היריבות הספורטיבית ארוכת השנים בין ניר דוידוביץ' לדודו אוואט מרימה את ראשה מפעם לפעם. שני השוערים הכי מוכשרים של הכדוגל הישראלי מתמודדים על מקום אחד: אפודת השוער הראשון בנבחרת ישראל וכל מאמן שעומד על הקווים בשורות הנבחרת, מתחבט בשאלה: מי יותר טוב?
וזו באמת שאלה מאוד קשה. אבל, אין מה לעשות, עם עובדות אי אפשר להתווכח. עם כל הכבוד למכבי חיפה שללא ספק, מדובר בקבוצה הכי אירופית בישראל, יש הבדל בינה לבין קבוצה במקום ה-5 בליגה הספרדית.
דודו אוואט יסגור בסיום העונה הזו שבע שנים בספרד. שבע שנים. לא כמו רוב הכדורגלנים שלנו שיוצאים לחתום באירופה וחוזרים עם הזנב בין הרגליים אחרי עונה או שתיים. לשחק רחוק מהבית במנטליות שונה זה לא קל וצריך אופי מאוד חזק כדי להצליח. אוואט, ששיחק בסנטאנדר, דפורטיבו לה קורוניה וכעת במיורקה, כבר עשה לעצמו שם בספרד, ובצדק.
ניר דוידוביץ' הוא שוער מצויין אבל עזבו אתכם מסופרלטיבים. הבנאדם לא ספג שער כבר תשעה משחקים ברציפות. הפעם האחרונה שדוידוביץ' הוציא כדור מהרשת, היתה במחזור ה-11 בבלומפילד מול מכבי ת"א.
אם תוסיפו לתשעת המשחקים ללא ספיגה גם את 85 הדקות עם רשת נקיה מול מכבי, הרי ששוער מכבי חיפה לא נכנע ב-895 הדקות האחרונות בליגה. מדהים. דוידוביץ' רחוק 109 דקות משבירת שיאו של גיורא אנטמן במכבי חיפה ששמר על רשת נקיה במשך 1003 דקות רצופות בעונת 1988/9.
אנחנו וניר דוידוביץ' כבר לעולם לא נדע, אבל לדעתי אם השוער היה יוצא לאירופה כמו אוואט, בזמן הנכון, הוא היה מצליח. הסיבה ששוער חיפה לא טעם אירופה במהלך כל הקריירה היא בשל נאמנותו של שוער הירוקים למועדון בו גדל וחייבים להעריך את זה.
אבל, דוידוביץ' טעה בגדול כשאמר: "מבחינה מקצועית להגיע להישגים עם מכבי חיפה בזירה האירופית זה הרבה יותר קשה ומתאגר מאשר בלה קורוניה או במיורקה". לא צריך להיות חכם במיוחד כדי להבין למה התכוון המשורר. "קשטן העדיף את אוואט שכמעט ולא שיחק", הוסיף דוידוביץ'.
ניר, אתה צריך להתעסק אך ורק בקריירה שלך. אתה משחק בקבוצה הכי טובה בארץ, הגעת איתה להישגים נהדרים באירופה וכל שוער אחר בישראל היה מתחלף איתך ברגע. אבל אין מה לעשות, כל עוד דודו אוואט משחק בליגה השניה בטיבה באירופה (אחרי הליגה האנגלית) הוא צריך לפתוח. מי יותר טוב? תחליטו אתם.
