משחקי ברצלונה בשנים האחרונות, כולל כמובן משחק רבע הגמר האחרון מול ארסנל, מסמלים את העובדה שמלבד היותנו עדים לקבוצה עם ביצועי התקפה מפוארים, יכולת ההגנה שלה מרשימה לא פחות ולמעשה מונעת מהיריבה לעבור את קו מחצית המגרש כאשר ברצלונה מאבדת כדור.
גם בכדורסל הדברים די דומים. עם כל הכבוד למכבי תל אביב, היא לא מתקרבת ביכולתה לזו של ברצלונה, אבל משחק ההגנה שלה מרשים לא פחות. מספר פרשנים התייחסו לנושא ואמרו שמעניין איך משחק ההגנה שאמור לשמש כנשק של הקבוצות החלשות הוא למעשה הנשק של מכבי כנגד הקבוצות החלשות ממנה.
בכדורסל יש משפט לפיו אין יום חלש בהגנה. כלומר, יכול להיות שתופסים יום קליעות לא טוב, אבל אם משקיעים בהגנה ועובדים כמו שצריך, לא נקלעים ליום מוצלח יותר או פחות. האם אכן משחק הגנה הוא כלי של הקבוצות הקטנות? אם משחק ההגנה כה פשוט ליישום, מדוע יש פער כל כך גדול ביכולות ההגנה בין הקבוצות הגדולות לקבוצות הקטנות?
התשובה: משחק הגנה משובח מצריך לא רק מוטיבציה גבוהה, אלא עוד פרמטרים חשובים שהופכים את הקבוצות לאיכותיות. נשתמש בשתי הקבוצות כדוגמאות רלוונטיות ונראה שמאפיינים אלו קיימים גם בארגונים מצליחים לאורך זמן:
1. מנהיגות – בשתי הקבוצות, מאמן שהוא מנהיג בלתי מעורער המתווה דרך והתנהלות ומייצר מוטיבציה גבוהה מאוד גם עבור חלקים שנחשבים מסורתית כאפורים יותר. חלק אפור כזה הוא משחק ההגנה, שהופך למלהיב לא פחות עבור השחקנים והקהל. בלאט וגווארדיולה מתפקדים כמנכ"לים ממוקדי משימה שאינם מוחצנים המציגים שילוב מעניין של להט להשגת תוצאות יחד עם ענווה.
2. לקיחת אחריות כוללת ועבודת צוות – השחקן צריך להפנים שמצופה ממנו משחק הגנה והתקפה גם יחד. ההבנה היא שמשחק הגנה אפקטיבי כולל עבודת צוות מתואמת ואחריות כוללת של כל שחקן. זו לא עזרה הדדית "כשצריך", אלא עבודה מתואמת לאורך כל הדרך.
אני מאמין שליאו מסי לא היה זוכה בתואר כדורגלן העונה אם צ'אבי ואנייסטה לא היו מועמדים אף הם לתואר. מסי, מוכשר ככל שיהיה, נמצא בקבוצה מוכשרת שמבליטה את יכולתו עוד יותר.
נושא לקיחת אחריות כוללת של עובדים היא אחד הנושאים שיותר מעסיקים ארגונים. ניתן לראות גם שנושאים אלו "מככבים" בערכים של ארגונים גדולים - Accountability, Winning together ועוד. למול אין סוף הקונפליקטים הפנימיים הקיימים בכל הארגונים (ייצור מול שיווק, גופי המכירות והשירות מול גופי הפיתוח, מטה מול שטח ועוד), תרבות של עבודה ביחד ואחריות כוללת של כל עובד הן הרבה יותר מסיסמאות, אלא פקטור משמעותי להצלחה.
3. אימון, שיטתיות ועקביות – כדי שמשחק הגנה יעבוד צריך להתאמן זמן רב, על מנת להגיע לתיאום מלא ולהפנמה של השיטה. כדי שזה יקרה צריך להטמיע את השיטה בצורה עקבית וללא פשרות. הרבה פעמים רואים חברות מצליחות ללא מוצר נוצץ או חדשני שמצליחות יותר תודות לעבודה יעילה, שיטתית ועקבית.
בדרך כלל חברות ישראליות לא נמנות עם חברות כאלו. אנחנו טובים בהברקות, גמישות, "הצלת המולדת" וכיוצא בזה – אבל כדי להצליח לאורך זמן צריך שיטה ותשתית הנוצרת בחברות שלא עסוקות כל הזמן רק ביום המחר.
4. אינטליגנציה – שחקן הגנה טוב הוא לא רק שחקן מתלהב. משחק הגנה אפקטיבי מצריך שחקנים עם קריאת משחק וראיה מערכתית. לא פשוט למצוא שחקנים כאלו. הדוגמא הבולטת בזמנו היתה של נדב הנפלד, שבזכות אינטליגנציה מרשימה הצליח הרבה יותר משחקנים אתלטיים ומוכשרים ממנו. גם ארגונים מחפשים בנרות את אותם האנשים בעלי הראיה המערכתית, האינטליגנציה הגבוהה בקריאת תרחישים ויכולת התכנון והניתוח.
לסיכום, משחק הגנה איכותי אינו דבר המצריך רק מוטיבציה וקבוצות שמציגות משחק הגנה איכותי לאורך זמן מצריכות המצאות משתנים ארגוניים נוספים – מאמן מוביל, תרבות של ביחד, עקביות בהפנמת שיטה ואינטליגנציה גבוהה של שחקניה. מסיבה זו אנחנו לא רואים משחק הגנה משובח בקבוצות קטנות רבות שנעדרות פקטורים אלו. כמו בספורט, גם בעסקים גורמים אלו נמצאים בארגונים עסקיים מצליחים לאורך זמן.
