מה נשתנה השבוע הזה מכל השבועות? כלום. דני אבדיה בילה שבוע שלם בניו יורק בפעם הראשונה בקריירה הצעירה שלו, אבל בניגוד לכל האנשים שמגיעים לתפוח הגדול - הוא דווקא יעדיף לשכוח את החוויה. שלושה משחקים, שלושה הפסדים, אפס נקודות כשבאמת היה על מה לשחק (עם כל הכבוד ל-14 נק' בגארבג' טיים) ולא פחות מ-11 עבירות.
מותר להתלהב מאותן 14 נקודות (בכל זאת, הסקור השני הכי גבוה של דני העונה), ואפשר לשמוח משתי ההטבעות שלו תחת תקרת המדיסון סקוור גארדן, אבל אבדיה כדורסלן טוב מדי כדי שניקח את הדברים האלה ברצינות. איפה זה שם אותנו, ואת אבדיה, אם נתרגש מ-14 נקודות חסרות משמעות בגארבג' טיים?
דווקא בגלל שאנחנו מכירים היטב את גודל הכישרון, צריך להסתכל על אבדיה בתור הפרוספקט הישראלי הגדול אי פעם שנבחר ביושר בטופ 10, ולא בתור רוקי מקצה הספסל של וושינגטון שגירד כמה נקודות בזמן שהאוהדים של הניקס בבית כבר העבירו ערוץ. המשפט האחרון מקבל משמעות כפולה ומכופלת כששלל רוקיז מהדראפט האחרון עושים פלאים, מה שפוגע עוד יותר בשם של אבדיה בקרב אנשי ואוהדי ה-NBA.
השבוע שהיה:
בין ראשון לשני: וושינגטון הפסידה 113:106 לברוקלין, אבדיה שיחק 11 דקות וסיים עם 0 מ-2 מהשדה.
בין שלישי לרביעי: וושינגטון הפסידה 131:113 לניקס במשחק חד צדדי, אבדיה שיחק 22 דקות, קלע 14 נקודות (5 מ-7 מהשדה) בגארבג' טיים ויצא בשש עבירות לראשונה בקריירה.
בין חמישי לשישי: וושינגטון שמטה יתרון בן 17 נק' והפסידה 106:102 לניקס. אבדיה שיחק 11 דקות, סיים עם 0 מ-4 מהשדה וביצע ארבע עבירות.
על האפס
צריך להתעכב יותר על הנתון הבא: אבדיה לא קלע בשניים מתוך שלושת משחקיו האחרונים, ומאז ה-24 בפברואר הוא סופר ארבעה משחקים כאלה עם הספרה אפס ליד שמו בדף הסטטיסטיקה. למעשה, מאז ה-24 בפברואר הישראלי שיחק 15 משחקים, כאשר בארבעה מהם לא קלע, בשלושה קלע 2 נקודות ובעוד שלושה סיים עם שש נק' ומטה. בחמישה משחקים שנותרו הוא רשם בין 9 ל-14 נק'.
בסך הכל העונה לאבדיה יש חמישה משחקים ללא נקודות. בארבעה מהם, הוא שיחק למעלה מ-10 דקות. לכל שאר הרוקיז שנבחרו בטופ 10 בדראפט האחרון יש שמונה משחקים במצטבר של 0 נקודות ב-10 דקות ומעלה. פטריק וויליאמס, אגב, שנבחר "במקומו" של אבדיה בשיקגו, קלע בכל אחד מ-42 המשחקים שלו ב-NBA.
אם נסתכל על הבחירה התשיעית בשנים האחרונות, נמצא את דניס סמית' ג'וניור, קווין נוקס ורוי האצ'ימורה. שלושתם ביחד (!) רשמו שני משחקים של 0 נקודות ב-10+ דקות, בכל עונה הרוקי שלהם. בעונה שעברה, אגב, לדני היו שלושה משחקים בלבד בהם סיים ללא נקודות על אף ששיחק למעלה מ-10 דקות (חימקי מוסקבה בחוץ, הפועל ירושלים בבית והפועל תל אביב בחוץ).
אבדיה לא סקורר וספק אם אי פעם יהיה כזה, אבל לא לקלוע סל שדה בשלושה מתוך ארבעה משחקים (0 מ-3 מהשדה ב-20 דקות נגד יוטה) זה יותר מסתם נורת אזהרה. והאמת, המספרים הם לא הסיפור פה, אלא הדרך בה הוא לא מספק את המספרים. מסיבה לא ברורה דני עדיין נראה כבוי, למרות שכבר מזמן הגיעה השעה לצאת מההלם בקו"ם.
האמריקאים אוהבים להשתמש בביטוי "Sense of urgency", וככה כולנו מצפים לראות את אבדיה משחק - עם תחושת דחיפות. בשלב הזה שהלחץ הולך וגובר אבדיה צריך לנצל כל שנייה על הפרקט עם שפת גוף שתשדר "אף אחד לא משחק יותר חזק ממני", אבל במקום שזה יקרה, הפסיביות אותה פסיביות, הנאיביות אותה נאיביות, והילד הרע שסימן "להתראות" לספרד בגמר העתודה ב-2019 נעלם כלא היה.
— . (@basketballgdb) March 27, 2021
לראות את הטוב
בכל זאת אווירת חג, אז נסתכל גם על הצד האופטימי של השבוע האחרון. סיכמנו שלא נצא מגדרנו אחרי 14 הנקודות של אבדיה בגארדן, אבל כן צריך לומר - ביחס למצב הקיים, גם זו התקדמות וזה בהחלט משהו. מי ששיחק עם כל כך הרבה חוצפה מגיל צעיר במחוזותינו, הפך לשחקן חסר ביטחון מעבר לים, כך שלכל הופעה כמו זו שראינו בין שלישי לרביעי יש לא מעט משמעות.
אותה יכולת חיובית מול הניקס הזכירה את הרבע האחרון מול מיאמי בתחילת העונה, אז אבדיה הציג את משחק השיא שלו עם 20 נקודות. וכאן נשאלות כמה שאלות: אבדיה צריך משחק גמור כדי להזכיר את עצמו? אבדיה באמת פורח בלי הכוכבים לידו? עד כמה הוא יכול לפרוח בלעדיהם? מה זה אומר על וושינגטון וסקוט ברוקס? ושאלת השאלות - איך אבדיה היה בא לידי ביטוי בקבוצה אחרת?
לפני שנביט במהלכים מול ניו יורק, נשחרר עוד שאלה לאוויר העולם. כל ההטבעות הגדולות של אבדיה העונה שהגיעו אחרי חדירה שלו לסל ולא ממסירה (מיאמי בחוץ, ניקס בבית, ניקס בחוץ וגם הניסיון האמיץ מול טאקו פול) קרו כשאף אחד מהכוכבים לא היה על המגרש. יכול להיות שיש קשר?
לא כל יום רואים מהלך כדורסל יפה של הוויזארדס, אז אל תפספסו. שבוע אחרי שבוע אנחנו מדברים על התנועה של אבדיה ללא כדור, בטח ברגעים שהכוכבים על הפרקט וההגנה מתרכזת בהם, ובכל פעם שהוא עושה את זה - קורה משהו טוב. כאן דני עוזר לביל להשתחרר מהעזרה הכפולה עם תנועה לאמצע, הכדור מקבל חיים כשהוא זז מיד ליד וההתקפה מסתיימת בשלשה של מי שהתחיל אותה - אבדיה.
פעם נוספת - תנועה ללא כדור! הזריקות הקבועות שאבדיה לוקח מחוץ לקשת הן נחמדות, אבל הן לא מייצגות את הכדורסל שהוא צריך לשחק. אלק ברקס עשה טעות כשיצא כל כך גבוה ודני הראה שהוא עדיין זוכר את המהלך הכי ישן בספר בדרך לדאנק קליל. מהמהלך הזה ניקח בעיקר את שינוי הקצב המהיר כי זה אחד האלמנטים שאבדיה חייב לשפר, בין היתר כי אין הרבה שחקנים בסייז שלו שמהירים כמוהו.
בשבוע שעבר התמקדנו בכל עניין הפיקנ'רול ופיקנ'פופ, וכאן אבדיה שוב מוכיח לברוקס שהוא צריך לקבל יותר חסימות שיאפשרו לו חופש תנועה. אובי טופין עושה את הטעות בהגנה ודני מנצל את זה כדי להטביע. וזה נראה כל כך קל...
כשגארד שומר על שחקן שגבוה ממנו בכמה סנטימטרים טובים, סביר להניח שהיתרון הפיזי יכריע, אבל במהלך הזה אבדיה מפגין זריזות רגליים לא אופיינית לשחקן בגובה שלו שמסדרת לו שתי זריקות עונשין. את האגרסיביות הזו אנחנו צריכים לראות החל מהרבע הראשון ולא רק בגארבג' טיים כשהראש של המאמן והכוכבים כבר בתירוצים של אחרי המשחק.
מילה על העבירות
אם לא רתחתם מעצבים על השיפוט במהלך העונה הנוכחית, לא ראיתם משחק של דני אבדיה. דני התרגל לשיפוט אחר לגמרי באירופה ובישראל, גם ברמת השריקות עצמן וגם ברמת הכבוד שהוא מקבל, מה שמוביל לבעיית עבירות כרונית. כזו שיכולה להסיט רוקי מהמסלול, ואם הוא מלכתחילה לא על המסלול, קורה מה שקרה לאבדיה השבוע.
בשני המשחקים נגד ניו יורק אבדיה ביצע שלוש עבירות מוקדמות, מה שגרם לו לשחק 5:19 דקות בחצי הראשון של המשחק הראשון, ו-8:29 דקות בחצי הראשון של המשחק השני. אין ספק שחלק גדול מהעבירות לא היו נשרקות לו לאבדיה היו קוראים לברון ג'יימס, אבל אחרי ש"מחפשים" אותו כרוקי מתחילת העונה, הוא חייב להיות יותר חכם בשלב הזה.
העבירות הללו נותנות לברוקס סיבה להוציא את אבדיה. בעצם, הן מחייבות את ברוקס להוציא את אבדיה, וזה הדבר האחרון שדני צריך. למזלו של הישראלי אין הרבה שחקנים על העמדה שלו (בתקווה שצ'נדלר האצ'יסון החדש לא ייכנס לעניינים), דאוויס ברטאנס פצוע ואפילו ברוקס לא שם לו רגל כשזה נוגע לדקות על הפרקט (מקום 13 מתוך 82 רוקיז). המשמעות היא שאבדיה לא יכול להרשות לעבירות להוציא אותנו מהפרקט, ובינינו, הוויזארדס בכל מקרה לא שומרים אז אף אחד לא באמת ישים לב.
מי שכן שמו לב לעניין העבירות של אבדיה, הם וולט פרייז'ר ומייק ברין הנהדרים מצוות השידור של הניקס. ברין הזכיר את בעיית העבירות של הרוקי וגם התלהב מהרמת היד שלו אחרי השריקות לחובתו ("אולד סקול"), ואגדת הניקס הזכיר את היכולת הטובה של אבדיה בסיום המשחק הראשון השבוע בין הקבוצות. לאור העובדה שבעונה שעברה דני ביצע שתי עבירות בלבד למשחק, על אף ששיחק יותר, הוא יצטרך להיפטר מהתדמית הזו שנוצרה לו ב-NBA כמה שיותר מהר.
*Deni Avdija exists*
— Jordan (@jopo12191) March 24, 2021
Ref: pic.twitter.com/0JR3MYQN2g
Mike Breen and Walt Frazier are marveling at Avdija's ability to commit fouls at a high rate.
— Bullets Forever (@BulletsForever) March 25, 2021
ביל אוברייטד?
במהלך המשחק האחרון של וושינגטון נגד בוסטון, אנשי התקשורת והאוהדים בבירה התפעלו מהיכולת של הכוכב שלהם בראדלי ביל. הגארד הציג יכולת יוצאת דופן בהתקפה, קלע 46 נקודות ב-55% מהשדה וסחב את הקבוצה על הגב עם שלל סלים גדולים שהובילו לקריאות "MVP" ברשתות החברתיות. אבל באופן אירוני, המשחק הזה הסתיים בניצחון 110:111 של הסלטיקס, אחרי איבוד כדור של ביל וסל ניצחון של ג'ייסון טייטום על ביל בשניות האחרונות.
למה אירוני? כי ייתכן שהתקרה של מלך הסלים של הליגה (31.7 נקודות למשחק) מסתכמת במכונת התקפה או לכל היותר כינור שני בקבוצה מנצחת. למרות המספרים שלו שבוודאי מספקים את בעליו בפנטזי, ביל מוכיח משחק אחר משחק שאין לו את מה שצריך כדי להיות מנהיג שאפשר/צריך לבנות סביבו מועדון.
"אנחנו בונים את כל הדבר הזה סביב ביל", אמר לפני יומיים הג'נרל מנג'ר של וושינגטון טומי שפרד. "הוא אבן היסוד של המועדון, אנחנו רוצים לנצח. אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים כדי להמשיך עם הספינה הזו גם בעונה הבאה, במטרה להיות קבוצה מנצחת כל שנה".
בהנחה שביל יקום וילך בסיום עונת 2021/22 (יש לו סעיף יציאה), מה שבהחלט יכול לקרות, השבוע האחרון ייזכר כאחד הכושלים בהיסטוריה של וושינגטון. כשהוא מחזיק במאזן החמישי הכי גרוע ב-NBA, רגע לפני הדראפט המרתק של 2021, לשפרד הייתה הזדמנות לטרוף את הקלפים ולקבל אוצרות תמורת הנכס שלו. הוא בחר להיצמד לתפיסה הבינונית שלו, עם החלטה שאולי הרסה לוושינגטון את העתיד.
נחזור לביל. עם כל הכבוד ליכולות ההתקפיות שלו, כשהוא טוב הוויזארדס לא בהכרח טובים, כי הוא לא באמת מסוגל לסחוב קבוצה לפלייאוף. ווסטברוק, לעומת זאת, מוכיח גם העונה שכשהוא שם את השטויות בצד ונכנס ל"ביסט מוד" שלו - קשה מאוד לעצור אותו ואת הקבוצה שלו. חמשת המשחקים הכי טובים של ראסל העונה הגיעו מול קבוצות מהטופ (ברוקלין, פורטלנד, לייקרס, מילווקי ויוטה) והקבוצה מהבירה ניצחה ארבעה מתוך אותם מפגשים.
ולפינתנו הקבועה - מדד הרוקיז:
הממוצעים של אבדיה בשבוע הקודם: 26.2 דקות, 7.5 נקודות ב-46.3% מהשדה, 21.7% משלוש ו-100% מהקו, 4.5 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 0.7 איבודים, 0.3 חטיפות, 0.3 חסימות ומדד פלוס מינוס של 1.2-.
הממוצעים של אבדיה השבוע: 14.6 דקות, 4.7 נקודות ב-38.5% מהשדה, 33.3% משלוש ו-66.7% מהקו, 2.3 ריבאונדים, 0 אסיסטים, 0 איבודים, 0 חטיפות, 0.3 חסימות ומדד פלוס מינוס של 8-.
הממוצע העונתי: 21.7 דקות, 6.1 נקודות ב-43.6% מהשדה, 32.8% משלוש ו-62.5% מהקו, 4.5 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 0.7 איבודים, 0.6 חטיפות, 0.2 חסימות ומדד פלוס מינוס של 1.6-.
ההשוואה לשאר הרוקיז (למעלה מעשרה משחקים ו-10 דקות למשחק)
דקות: מדורג 13 (אייזק אוקורו ראשון עם 32.1)
נקודות: מדורג 18 (אנתוני אדוורדס ראשון עם 16.8)
אחוזים מהשדה: מדורג 19 (אייזאה סטיוארט ראשון עם 57.4%)
אחוזים משלוש: מדורג 23 (דזמונד ביין ראשון עם 45.2%)
אחוזים מהעונשין: מדורג 32 (אלכסיי פוקושבסקי ראשון עם 92.9%)
ריבאונדים: מדורג 8 (לאמלו בול וג'יימס ווייזמן ראשונים עם 5.9)
אסיסטים: מדורג 22 (לאמלו ראשון עם 6.1)
איבודים: מדורג 24 (לאמלו מוביל עם 2.8)
חטיפות: מדורג 20 (לאמלו ראשון עם 1.6)
חסימות: מדורג 21 (ווייזמן, אייזאה סטיוארט, קניון מרטין ג'וניור, ג'יידן מקדניאלס ואלכסיי פוקושבסקי ראשונים עם 1.0)
מדד הפלוס מינוס: מדורג 15 (דווין ואסל ראשון עם 1.0+)
מה הלאה?
שעות בודדות לאחר ליל הסדר כאן בישראל וושינגטון ואבדיה יארחו את דטרויט (03:00, ישיר ב-5SPORT), אחת משתי הקבוצות היחידות במזרח שיכולות להגיד שהן יותר גרועות מוושינגטון, בין שני לשלישי דומנטאס סאבוניס ואינדיאנה יתייצבו בבירה, בין שלישי לרביעי יגיע תורם של ההורנטס להתארח ובין חמישי לשישי הוויזארדס יצאו למשחק חוץ אצל הפיסטונס.
כמדי סוף שבוע, נמשיך להחזיק לאצבעות לאיזושהי נקודת מפנה בעונת הרוקי המוזרה הזו של אבדיה, שמפה לשם מגיעה לסיומה עוד פחות מחודשיים. עד אז, תזכרו שאם עברנו את פרעה, נעבור גם את סקוט ברוקס. חג שמח לכולם!
