אחרי שני משחקי הכנה של מכבי חיפה בטורניר זלצבורג, הירוקים יכולים להיות מרוצים מלא מעט דברים ובעיקר מהתוצאות, למרות שני ההפסדים לראפיד בוקרשט ולשחטאר דונייצק.
לתוצאות במשחקים מסוג זה אין חשיבות ולו הקטנה ביותר והאמת שלפעמים לנצח במשחקי ההכנה יכול להיות משקר ומשכר. אם קבוצה שנפרדה מבנאדו, רפאלוב, חמד ומסיללה והביאה במקומם את שאראנוב, בולייאט, ימפולסקי ועמאשה, היתה מנצחת כבר במשחקי ההכנה, זה רק היה הופך את השחקנים לזחוחים ובטוחים בעצמם ברגעי האמת.
חיפה נראית בסדר. החלק האחורי עדיין לא מתואם לגמרי, עידן ורד ואייל גולסה לוקחים אחריות, בוקולי מזכיר לכולם עד כמה הוא חשוב, אבל לבעיה אחת אלישע לוי עדיין לא מצא פיתרון - ולדימיר דבאלשווילי.
בליגת העל שלנו, דבאלשווילי יכבוש בין 12 ל-15 שערים בכל עונה, אבל כשחיפה יוצאת לשחק מול הגנות מהירות וחזקות יותר, לגאורגי אין מה לתרום.
לא מפתיע שקמפיין ליגת האלופות בכיכובו נגמר ללא שער זכות ולא מפתיע שב-180 דקות בטורניר זלצבורג, חיפה עדיין על מאזן נקי משערי זכות ומנקודות. האיש שעליו נשענת ההתקפה, פשוט לא מתאים לתפקיד.
חלוצים חייבים להיות מהירים, אלא אם הם מיוחדים. לראול יש את הזכות להיות איטי, ברבאטוב רכש לעצמו איטיות כזו, שמבלבלת את שחקני ההגנה והופכת את המהלכים שלו להזויים אך מוצלחים. ואן ניסטלרוי לא היה מהיר, אבל החוש שלו להפוך כל 'זבל' במרכז הרחבה לזהב, גאונית.
תמוז, שכטר ובן שהר. טל בן חיים ועומר דמארי. ברק יצחקי. אלירן עטר. כולם מהירים, כולם יותר טובים מדבאלשווילי. יקומו החכמים ויגידו שגם חמד וארבייטמן לא מהירים גדולים ועדיין פרחו במכבי חיפה. א' - חשוב לזכור שגם ארבייטמן התקשה מאוד בליגת האלופות, ב' - חמד עדיין לא הגיע לשם.
לפני שנתיים האיטיות של מרכז המגרש בראשות קולמה וחוסר היכולת בחלק ההתקפי בראשות דבאלשווילי, היתה בעוכריהם של הירוקים בליגת האלופות. הדרך לשם עוד ארוכה, אבל אחרי שחרורו של קולמה, הצעד הבא של אלישע לוי חייב להיות פרידה מהחלוץ הגאורגי.
ואלישע, אם אתה לא יודע להגיד שלום בשפת האם של החלוץ, בשביל זה יש את דרסיליה. בכל מקרה, תתאמן: გამარჯობა
הכתוב הינו טור דעה
