אני איתי זהבי בן לערן רפאלוב ולליאור שכטר, נצר לשושלת ורמוט המפוארת, שריד אחרון לקהילת בוזגלו על שלוחותיה ודורותיה הרבים, אני מתכבד להדליק משואה זו של יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל.
לכבוד חוזה מדינת הקיזוזים, אברהם לוזון, שהקים לנו כאן ליגה שכולנו גאים ומייחלים לשחק בה ולא נעזוב אותה לעולם – אולי רק תמורת מקום כמעט בטוח בהרכב השלישי של קבוצת תחתית בליגה האיטלקית או אפילו הבלגית...
לכבוד אחינו השחקנים האמיצים שנסעו בשליחויות עלומות למדינות עוינות אל מעבר לים, עזבו בית חם, שש בש וחיים נוחים שבהם מתעוררים ב-12 בצהריים והולכים לישון בשתיים בלילה אחרי המסיבה במועדון, כל זאת על מנת לייצג אותנו בכבוד בקבוצות מלאות בגויים אנטישמיים ולחזור לארץ חבולים ומושפלים אחרי שלא ראו דקת דשא.
לכבוד הגול המקרי בדקה ה-90 או הפס המבריק שהוביל לגול המקרי בדקה ה-90, שבזכותו ורק בזכותו הפכנו ברגע אחד לכוכבים ששווה להוציא עליהם מיליון יורו לפחות כי רק במדינתנו הנפלאה כל אחד יכול בדקה להיות כוכב נחשק – ומה שאצל הגויים ימח שמם קשה כל-כך, אצלנו – כל ישראל כוכבים זה לזה.
לכבוד הסוכנים הנאמנים שעושים ימים כלילות כדי לשכנע מנג'רים בקבוצות אירופאיות מבוססות ועשירות לעשות טובה ולקחת גם איזה שחקן ישראלי אחד, כי מה זה בשבילם עוד כמה מיליוני יורו, ואת כל זה עושים הסוכנים הנועזים ועתירי המעש שלא על מנת לקבל פרס – חוץ אולי מקופון צנוע של כמה מאות אלפים.
לכבוד האוטו החדש והשעון החדש והדירה המושקעת עם הפלזמה הענקית שהיא משאת נפשו של כל כדורגלן ישראלי, כי על נהרות הירקון וגבעות הכרמל שם ישבו גם בכינו ועשינו כאילו שאכפת לנו מהקבוצה או מהאוהדים בחושבנו על פאלרמו וספורטינג ליסבון וכמובן על גנק וגנט...
לכבוד נבחרת ישראל שנשמח להמשיך ולשחק בה במעמדנו החדש כ"ליגיונרים", ונשמח להמשיך ולהביא אותה לשיאים ולמונדיאלים, כי אם אתה לא ליגיונר אתה סתם סמרקץ שנתקע בליגה הדפוקה של לוזון ומי בכלל סופר אותך ואת מי בכלל אתה מעניין.
לכבוד הסקאוט שראה והסוכן שמכר, לכבוד החוזה הנוצץ וספסל המחליפים שעוד מעט ממש, אי שם באירופה, התחת שלנו יחמם אותו וישמין עליו, ולתפארת מדינת ישראל וליגת העל.
