1. בואו נפתח בנימה אופטימית: מכבי אמנם נראית עם רגל בקבר בכל הנוגע לסיכויים להעפיל לשלב ההצלבה, אבל כבר היו דברים מעולם. קחו עוד אחד: אם יש מקום בכדורסל האירופי שקרו בו ניסים שאי אפשר להסביר אותם זה בהיכל נוקיה.
עכשיו בואו נחזור למציאות. למרות הפרומואים הכבדים בערוץ 10 לקראת המשחק מול ריאל מדריד שמבקשים מהקבוצה של המדינה "תנו לנו 20 הפרש" (למי זה "לנו" - מדינת ישראל? צה"ל?), הרי שלהבדיל ממה שצריך למכור לקהל הרחב (חלומות), החלומות של מכבי צריכים להיות ריאליים יותר בהתחשב בתוצאות שהיא משיגה העונה מול קבוצות מהדרג הבכיר באירופה. חלום ריאלי, למשל, יהיה פשוט לנצח את המשחק הזה מחר אפילו בנקודה אחת. בעיקר כדי למשוך, אפילו למראית עין, את העונה האירופית הזאת עד למשחק הבית האחרון מול ברצלונה כשמכבי בתמונת הסיכויים.
בואו נניח רגע את הקלישאות והאמירות שייאמרו לפני המשחק לתקשורת, ש"המטרה היא לנצח את המשחק", וש"חשוב לא להפסיד לריאל כאן בבית". השאלה היא מה רוצה פיני גרשון להשיג, והאם המטרה היא באמת ללכת לסוג כזה של משחק. כלומר, למשחק של 20 הפרש.
קודם כל יש את עניין הידיעה הברורה למה משחק של 20 הפרש יכול להתפתח. זה משחק שגרשון יכול להצהיר עליו הלכה למעשה במגרש במשחק ההתאבדות הקולוסאלי בו הוא שולף את כל השפנים מהכובע. מנצל את היכולת של ארויו, אליהו וכספי במגרש פתוח, מעלה את שארפ בשלב מוקדם ונותן לו אישור ירי חופשי וכמובן גם למרקוס בראון, משתמש באגרסיביות יוצאת דופן בהגנה ולא משאיר עבירה אחת על הספסל - ומתפלל. בערב אחד הכל עוד יכול יתחבר. וביחד עם הקהל שהוזן והוטען מבעוד מועד, מקווה שהעסק יתפוצץ לריאל בפנים.
אבל יש גם את הצד השני. משחק התאבדות כזה יכול להיגמר רע. ריאל היא לא קרית אתא; הקלעים של מכבי מתקשים לפגוע כל העונה באירופה, אז למה שיפגעו הפעם; ארויו כבר הראה מה קורה כשנותנים לו להשתולל. וכך מכבי עוד תמצא את עצמה בשלב מסוים במשחק כשהיא קרובה ל-20 הפרש, אבל מהצד השני.
האפשרות הריאלית הטובה ביותר אם לגרשון יש חלומות על 20, היא איפשהו באמצע. לרוץ כמה שאפשר, להפעיל הגנה רצחנית מהרגע הראשון בתקווה שהוא יצליח להחזיק ביתרון מסוים, ולקראת הסוף להתחיל במסע ההתאבדות. וגם זה לא במחיר של לאבד את המשחק.
גרשון הוא גמבלר מטבעו. מעבר לזה, להבדיל ממאמנים אחרים שהיו למכבי גרשון הוא מאמן שיודע להביס. מרגיש את השחקנים שלו ומשתמש באנרגיות של הקהל כדי למחוק את היריב עד הסוף אם אפשר. מזהה את החולשה של השור כדי להפיל אותו. בחמש השנים האחרונות מכבי הביסה 11 פעמים יריבות ב-20 הפרש ומעלה, וב-10 מתוך הפעמים האלו זה היה עם גרשון. ברור לכולם שזו היתה קבוצה אחרת לחלוטין מזו שיש לו היום ביד. עם הקבוצה שיש לו היום הוא נאלץ לספק את תאוותו במשחקי הליגה, שם מאז הגיע גרשון העונה מכבי מנצחת בהפרש ממוצע של 21 נקודות.
2. יש כאן עוד עניין שקשור למאמן מכבי. גרשון יכול להפיל כמה תיקים שהוא רוצה על כל העולם לגבי הקבוצה הזאת שמישהו אחר בנה עבורו. אבל בסופו של דבר אחרי כל השינויים שהוא הוביל בסגל השחקנים, עדיין הוא הצליח להוביל את הקבוצה שלו לשלוש תבוסות קשות מאוד בספרד, בהן הקבוצה שלו מתפרקת לרסיסים. התבוסות האלו גם מגניבות פה ושם תהיות לגבי היכולות האמיתיות של הקוסם, האם הן עוד קיימות והאם הן לא תוצר של סגל השחקנים "ההוא" (פארקר, שאראס, באסטון, ווייצ'יץ').
אולי, רק כדי לגרש את אותן ספקות, כדאי לגרשון ללכת על 1-0 קטן.
3. בימים האחרונים אנחנו עדים לכעס של כמה מבכירי הנהלת מכבי ת"א (רענן כץ, שמעון מזרחי) על הפניות שנעשות, לכאורה, מצד קבוצות ספרדיות לליאור אליהו ודיאור פישר. בעניין הזה שתי נקודות קטנות: א' - מאחר שהנהלת מכבי מעולם לא פנתה לשחקנים תחת חוזה, אפשר להבין את הכעס הזה של ראשיה; ב' - כמה מוזרה התחושה הזאת להיות בצד השני, כשלאחרים יש כסף גדול להציע ולקחת לך שחקנים כאילו אתה כלום, אה? קודם טרנס מוריס ויותם הלפרין, ועכשיו החבר'ה האלו.
