דני אבדיה: "היו רגעים ששאלתי `בשביל זה באתי?!`"

גדלת במועדון שניצחון זה חיים והפסד זה מוות, הגעת לקבוצה לוזרית.
"היה לי מאוד קשה בהתחלה, אבל הבלגתי על זה כבר".

אתה גם משחק עם חבר`ה שלא ממש בא להם למסור את הכדור...
"נכון, אני לא יכול לשלוט בזה. שיחקו שאני על תקן השחקן ההגנתי ואני שומר על השחקן הכי טוב, פשוט פחות זורק בהתקפה. בהתקפה אני מעצים את האחרים, אני מקבל כדור אבל כל פעם אני לחוץ ולא עושה הרבה".

אמרת בפנים מה חשבת?
"אז אף אחד לא היה מדבר עם ראסל ווסטברוק. הוא היה הכוכב, הגיע לקבוצה והיה שולט בהכל. הוא מה שהוא אומר קדוש. זה שחקן שמרוויח 40 מיליון דולר לעונה, שיש לו חוזק אם לא כבר יותר מהמאמן, הוא ייבחר להיכל התהילה, יש לו רזומה מרשים מאוד ואף אחד לא מתעסק איתו. אף אחד לא אומר לו `אתה מתעצבן, מה אתה עושה`? הוא עושה מה שהוא רוצה. יש לו הכי הרבה כוח, כמו מפקד בצבא - אתה יכול להגיד לו מה לעשות? אני מאמין שאם הוא היה רוצה הוא היה יכול להגיד מי ישחק, לא חושב שהוא עשה את זה. הוא הלחיץ אותי בהתחלה. בכל פעם שהוא היה מוסר לי הוא אמר `או שתזרוק או שתביא את הכדור`, אני לא הייתי רגיל לזה. הוא ווינר, הוא יודע שהוא הכי טוב ומתעצבן על כולם שהם פחות טובים ממנו".

"המאמן קרא לי ולעוד שחקן צעיר, והם באים אנחנו עומדים מול ראסל ושואלים אותנו `אתם רוצים להגיד משהו לראסל?`. אני בא לראסל ואני אומר `תשמע ראסל, אני מעריך אותך, אתה שחקן מדהים, כשאתה אומר לי משהו על המגרש אל תצעק עליי`".

איך היה לך אומץ?
"לא יודע, פשוט הרגשתי שרציתי להוציא את זה כבר. הוא אמר `הבנתי אותך`. הרגשתי שינוי אחר זה".

היה רגע בקבוצה שראית שלא מוסרים לך ואמרת `עכשיו צריך לדאוג לעצמי`?
"כן, אני מחליט להיות יותר אגרסיבי ופחות הולך לי. כבר שכחתי איך זה לשחק בחופשיות ואני קצת תקוע, מאוד חדגוני".

כמה רצית לעוף משם?
"אף פעם לא ויתרתי לעצמי, לא באמת רציתי לעוף משם. ברור שראיתי סיטואציות אחרות ואמרתי שיכול היה להיות יותר גרוע, אבל גם ראיתי סיטואציות אחרות שאני אומר `אם הייתי שם, אני שחקן אחר היום`. גם היום כשאני מסתכל אחורה, אני שחקן טוב ב-NBA, כשאני מסתכל אחורה, אם את השנים האלה לא הייתי מבזבז בלעמוד בפינה, הייתי היום שחקן ברמה אחרת. אין מה להתבאס, זה כבר קרה. מה הייתי עושה אחרת? לא יודע, אולי הייתי מחכה עוד שנה בדראפט".