מכבי תל אביב הציגה בניצחון על קאנטו את הדור הבא של הכדורסל שלה. אם הדור הקודם היה פרקינס, פארגו ולחץ על כל המגרש, היום זה הכל יוגב אוחיון: אנרגיות, מלחמה, מאבקים על ריבאונד והמון לב. חבל שגלעד שליט לא היה שם כדי לראות את זה, אבל מצד שני – אחרי ברצלונה, לא בטוח שדווקא הוא הקמיע הצהוב האידיאלי.
הפתעה: צריך קלעים כדי לנצח
הקבוצה הנחמדה והסימפטית מאיטליה הציגה כדורסל יעיל במחצית הראשונה, אבל ברגע שמכבי סוף סוף סגרה לה את השלשות זה נגמר. התרגילים לבאזילה הפסיקו לעבוד, כל מגף ניסה לירות מחוץ לקשת ולא היה אפילו גארד אחד שניסה לחדור לסל.
בלי סופו בחמישייה, ועם הרכב נמוך במיוחד, מכבי פתחה את המשחק רע אבל הצליחה להתעלות על עצמה בזמן. בניגוד לצפוי, מכבי לא הציגה לחץ על כל המגרש ורוב הזמן לא רצה למתפרצות. דווקא ההפצצות מחוץ לקשת ברבע השלישי פתחו את הפער שיצר את תוצאת הסיום, 75-60. המסקנה ברורה: כנראה שצריך קלעים כדי לנצח משחקי כדורסל, ולאו דווקא סנטר עם מצבי רוח משתנים.
סופו סיפור
סיפור מוזר, סופוקליס שחורציאנטיס. אחד האנשים הכי גדולים באירופה נשען על מנטליות דקיקה, ונדמה כאילו בכל רגע הוא הולך לפרוץ בבכי. בשלב מסוים במשחק, במהלך התקפה של מכבי, הוא פשוט נעמד על קו החצי וחיכה. בצד השני האיטלקים עשו עבירה ויוגב ניגש לזרוק, ובאותו זמן ניצל פאפאלוקאס את ההפוגה כדי לחזור אחורה ולזרוק כמה מילות עידוד ביוונית לסנטר האימתני. הוא אפילו לא הרים את הראש.
אז יכול להיות שעוד נראה ימים יפים של שחורציאנטיס בצהוב, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא נדחק לצד הלא נכון של הרוטציה. כל עוד הכימיה בין הנדריקס ללנגפורד ממשיכה לעבוד, סופו יראה גם את המשחקים הבאים מהספסל. האם זה רע? לא בטוח. למרות כל היתרונות שלו כשחקן, ויש המון כאלה, אין הרבה קבוצות באירופה שמוכנות לקחת את הסיכון ולהחתים שחקן יקר ושביר כל כך.
סביר להניח שסופוקליס החביב יישאר במכבי, אבל אולי הפתרון האופטימאלי עבור שני הצדדים הוא פשוט להסיט אותו מהפוקוס. שיקום מהספסל, כמחליף להנדריקס, ידחוף קצת בצבע ויחזור לנוח. כשמדובר בילדים מגודלים, לפעמים הדרך הכי טובה להיעזר בהם היא דווקא להחביא אותם.