על ההבדל הדק שבין פוטנציאל ענק לשחקן גדול יכולים לספר לכם יותר מידי שחקנים בכדורגל העולמי בכלל והישראלי בפרט. אין בכלל ספק, שחלק גדול מהכתרתו של שחקן לפוטנציאל ענק, והדבקת תווית "העתיד של הכדורגל" על מצחו, היא נגזרת של התנהלות תקשורתית – לקויה, או לא, תחליטו אתם, אך יש כנראה סיבה שיש שחקנים שזוכים לתוויות הזאת וישנם שלא.
בארגנטינה מחפשים כבר יותר מ-20 שנה את מראדונה הבא, ועד שהגיע מסי (אל תחשבו על זה אפילו, הוא עוד רחוק מאוד מלהיות דייגו), הסתפקו הכחולים-לבנים באורטגה, ריקלמה, ד'אלסנדרו, איימאר וחברים.
בצרפת חיפשו ממלא מקום למישל פלאטיני, עד שהגיע זינדין זידאן והפך לענק בפני עצמו ובברזיל השלימו מזמן עם העובדה שפלה יש רק אחד. ואצלנו בישראל? המצב לא שונה. במכבי מחפשים יורש לנמני, אבוטבול היה צריך לרשת את אבוקסיס וברוכיאן את מלמיליאן.
במכבי חיפה, יותר מבכל קבוצה, מחפשים ב-15 השנים האחרונות, מאז עזיבתו של אייל ברקוביץ', את היורש של הקוסם, השחקן שיגדל מתוך מחלקת הנוער הטובה בארץ, וייקח על עצמו את הקבוצה לתארים תוך כדי הפגנת כדורגל מלהיב ומרגש.
למרות השנים שבניון הוביל את חיפה לאליפויות, לצד יעקובו, רוסו, פראליה, ז'וטא, באדיר והחברים, במועדון מהכרמל תמיד מחפשים את שחקן הבית החדש, הצעיר שיעלה מהנוער ויהפוך לחביב הקהל, כבר 15 שנה שבחיפה מחפשים את עטר וברקוביץ', ולא מוצאים.
מה שהתחיל בציפיות מחיים סילבס וראג'יד בראנסי באמצע שנות ה-90, נמשך עם תקוות מנדיב סימנטוב מלך שערי הנוער בתחילת שנות ה-2000 ונתקע מעט אצל בערן לוי ושי בירוק באמצע שנות ב-2000, התגלגל בסופו של דבר לשחקן האהוב ביותר על הקהל הירוק, ולכישרון הגדול ביותר שיש כרגע בירוק, ליאור רפאלוב.
שמועה רצה בכרמל: שווה להגיע למשחקי הנוער
לאחר שבעונת 02/03, עונה בה הירוקים הופיעו לראשונה בצ'מפיונס אך גם בכו בלי סוף בגלל אובדן אליפות למכבי ת"א, הצטיין רפאלוב בנערים א', עם 17 שערים, החל הכישרון הצעיר בעונה שלאחר מכן לפרוח במחלקת הנוער.
הקשר המוכשר, בן 17 בסך הכל, הגיע כממלא מקומו של חברו מאור עקיבא, ערן לוי, כבש 8 שערים ובישל פי שניים, נבחר למצטיין בעוד אליפות ירוקה, התחיל לחלום על המעבר לקבוצה הבוגרת והפך לשם שכל אוהד ירוק מכיר.
בעונה שלאחר מכן העלה רפאלוב הילוך, והפך לשחקן שעל פיו יישק דבר בקבוצת הנוער. הילד שעוד לא חגג 19 כבש באותה עונה 19 שערים, והיה השחקן המוביל של קבוצת הנוער. לכולם היה ברור - בעונה הבאה הוא כבר חלק בלתי נפרד מהקבוצה הבוגרת.
הבאזז בכרמל סביב רפאלוב הלך וגבר, בנבחרות הגילאים הוא הפך לכוכב, וזאביק זלצר לא חשש להתבטא: "אם היו קוראים לו רפאלוביץ', הוא כבר מזמן היה משחק בבוגרים בתור זר קרואטי בהמון כסף". מי שהיה מאמנו בקבוצת הנוער, צדוק מלכה, הגדיל ואמר: "הוא יותר טכני מרביבו וניחן באיכויות שלא ראיתי בכדורגל הישראלי כבר המון זמן".
הקהל בג' מתאהב ברפאלוב, רוני לוי פחות
את עונת 05/06 החל רפאלוב במדי אלופת המדינה, ובינואר 2006, קצת לפני שהוא חוגג יום הולדת 20, חגג סוף סוף שער בכורה, כאשר כבר את השער השישי ב-0:6 נגד נצרת עילית, בפנדל.
גם במחזור ה-18 נגד אשדוד, וגם במחזור ה-20 נגד בני יהודה היה רפאלוב המחליף הראשון של רוני לוי, ובכל חילוף מחדש, הקהל ביציעים התרגש פעם נוספת. לקראת סיום העונה, ולאחר הפסדים למכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר, מצא עצמו רפאלוב בהרכב הראשון ורשם לזכותו אליפות בקבוצה הבוגרת כבר בעונה הראשונה.
תחילת העונה שלאחר מכן לא היתה מעודדת. הקשר שסיים את העונה בצורה כל כך מוצלחת, מצא עצמו מחוץ לסגל של רוני לוי, דבר שגרם לו מפעם לפעם לפרצופים חמוצים וליחסים מעט עכורים עם "הרס"ר" של הקבוצה. פציעה של דירסאו במהלך העונה מחזירה את רפאלוב לעניינים, ובצדק.
בין לבין משתלב רפאלוב בהצלחה בקמפיין אירופי מוצלח של חיפה, שכולל ניצחונות על אוקזר, פרטיזן בלגרד, צסק"א מוסקבה, והדחה ע"י אספניול בשמינית גמר גביע אופ"א. עבור רפאלוב, משחק השיא באותו קמפיין היה ב-1:1 בחוץ מול ליבורנו האיטלקית, משחק שזיכה אותו בציונים 7.5 ו-8 בעיתונות האיטלקית, וקשר את שמו לקבוצות ביבשת.
אם הקמפיין האירופי המוצלח לא הספיק, מספר 26 בירוק רשם לעצמו עוד רגע שיא בקריירה, כשעזר לנבחרת ישראל להעפיל לאליפות אירופה עד גיל 21 על חשבון צרפת הגדולה ולקח חלק באליפות עצמה אך ללא הצלחה מרובה.
גבר נאבד, אלישע מוצא אותו
דווקא לאחר ההופעה באליפות אירופה במדי הנבחרת הצעירה, משהו ברפאלוב כבה. ב-27 המשחקים בהם שותף באותה עונה, הוא לא ממש מצא עצמו, וכך מכבי חיפה כולה. היחסים עם רוני לוי לא צלחו, הקבוצה נראתה כאילו היא חייבת שינוי, ורפאלוב בן ה-21 לא הצליח לקחת את הקבוצה על הגב שלו.
כבר באפריל, חודשיים לפני תום העונה, הודיע יענקל'ה שחר כי רוני לוי מסיים את דרכו בקבוצה, ואילו אלישע לוי יהיה המאמן בשנה הבאה. אף אחד לא סיפר זאת מעולם, ויהיה קשה להוכיח זאת, אבל את זעקות השמחה מדרום לחיפה שמעו גם שמעו.
עבור רפאלוב השינוי בעמדת המאמן היה חשוב הרבה יותר מלכל שחקן אחר. "אם אני יענקל'ה שחר, אני מחתים את אלישע לוי ל-10 שנים", אמר רפאלוב במהלך עונת האליפות, וידע למה.
אלישע האמין בליאור מהרגע הראשון, נתן לו חופש כמעט מוחלט, והקשר המוכשר סוף סוף לקח את ההזדמנות שקיבל כשחקן מוביל במכבי חיפה. שישה שערים בסיבוב ראשון מצוין הובילו את מכבי חיפה לצמרת, והציפיות סביב הקבוצה שוב צצו להן.
רפאלוב סיים את העונה עם תשעה שערים, שישה בישולים, ואליפות נוספת, הפעם כאשר יש לו חלק בלתי מוגבל בתואר. רפאלוב, שבגיל 23 הפך סוף סוף לאחד הברגים המרכזיים של הקבוצה, התכבד בשער האחרון של העונה והוכיח שהאמון בו השתלם.
רגע לפני שרפאלוב שוב נעלם, מגיע פרננדז ונותן לו חמצן
למרות פתיחת עונה לא טובה, והסתבכות ראשונה עם אלישע לוי, לאחר שהתעצבן פעמיים על חילופים (גם במשחק החוץ מול אקטובה, וגם במשחק הביתי), רפאלוב חזר לעצמו עם בישול ענק לארבייטמן בזלצבורג, והיה חלק בלתי נפרד מהריצה של חיפה בראש הטבלה בעונה החולפת.
הקשר המוכשר סיים עונה נוספת עם מספרים סבירים, שבעה שערים וחמישה בישולים אך מעט מידי מנהיגות. בסיום העונה ראה רפאלוב איך תואר האליפות חומק בשניות הסיום, טראומה ממנה הירוקים עדיין לא התאוששו.
את העונה הנוכחית החל רפאלוב עם מספר חדש ומחייב על הגב, 10, אך מנגד גם "בצליעה". לפני כחודשיים החל השינוי. מאמן נבחרת ישראל, לואיס פרננדז, הפך אותו לבייבי הפרטי שלו, נתן לו את חולצת ההרכב, החיוך והצבע חזרו לפניו של רפאלוב, ומכבי חיפה חזרה להרוויח ממנו.
תצוגה ענקית במשחק החוץ מול בני יהודה שהסתיימה בצמד פרטי ו-2:3 ירוק, אבל יותר מכך, 90 דקות של מנהיגות, שליטה בקצב המשחק, מסירות זהב לחבריו ושער שוויון קריטי ב-1:1 הביתי מול אשדוד הוכיחו, הלוואי ובאופן סופי, שמכבי חיפה מצאה את הפוטנציאל שחיפשה כדי לרשת את ברקוביץ' ועטר.
יענקלה שחר, הנשיא שיודע לתת בראש לשחקניו, אך יודע גם להחמיא כשצריך, הסביר בצורה הטובה ביותר את השינוי שעובר מספר 10 בירוק, כשאמר: "כיף לראות אותך ככה, הרבה מאוד שנים חיכיתי לרגע הזה".
גם בחיפה יודעים שעל גולסה גדיר ו-ורד קשה לבנות העונה, מי בגלל גילו הצעיר ומי בגלל פציעות, ויניב קטן כבר מתקשה לסחוב קבוצה שלמה על הגב. עם כל הלחץ שבדבר, ליאור רפאלוב הוא כרגע הברומטר של חיפה. האוהדים מוכנים לכך, אלישע כבר מבין את זה, ועושה רושם שבמשחק מול אשדוד, גם רפאלוב כבר עיכל את זה.
