תביאו את הדרבי: על ניצחון משנה מציאות
מפוסטר ועד איטודיס: הפועל ניפקה כמות גיבורים ככמות המשתתפים והשאירה לקהל זיכרון שיישאר לעד. וגם: שיבוץ השופטים של היורוליג לגמר ואדום שהיה חסר ביציע. הטור של קרמר
(תמונה בראשי: הפועל "שלמה" תל אביב)
אם לא יצא לכם לעשות את זה אתמול (רביעי) בלילה, מן הראוי שתקומו עכשיו ממושבכם, היכן שלא יהיה, ותמחאו כפיים להפועל ת״א, שהשיגה אתמול את אחד הניצחונות הגדולים בתולדות המועדון. זה היה מסוג המשחקים שאוהדים משחזרים שוב ושוב את הדקות האחרונות שלו, תוך כדי הישענות נוסטלגית על עשרות המהלכים המשמעותיים שהשאירו את הפועל במשחק. אוהדי הפועל ת״א יזכרו מה לבשו, מה אכלו, עם מי ראו את המשחק וידעו לענות על כל פרט גם בעוד שנים קדימה, כשישאלו אותם ״איפה היית כשהפועל ת״א ניצחה בולנסיה?״. ואם אחרי משחק מספר 2 אמרנו שמוקדם מדיי לקרוא לניצחון של הפועל ת״א ״מכונן״, ובכן, האישור הגיע, והוא מהדהד.
הפועל ת״א ניפקה ניצחון היסטורי, מכונן ומשנה פני עתיד, כי הוא הושג לא רק במשחק חוץ קשה, מול הקבוצה הטובה במפעל, אלא מדובר במשחק שמייצר שינוי מהותי, שמעצב מציאות חדשה, שמציב את הפועל ת״א, כפייבוריטית, במרחק שני משחקים מהיורוליג. שזה 80 דקות מדרבי יורוליג. שזה מזקין את אוהדי מכבי ת״א ב-80 חודשים ומצעיר את אוהדי הפועל ת״א ב-80 ימים. החבורה של איטודיס, בביטחון שלהם, באמונה העצמית, ביכולת לשרוד שלושה רבעים, ביכולת לשרוד כדור אחרון מקומי, ביכולת להתמודד עם הלחץ שהופעל על ים מדר, ביכולת למצוא פתרונות לבעיית העבירות של ג׳ונתן מוטלי (קאבוקלו!), ביכולת לייצר מהלכי כשרון אדירים של פוסטר ובלייקני, ביכולת של תומר גינת לחבר את כל העסק הזה, חשפו את ולנסיה כקבוצה מוכשרת, אך מעצבנת. קבוצה יהירה ומתנשאת, אבל גם פריכה וחסרת ביטחון. קבוצה עוינת ובכיינית, מסוכנת ומתקפלת. ראויה לכל מחמאה, וראויה לכל בוז. ומפסידה. הכי חשוב, מפסידה. עם מאמן, פדרו מרטינס, שהתגרה באיטודיס לאורך כל המשחק, מה שדווקא הקרין חולשה שלו. ונדמה שבסיום המשחק, שזעקו בחורים כי נגמר, הכי התחשק לשיר אל מול פני היציעים המתרוקנים מאוהדים ספרדים, זנבם הזחוח מקופל בין רגליים, ״ואמוס, הביתה״.
ינאי אנרגיה
זה אמנם היה משחק העפלה, אבל הפועל ת״א שיחקה את המשחק הזה במוד הישרדותי. היא שרדה את הרבע הראשון עם ההתלהבות של הפתיחה של המקומיים, שנראו כמשחקים בקצב ספרינט נון סטופ, וסיימה אותו במינוס שבע. היא שרדה את המחצית במינוס נקודה, בלי מדר, בלי רגלנד (זוכרים שיש אחד כזה?), בלי מוטלי שנשאר יותר מדיי זמן על המגרש וחטף עבירה שלישית מעצבנת, ועם אחוזים מביכים לשלוש נקודות של 1 מ-10, אבל עם אחוזים פסיכיים ל-2, 86%. היא שרדה את הרבע השלישי עם דקות מצויינות של נועם יעקב וסיימה אותו במינוס ארבע נקודות. ואז התפוצצה ברבע האחרון, עלתה ליתרון, מהמורה מנטלית שוולנסיה לא הצליחה להתגבר עליה עד לחגיגה האדומה בסופו. ולנסיה גילתה שעומדת מולה חבורה של גיבורים, ובשבילה גיבורים עפים. והיא אכן עפה.
כמות הגיבורים שהפועל ת״א ניפקה אתמול היא כמות המשתתפים במשחק ושותפיהם. אבל נדמה שראוי להתחיל מהאיש שהציב את החזון ושם את הכסף. אם עד אתמול הפרויקט של עופר ינאי נראה כלא יציב, קפריזי ונובורישי, שרוי עדיין תחת הגמוניה צהובה בליגה המקומית, לא באמת פייבוריט לזכות ביורוקאפ עם חוסר יכולת לייצר דומיננטיות שתרתיע באמת, הגיע הניצחון אתמול והכריז: הפועל כאן כדי להגשים את החזון של ינאי. הכסף שלו חדש, אבל רענן ושווה כמו כסף ישן. ויש לו אנרגיה. טבעית. הוא עדיין צריך להתגבר על הנטייה הטבעית שלו לעקוץ את היריבה העירונית, במיוחד כשסל הקבלות שלו עדיין ריק, אבל הוא בדרך למלא אותו. הוא סימן את המטרה, מינה מפקד ונתן לו להכתיב את הדרך.
וולקאם טו מיי פוסטר
הגיבור השני הוא האיש לו ינאי נתן את המפתחות. דימיטריס איטודיס נתן אתמול תצוגת שיא. לא בתרגילים מתוחכמים, אלא בפשטות מיקרו טקטית ובניהול סגל. השופטים אתגרו אותו עם בעיית עבירות של מוטלי ונועם יעקב. מסוג השריקות שנותנות לינאי ערימה של תירוצים והתבכיינויות. אבל איטודיס הימר על קאבוקלו. בהתחלה זה נראה בעייתי, קאבוקלו נראה כמו רוח רפאים עם גופיה, אבל בסוף זה השתלם. איטודיס שיחרר את ההתקפה למהלכי כשרון של בלייקני ופוסטר, שמחצו את ולנסיה בבליץ של שלשות. הוא השתמש בנועם יעקב, שהגיב כמו גבר גבר, הדביק עבירות למונטרו ונתן לו דקות משמעותיות של יציבות והשארת הראש מעל המים.
ברבע האחרון איטודיס הלך שוב ושוב לפיק אנד רול הבלתי עציר של מדר וגינת שמשכו את תשומת לב ההגנה וייצרו לפוסטר ובלייקני אפשרויות בידוד וקליעה. ואיזו תצוגת קליעה. הפועל ת״א הייתה במחצית עם 1 מ-10 לשלוש. ברבע הרביעי היא קלעה 9 מ-13 מהטווח הזה. 27 מ-31 הנקודות שלה ברבע הרביעי הגיעו משלשות. 4 הנקודות הנותרות היו של מרקוס פוסטר, כולל סל הניצחון. הפועל לא עמדה על הקו כל הרבע האחרון. לא הגיעה לצבע. אלא שיגרה שלשה אחר שלשה אל מעמקי הרשת ובכל פעם זה דקר עמוק יותר את השחצנות הולנסיאנית. בלייקני ופוסטר, הנאהבים והנעימים, נתנו תצוגה חסרת תקדים של אופי אדיר, ווינריות וניצול מצבים. חוסר הפחד שלהם, היכולת שלהם ליצור מרווח מהשומר ולהרים זריקה, האמונה העצמית והביצים הגדולות. והקליעה, הקליעה, הקליעה. סטף קרי שינה את המשחק עם צורת המשחק שלו. בלייקני ופוסטר נראו כמו שליחים שלו שמפיצים את הבשורה. פשוט תצוגת שיא של שני גארדים מופלאים.
תוסיפו אליהם את ים מדר, שעלה עם זריקה, הפצוע שמסרב להכיר בפציעתו, או לתת לה להכתיב את גורלו. האופי של מדר הוא תמונת ראי של הפועל השנה. בתחילת השבוע היה דיבור הזוי על חזרה אפשרית של פטריק בברלי בגלל ההיעדרות של רגלנד והפציעה של ים מדר. אחד באפריל ב-30 למרץ. אבל למדר יש אופי חזק שמחזק כל סחוס חלש, שמתגבר על האגרסיביות שוולנסיה טיפלה בו במחצית הראשונה, שלוקח אוויר על הספסל וחוזר ברבע האחרון כדי לתת הצגה ענקית.
תביאו את הדרבי
הפועל ת״א במרחק שני משחקים מדרבי יורוליג. תארו לכם. נדמה שאתמול האורות נשארו דולקים עד מאוחר בשלושה מקומות: במלון של הפועל ת״א בוולנסיה שחגגה עד כלות, במשרדי מכבי ת״א שגירדו בראשם ותהו האם אפשר להקפיא השנה את העליות מהיורוקאפ, ובמשרדי היורוליג שהזמינו ארגזים של כדורי אדוויל עבור כאב הראש שייווצר להם מקבוצה ישראלית שנייה ביורוליג. השמועות שהם התחילו בבדיקה אם ניתן לשבץ לסדרת הגמר מול גראן קנאריה את שלישיית השופטים סמי בכר, רפי גינת ואילן השועל עדיין לא קיבלה אישור רשמי.
יזכור
וכשרואים את אופוריית השמחה, את הזיעה המתגלגלת על מצח מחייך, החיבוקים הדביקים, חלוקת המחמאות הנדיבה, אני חושב על ירון שי ז״ל, שנהרג בקרב גבורה בשביעי באוקטובר בקיבוץ כרם שלום והציל את חייהם של מאות אנשים. ירון היה אוהד הפועל ת״א בכל נימי נפשו. אהדתו הגדירה אותו. הוא עשה כל מאמץ להגיע לכל משחק, ואם היה כאן איתנו עכשיו בטח היה אחד מחמישים ברי המזל שהשיגו כרטיס לוולנסיה, וכבר היה מכורטס לבולגריה ולגראן קנאריה. וכמה הוא היה שמח עכשיו. וכמה חבל שהוא לא כאן כדי לחוות את זה. אבל אולי הוא יודע. אולי הוא רואה ומחייך.