"דני אבדיה כרגע שולט במשחק כמו לוקה דונצ`יץ` וניקולה יוקיץ`"

לאחר פתיחת העונה המטורפת שלו ב-2025/2026, נדמה שהכישרון של דני אבדיה כבר לא נחבא לעיני אף אדם שזוכה לצפות בו. הכוכב הישראלי של פורטלנד טריילבלייזרס מספק יכולת יוצאת דופן, שובר את השיאים של עצמו ומפרק תחזית אחר תחזית בנוגע אליו. אלא שלאורך שנות הצמיחה של אבדיה יש אדם אחד שכל מה שקורה עכשיו רחוק מאוד מלהפתיע אותו, וקוראים לו וליקו פרוביץ`.

פרוביץ` כזכור הגיע מספליט למכבי תל אביב במהלך קיץ 2014, ועשה את זה ביחד עם דרגאן בנדר כאשר המטרה הייתה ברורה - לקחת את אקדמיית הנוער של הצהובים כמה צעדים קדימה. במקביל, אבדיה בן ה-13 הצטרף למחלקת הנוער של הצהובים - ולאחר זמן קצר הוצמד למאמן הסרבי כאשר בהמשך בזמן כשעלה לקבוצה הבוגרת, פרוביץ` מונה לעוזר מאמן. כיום, הקרואטי משמש כעוזר מאמן ונציה תחת נבן ספאחיה - מי שהעניק לאבדיה את דקות המשחק הראשונות שלו בקבוצה הבוגרת. "ספאחיה הוא מי שהציב אותי על הספסל במכבי והוא הראשון שהכניס את דני למשחק בקבוצה הבוגרת", נזכר פרוביץ` בראיון לערוץ הספורט, "אז הוא בן אדם חשוב מאוד בחיים שלי וגם בחיים של דני".

מה חשבתם כשוושינגטון בחרה אותו?
"בוא נהיה כנים, דני נבחר בדראפט על ידי וושינגטון מסיבה אחת - הם רצו לנצח מיד ולהגיע לפלייאוף מיד. זה היה מאוד ברור, ראסל ווסטברוק, ברדלי ביל וטומי שפרד היו צריכים תוצאות ומהר. דני היה דמות שהבטיחה להם תוצאה טובה יותר ובמהירות. לצערנו זה כנראה לא היה מצב טוב עבורו, אני הכנתי אותו להפוך למנהיג במהירות. אבל הקלפים לא הסתדרו בצורה טובה, אז הוא סבל מכאבי גדילה שם. היה גם תסכול, ובהמשך פציעה וכל זה בקורונה. הוא עבד קשה מאוד אבל זה עיכב אותו, אבל מי יודע - אולי זה לטובה. יכול להיות שבלי זה הוא לא היה מוצא את האנשים שאוהבים אותו ורוצים שהוא יצליח".

לא יודע אם ראית את זה, אבל הוא אמר בראיון שעשה שברגעים האלה הוא חשב `בשביל זה באתי לכאן?`
"לצערי, זה מה שאתה עובר אם אתה במקום שבו הלחץ גבוה, הציפיות גדולות ואין לך את התמיכה שאתה צריך. אבל בסוף במצבים קשים, ווינרים מנצחים, והוא הראה שהוא יכול לעבור את זה. הוא נלחם עם הלחצים האלה, הוא נפגש בהם בכל יום, הוא לא הוריד את הראש, אולי קצת אבל לא הרבה - ועכשיו הוא יכול להרים את הראש ולהסתכל לכולם בעיניים, להמשיך לשלוט במשחק כמו שהוא עושה. אני חושב שזה לא דבר רע להתמודד מול קשיים, הוא מוכן לזה ואנשים שמים לזה לב. אני זוכר שמייק שמיץ הגיע לכמה אימונים של מכבי כשהוא היה ב-ESPN ודיברנו על איך דני אמור להראות בהמשך. אני מאוד שמח להתעורר בבוקר ולראות את כל מה שדמיינו קורה הלכה למעשה על המגרש. מה שדני היום זה בדיוק מה שדמיינתי שהוא יהיה, זה מה שהאמנתי. האמנתי בכל יום שזה מה שיהיה, אבל כדי שתהיה את האמונה הזו צריך כישרון כמו של דני".

אתה גרת איתו בשנתיים הראשונות, תתאר את התחושות שלו ממה שאתה יודע
"בוושינגטון ראיתי את האנרגיה שלו דועכת. הביטחון שלו נפגע קצת, אבל דחפתי אותו בכל אימון כי רציתי לראות אותו שוב כמו שהוא, שימרנו על היכולות שלו וזה לא נראה הגיוני כי בשנתיים הראשונות בליגה הוא לא הצליח לעשות את זה במשחק פעם אחת. אבל לא עצרנו לרגע, לא הפסקנו, ועכשיו אנחנו רואים שוב שהוא השחקן הכי גדול על המגרש. הוא האתלט הכי טוב, הקלעי הכי טוב, עם הטכניקה הכי טובה ואתה רואה את זה שוב. ועדיין, יש לו הרבה מאוד מקום להשתפר. אני מאמין שהוא רק ילך ויהיה טוב יותר".

היו רגעים שבהם דני פקפק בעצמו?
"לא, מעולם לא היה רגע שבו הוא או מישהו מאיתנו הטיל ספק בכך שהוא שייך לרמה הגבוהה ביותר. היה תסכול שנבנה בגלל שהרגשנו שהוא לא מקבל את ההזדמנות הנכונה להראות את עצמו ולפתח את הפוטנציאל שלו עד הסוף. הוא עבר את הקושי הזה, את הספקות של אחרים ונשאר מרוכז בדרך שלו. הוא לא השווה את הדרך שלו לדרך של אחרים. הוא עבר מהייסורים לכוכבים, וזה רק הופך את הסיפור שלו לגדול יותר".

איך היה הקשר שלו עם ראסל ווסטברוק בוושינגטון?
"דני היה השחקן שנמצא הכי הרבה במתקן האימונים ובחדר הכושר בשנים האלה, והשחקן היחיד שהיה שם כל לילה עם הצוות שלו פרט לדני היה ווסטברוק. הוא הראה לדני מה היא עקביות - להביא את המספרים בכל משחק, והוא גם תרם לקהילה. דני למד ממנו הרבה, ראסל הוא שחקן היכל התהילה עתידי. לא הכל היה ורוד בינהם, אבל ככה החיים. אני ודני דיברנו הרבה על המנטליות שלו, על איך שהוא מתייחס למשחק ומה שהוא מביא בכל יום ויום. עכשיו דני עושה את זה, אבל הוא מוסיף גם יותר רגישות לצרכים של אחרים - זה תמיד היה הדבר הכי טוב בדני. הוא מנהיג רגשי נהדר, הוא יודע איך ומתי להרים את מי שסביבו יותר מהאחרים".