בואו, ילדים אדומים, ואספר לכם סיפור. זוהי אגדה מופלאה על המלך קליין המפוזר, נסיכה נחשקת וסמרטוט קסמים. לפני שנה בדיוק קיבל הסמרטוט תפקיד של גדולים – לאמן את קבוצת הכדורסל האדומה של המלך. מכל העולם הביא הסמרטוט שחקנים, גדולים וקטנים, בכל הצבעים, הכול במטרה אחת – לגנוב את כתר האליפות הנחשק מממלכת הרשע הצהובה. "הוא מכיר אותם היטב", אמר לעצמו המלך,"הרי הוא היה הסמרטוט הראשי שם".
בהתחלה זה נראה טוב. הענק סניד שהגיע מפרס סחף את הקבוצה לניצחון ראשון על ממלכת הרשע ואפילו לזכייה היסטורית בגביע ווינר. הממלכה האדומה הוליכה את הטבלה, הרבה מעל הממלכה הצהובה המתפרקת.
אך לא שכחנו שבסמרטוט מדובר. בגביע הגיעה הממלכה הקטנה והחדשה מהצפון והראתה לסמרטוט שגם היא יודעת לשחק. גם בליגה המצב הדרדר, כשממלכות קטנות ועניות גנבו ניצחונות, אפילו בארמון מלחה שבירושלים. איך זה נגמר? מקום רביעי מאכזב, אובדן הגביע אחרי שנתיים והדחה מוקדמת מדי מאירופה. המלך רתח מזעם, והחליט להחזיר את הסמרטוט לדלי ממנו הגיע.
המלך חשק בנסיכה מהגליל. יפה ומכובדת, כזו שלבטח תצליח להשיג עבורו את הכתר. אך אבוי – אביה, הסולטן אוחיון, סירב. "היא עוד צריכה להתבגר, לגדול ולפרוח", אמר, ועד אז – היא נשארת איתי. אז מה עשה המלך קליין? כמובן, הוציא את הסמרטוט מהדלי, סחט אותו קצת והודיע לו – אתה תמשיך לעוד שנה, עד שאמצא לי נסיכה חדשה.
בין טמטום למכביזם
מהסיפור המוזר הזה עולות שתי מסקנות. הראשונה: דני קליין איבד את זה. מאז שאיבד את הכסף של גאידמק (שהיה יכול לזרום עוד שנה-שנתיים אם קליין היה מתנהג יפה לאוליגרך), הוא מנסה בכוח: מחליף מאמנים, מפטר וממנה על ימין ועל שמאל, מעודד תחלופת זרים מהירה ומשרה חוסר שקט גדול בקבוצה.
אני אפילו לא מדבר על ההחלטה ההזויה להיפרד מדן שמיר – שהביא שני גביעים והיה מרחק שתי שניות וסמי בכר אחד מדאבל – ולהביא במקומו את גודס, שהיה לוזר כשחקן ונשאר לוזר כמאמן.
להכריז שגודס לא ימשיך ולהודיע שקטש סיכם, למרות שלקטש יש חוזה בקבוצה אחרת, זה מעשה שנמצא על הקו שבין טמטום למכביזם. להחזיר את גודס שבוע אחרי שפיטרת אותו זה כבר לא זה ולא זה. זו פשוט אי שפיות מן הסוג שבית משפט אף עשוי להכיר בה: האיש פשוט לא יודע להבדיל בין טוב לרע. טוב, במקרה הזה, היה להרכין ראש בבושה ולמצוא מאמן חדש.
הכי גרוע בסיפור הזה יצא גיא גודס. כמאמן הוא הצליח לא להגיע לאף גמר עם הקבוצה הכי מוכשרת של ירושלים מאז זו של שרון דרוקר שזכתה ביול"ב. הוא איבד את המקום הראשון בליגה וכמעט גם את השני, הפסיד בחצי גמר הגביע ובחצי גמר הפיינל פור למכבי חיפה הבינונית, והנה עכשיו הוא יצא לוזר גם כאדם.
בהתבטלות הזו בפני התפקיד הפך גודס כל מהלך עתידי של קליין ללגיטימי. מי שהגיע לפני שנה למלחה כתקווה גדולה, הפך בעצם לפקק. אם קטש יתפנה במחזור החמישי לקליין לא תהיה בעיה להגיד לגודס תודה ושלום. כך יהיה גם בכל קבוצה אליה יגיע גודס בעתיד: תמיד יזכרו אותו בתור הפראייר שלא יודע לעמוד על שלו, שמוותר ומוכן לעשות הכול בשביל להישאר על הכיסא. סמרטוט נשאר סמרטוט.