דוקטור מולי אפשטיין הוא פיזיולוג בכיר במכון וינגייט
אין ספק שרבים מכם חוו את התחושה הטראומטית הזו יותר מפעם אחת בחייהם. זה יכול לקרות במהלך פעילות גופנית, תוך כדי שינה, בזמן טבילה בבריכה או בכל מקום אפשרי אחר. התופעה מתרחשת בדרך-כלל ללא התראה מוקדמת והיא מלווה בכאב חד ובבהלה מצידו של ה"קורבן". אנחנו מדברים על תופעה פיזיולוגית מוכרת, הידועה בשם "עווית שריר". מי שחווה את הדבר הזה ("נתפס לי השריר") יודע בוודאי על מה מדובר. נעים זה לא.
מהי עווית שריר?
עווית שריר (Spasm, Cramp) מוגדרת כהתכווצות חזקה ובלתי רצונית, ממושכת ומכאיבה של שריר. היא נגרמת לעיתים בגלל חוסר איזון של מלחים בגוף, אך בדרך-כלל זוהי תוצאה של עייפות, תנוחה לא נכונה או מתח. יש סוג של עווית שאינו מאפשר פעילות ספציפית, אך מאפשר שימוש בשרירים אלה לכל תנועה אחרת, לדוגמה: עווית הסופרים, הפוגעת בשרירי כף היד המשמשים לכתיבה.
השרירים המועדים לפתח עווית הם כאלה העוברים על פני שני מפרקים, לדוגמה - שריר התאומים Gastrocnemius)), שנמצא בחלקה האחורי של השוק, פושטי הירך (Hamstrings), הנמצאים בחלקה האחורי של הירך ושריר ארבעת הראשים (Quadriceps), הנמצא בחלקה הקדמי של הירך. איזור מועד אחר הוא שרירי כף הרגל וגם שרירי כלוב בית החזה. העווית יכולה לתקוף חלק מסוים בשריר, את השריר כולו או אפילו כמה שרירים יחד. העווית עשויה להימשך שניות ספורות או דקות ארוכות. היא יכולה להתרחש שנית כמה פעמים ברציפות עד שהיא נעלמת לחלוטין.
מה גורם לעווית שריר?
עווית שריר נגרמת ככל הנראה כתוצאה משילוב בין 3 גורמים: עייפות שרירית, איבוד מלחים והתייבשות. מי שנוטה לפתח עוויתות שרירים בתדירות גבוהה יותר הם ספורטאים רזים, בעלי כושר גופני גבוה, כאלה שמבצעים פעילות עצימה ומתפרצת על גבי המגרש, מזיעים בקצב גבוה בתנאי חום ומאבדים כמות גדולה של מלח. התופעה אינה אופיינית רק לשחקני כדורגל, אלא אף לרצי מרתון ולטריאתלטים. בנוסף יסבלו מן התופעה אנשים מבוגרים שמבצעים פעילות גופנית עצימה. הסיבה שאנשים מבוגרים נוטים לפתח את התופעה קשורה באיבוד מסת שריר, בדיכוי מנגנון הצמא ובהסתגלות פחות טובה לשינויים בתנאי מזג האוויר.
פעילות גופנית ממושכת במזג אוויר חם ובסביבה עוינת (לחות גבוהה) עלולה לגרום לאיבוד רב של נוזלים. שחקן כדורגל יכול להפסיד כ- 3 ק"ג ממשקלו במהלך משחק שלם. הפסד כה גדול בנוזלים נגרם כתוצאה מהזעה מוגברת שמטרתה לצנן את הגוף. איבוד כה מאסיבי של נוזלים גורר בעקבותיו איבוד של נתרן-כלוריד (מלח) בכמות השקולה לשתי כפיות של מלח שולחן. הגוף מאבד באמצעות הזיעה מלחים נוספים אולם בכמות שולית בהשוואה לאיבוד הנתרן. המלחים הנוספים המופרשים באמצעות הזיעה הם: אשלגן, סידן, מגנזיום.
איבוד נתרן
הנתרן הוא מינרל חיוני ביותר לגוף. הנתרן מווסת את נפח הנוזלים בגוף ושומר על האיזון חומצה-בסיס. הוא חיוני להעברת אותות עצביים ולהתכווצות השרירים. איבוד נתרן עלול להפר את התיאום העדין שבין מערכת העצבים לבין מערכת השרירים ולהשפיע על תהליכי הכיווץ וההרפיה של השרירים. התוצאה עלולה להיות עווית שריר. ההנחיה הראשונה לספורטאים המבצעים פעילות גופנית עצימה בתנאי מזג אוויר חם היא לשתות כמות מספקת של נוזלים ולצרוך כמות מספקת של נתרן. הדרך הטובה ביותר לשלב בין השניים היא לצרוך משקה איזוטוני.
תזונה מאוזנת
חשוב מאוד לחנך את העוסקים בספורט לאכול מזון מאוזן ומגוון שיספק את הרכיבים החיוניים לגוף. דגש רב צריך להינתן על צריכת נוזלים לפני, תוך כדי ואחרי הפעילות הגופנית. מזונות עשירים בנתרן הם מיץ עגבניות, שעועית אפויה מקופסה, מלפפונים חמוצים, בייגלה, מרקים ופיצה.
אפשרויות השתייה
אפשרויות השתייה המומלצות ביותר עבור הספורטאי הם מים מינרלים ומשקאות ספורט. בתנאי מזג אוויר חם ולח יש לוודא שהספורטאי צורך את הנוזלים הנכונים בכמות מספקת ומגוונת. חשוב להבטיח שהמשקאות יכילו מינרלים שיעזרו בשמירה על האיזון של הגוף וימנעו את עוויתות השריר. כמות הנוזלים הנצרכת צריכה להבטיח מיום (הידרציה) אופטימלי. אופציה מועדפת לשתייה בתנאי חום הם משקאות הספורט. היתרון הגדול של משקאות אלה הוא בכך שהם טעימים (מגרים את הספורטאי לשתייה מוגברת) ובנוסף הם מספקים כמות נאותה של נתרן (110 מ"ג בבקבוק משקה של 330 מל"ל). יתרון נוסף של משקאות הספורט הו בכך שהם מספקים אנרגיה. מים אינם מכילים כמעט נתרן ולכן אין להתבסס רק על צריכת מים במהלך פעילות גופנית בתנאי מזג אוויר חם.
מיתוסים הקשורים במניעת עווית שריר
מתוך אמונה שתוספת משמעותית של נתרן תוכל למנוע את עוויתות השרירים נהגו מאמנים מסוימים לספק לספורטאים שלהם מקורות נתרן מרוכזים בסמוך לתחרויות. פתרונות יצירתיים לאספקת נתרן היו: חרדל, נוגדי חומצה או מי השרייה של מלפפונים חמוצים. פתרונות מסוג זה לא זכו לתימוכין מדעי ובמרבית המקרים מדובר היה בתוספת גדולה מדי של מלח ובכמות נמוכה מדי של נוזלים.
עבור מרבית העוסקים בספורט, די בתזונה מאוזנת ובצריכה מספקת של נוזלים על מנת למנוע את עוויתות השרירים. עבור אלה שנוטים לפתח עוויתות שרירים בתדירות גבוהה נראה שההמלצות הנ"ל אינן מספיקות. ספורטאים הסובלים מעוויתות שרירים קיצוניות צריכים לתסף את המשקאות שלהם במלח - כחצי כפית מלח על כל ליטר של מים.
מניעה וטיפול
עוויתות השריר חולפות בדרך-כלל מאליהן, אולם במקרים מסוימים התופעה מחייבת התייחסות מצד גורם רפואי מוסמך. אם נתקפת בעווית שריר עליך לפעול בדרך הבאה:
* הפסק לבצע את הפעילות שגורמת לך לעוויתות
* מתח ועסה את איזור הכיווץ בצורה עדינה. החזק את השריר במצב מתיחה (בניגוד לכיוון ההתכווצות שלו) עד להיעלמות הכיווץ
* אם התחושה היא של מתיחה, יש לחמם את האזור הכואב; אם המקום כאוב ורגיש למגע יש להניח קרח.
אם ברצונך להימנע מעוויתות שרירים עליך לנקוט בפעולות הבאות:
* דאג לשתות בכמות מספקת ובמרווחים קבועים; שתה לפני שאתה חש בצמא
* שתה הרבה יותר ממה שמאותת לך מנגנון הצמא
* שתה מיצי פירות או משקאות ספורט אם אתה מתאמן בסביבה חמה במשך זמן ארוך יותר משעה.
מתי לגשת לרופא?
למרות שמרבית עוויתות השריר הן דבר מקובל ושפיר, במקרים מסוימים הן עלולות להצביע על בעיה רפואית חמורה יותר. אם אתה סובל מעוויתות שריר בתדירות גבוהה, אם הן אינן מגיבות לטיפול שגרתי או אם הן נגרמות שלא על רקע של פעילות גופנית עצימה - עליך לפנות לרופא. עוויתות שריר שלא על רקע של פעילות גופנית עלולות להצביע על בעיות במחזור הדם, מערכת העצבים, המערכת ההורמונלית, חילוף החומרים, תזונה או בעיה הנגרמת כתוצאה משימוש בתרופות. עוויתות שריריות יכולות להיות החלק הקל של מחלות מסובכות כמו: Lou Gehrig , גירוי של עצב שידרתי, התקשחות עורקית, היצרות תעלת השדרה, מחלה של בלוטת התירואיד, זיהום כרוני או שחמת של הכבד.