נפלו האסימונים: הערב בו הכל התחבר למכבי ת"א

1. "בחיים לומדים כל הזמן ובסוף מתים טיפשים", אומר הביטוי המפורסם. מכבי תל אביב היתה קרובה אתמול לשיחזור מדויק של ההפסד לאולימפיאקוס. שליטה ברוב שלבי המשחק וקריסה בישורת האחרונה. אבל עודד קטש הפנים את הטעויות שביצע בסיום המשחק עם אולימפיאקוס כששיחק בשלוש הדקות האחרונות ללא רכז וניצל אתמול מהפסד ומאזן מביך של 5-1 שהאחרון שהיה בו, נבן ספאחיה בנובמבר 2018 אחרי תבוסה לריאל מדריד - פוטר בשבוע שלאחר מכן.

רבות דובר בשלוש השנים הקודמות על האמון הבלתי מוגבל שנתן קטש לתמיר בלאט. לכן די הדהים כאשר השאיר אותו בחוץ במאני טיים מול אולימפיאקוס והשאיר לאחרים להתפרע בזריקות משלוש. אתמול כבר ראינו התקפות אחרונות מסודרות וגם ההחטאה של לוני ווקר 9 שניות לסיום שעלולה היתה להסתיים בהפסד אלמלא ההחלקה של הזוניה, באה אחרי תרגיל וזריקה טובה. גם סל הנצחון של בלאט נבע מהנד אוף עם סורקין ולא זריקה חסרת אחריות על שני שחקנים.

בשנתו הרביעית במכבי ת"א בלאט הפך להיות סוג של ברומטר כי רק הוא מסוגל לנהל התקפות עם קבלת החלטות טובה. כשברצלונה באה וישבה לו על הזנב, זה הסתיים בחמישה איבודים ותבוסה קשה. כאשר מאפשרים לו חופש פעולה, ההתקפה של מכבי פורחת כמו בדרבי. רבות דובר ונכתב כאן על המגרעות של בלאט שהתקפית לא חודר לאיזור הצבע ובהגנה רוב הקבוצות משחקות עליו (עיין ערך קרינגטון בגמר הגביע החברתי) אבל הוא מהמוסרים הטובים ביבשת (ששה אסיסטים למשחק), קריאת המצבים שלו בפיק אנד רול היא מעולה בעיקר בתיאום עם סורקין והורד והוא טווח-לס (שלשות מ-9 מטרים וצפונה). מצד שני, מקבוצה שהצליחה בשנתיים הראשונות של קטש עם יוצרים ברמה גבוהה כמו בולדווין ובראון, נשארה מכבי רק עם הבק אפ שלהם.

2. אחרי הרבע הראשון כתב לי אחד מאוהדי מכבי המסורים ב-30 השנה האחרונות :"עצוב מאוד לראות את הקבוצה. לאיזו רמה ירדנו. להחליף את כל הזרים. עכשיו!". לא עניתי. מי שענה לו זה לוני ווקר במפגן השיא של שחקן מכבי ברבע מאז חלוקת המשחק לרבעים בקיץ 2000. יש מאוהדי מכבי שקראו לו `לוני ווימס` וגם אני לא משתגע על הסגנון הסוליסטי שלו, אבל לרבע אחד הצדיק ווקר את היותו המשתכר השני אי פעם בתולדות המועדון. היכולת שלו לייצר מכדרור, הקליעה האבסולוטית גם על שחקן כשהוא נכנס "לזון" אי אפשר לעצור אותו ומאפשר לאחרים ריווח בהתקפה. הבעיה של קטש היא שכרגע יש לו חמישייה אחת טובה מאוד התקפית: בלאט, ווקר, בריסט, ליף או הורד וסורקין. מצד שני, עם ציוותים אחרים כגון קלארק ודאוטין, זה נרעה רע.