר לא לבד, יש לו שם משפחה שדואגת לו ולכן אנחנו רגועים יותר. אבל, תמיד אתה מתגעגע לילד שלך ורוצה לראות בעיניים שהכל בסדר איתו. אנחנו מדברים לפחות 3 פעמים ביום, כל הזמן שואלים אותו אם הכל בסדר, אם הוא צריך משהו, זה בהחלט לא פשוט. מאוד קשה שהוא לא איתנו, אנחנו מתראים בפגרות כשהוא בא לארץ ובמהלך העונה אנחנו נוסעים מדי פעם ומסתדרים".
הקשיים של המשפחה עומדים לצד הקשיים של השחקן עצמו שלמעשה עזב בתחילת החיים הבוגרים שלו את סביבתו הטבעית, את החברים והמשפחה והלך בעקבות החלום. "ההקרבה של ניר היא מאוד גדולה אבל הוא הולך בעקבות החלום שלו. יש לניר המון חברים כאן בישראל וכשהוא מגיע לביקור אנחנו בקושי רואים אותו. זה מצד אחד כיף לראות את הבן שלך מצליח להגיע להישגים ומצד שני זה לא פשוט עם כל הגעגועים".
"החיים בספרד טובים מאוד" אומר ניר, "אני לא מרגיש לבד כי אני עם משפחה כאן וזה עוזר לי מאוד. את רוב היום אני מעביר סביב הכדורגל וסביב האימונים. אני מאוד רוצה להגשים את המטרה שלי ולהגיע לבוגרים. זה החלום הכי גדול שלי ואני מאמין שזה אפשרי עם הרבה עבודה קשה. יש לי הרבה געגועים הביתה, למשפחה ולחברים אבל זה בסדר בשבילי".
נס זמיר - לבד בספרד
נס זמיר אמנם כבר לא ילד אבל הבדידות העצומה שהוא חווה בוודאי לא קלה באף גיל. זמיר בן ה-19 יצא מישראל לפני שנתיים וחצי ומאז הוא בספרד לבדו. ההורים שלו לא יכלו להצטרף אליו ולמעשה מהרגע שהוא קם בבוקר עד הרגע שהוא הולך לישון, כל חייו הם סביב הכדורגל והרצון לדעת מה קורה בבית, בישראל.
"אני לבד בספרד, בלי משפחה בכלל ככה שיש המון געגועים לבית ולמשפחה וזה לא קל בכלל" מספר זמיר, "השנה עוד לא ראיתי את ההורים שלי אבל מדי פעם מגיעים לבקר אותי, אני מקווה שהם יגיעו בקרוב. עכשיו בכלל זו תקופה לא נעימה כי יש בעיות עם הצבא אז אני לא יכול לבוא לארץ כרגע ואני מחכה שזה ייפתר".
אולי רק הזמן שעובר הופך את הבדידות של זמיר לנסבלת יותר. "בשנה הראשונה שלי בספרד היה לי מאוד קשה. לא היה פשוט להסתדר לבד כל הזמן. השנה זו כבר שנה שנייה שלי בספרד, עכשיו אני באלבסטה ואני גר עם עוד כמה חברים שמשחקים איתי בדירה ככה שזה מרגיש טוב יותר. סדר היום שלי סובב את האימונים ואת הכדורגל ובין לבין אני רק רוצה להתעדכן מה קורה בבית, מה שלום אמא ומה חדש".
במועדון הספרדי בו משחק זמיר החליטו לתת לו אווירה ביתי עד כמה שניתן וזה כולל בישול מיוחד של אוכל כשר, בלי בשר חזיר ובלי פרות ים אך עם זאת, הגעגועים לא מרפים.
"הגעגועים חזקים מאוד אבל בסופו של דבר, אני תמיד אומר שבשביל להגשים את החלום שלי זה שווה את זה. המטרה מקדשת את האמצעים. כרגע מה שחשוב לי זה הכדורגל, אז אני מתמודד עם הדרך שבה אני חי כיום".
אמא אורנה שיושבת בבית ולא מפסיקה להתגעגע כמובן מסכמת: "אנחנו אנשים מאוד משפחתיים וחמים. זה מאוד קשה כי אתה מוותר על חלק מהמשפחתיות ועל האחדות של המשפחה כדי להגשים חלום של הילד. להגשים חלום זה חשוב מאוד. נס כבר מגיל חמש וחצי מנסה להגשים את החלום שלו ולי באופן אישי זה מאוד קשה. הוא מאז ומתמיד היה הדמות החיה בבית, הוא תמיד זה שעושה הכי הרבה רעש בבית וביום יום זה חסר לנו מאוד. אני מקווה לראות אותו בהקדם, אנחנו אולי נבוא לבקר אותו בקרוב".
עמיר אבלס - כדורגל על חשבון כדורסל
הצעיר מבין השלושה הוא עמיר אבלס, בנו של רון אבלס, מנהל המשק האגדי של הפועל גליל עליון ושל נבחרת ישראל, שגידל את כל אנשי הכדורסל הגדולים שלנו - החל מברד ליף, פיני גרשון, דייויד בלאט, אנדרו קנדי, עודד קטש, דורון שפר ועד לעידו קוז'יקרו, יואב ספר ואורי קוקיה.
כולם עברו תחת ידיו של אבלס ובכל זאת, הבן שלו החליט ללכת לאהבה הגדולה שלו, כדורגל. בגיל 15 וחצי הוא עלה על מטוס והתחיל לחרוש את אירופה במטרה למצוא קבוצה.
כבר שלוש שנים הוא נמצא בספרד ובשנה וחצי האחרונות הוא שייך למועדון קורנייה שנחשב לשלישי בגודלו בקטאלוניה (אחרי ברצלונה ואספניול). "החיים בספרד טובים מאוד", מודיע אבלס הצעיר, "אני אוהב את החיים כאן ומתרכז בכדורגל רוב היום. סיימתי את לימודי התיכון ואני לומד עכשיו ספרדית. בעתיד אשקול לעשות קורס מאמנים כי זה חשוב. אני לא מרגיש לבד כי כל הזמן יש איתי מישהו מהמשפחה שלי שמלווה אותי. אח שלי הגדול חי איתי ואם הוא לא כאן אז אבא שלי נמצא איתי כך שזה יותר קל לי".
מבחינת האבא, רון, אין לו ספק שבשביל להצליח ברמות הגבוהות צריך להקריב משהו ואם זה אומר שהמשפחתיות תדחה בכמה שנים, למען המטרה זה שווה את זה. "אין ספק שזה לא פשוט אבל יש לנו דרכונים צ'כים וחשוב מאוד שעמיר יוכל לשחק ולהתפתח. אני מאמין בו ואני שמח שאני יכול להיות איתו כאן וללוות אותו. מדי פעם אמא שלו מצטרפת אלינו וכרגע זה הכי טוב שאנחנו עושים".
