במומנטום הנוכחי? מכבי ת"א מהטובות באירופה

כבר שכחנו כמה אנרגיות הקהל של מכבי ת"א יכול לתת לקבוצה. זה סיפור המשחק אמש (חמישי) בו הצהובים ניצחו 82:85 את ולנסיה בארנה. נכון, זאת לא האווירה שיש בהיכל מנורה מבטחים המלא, אבל אנחנו בדרך לשם. הייתה נוכחות מדהימה של כ-9,000 אוהדים שדחפו את הקבוצה. תוסיפו לזה את הירידה בעומס הטיסות ואת איפה לונדברג, ששינה דברים בפן המקצועי, והקבוצה נראית אחרת לגמרי.

מכבי אמנם לא הצליחה להגביל את המשחק המהיר של ולנסיה, אבל הצליחה להוריד את אחוזיה מחוץ לקשת במשחק בו הספרדים קלעו ב-10 מ-39 מהשלוש בחוץ, ועדיין הפסידו בפער של שלוש נקודות בלבד במה שמעיד על העוצמה של העטלפים. השיטה של ולנסיה ברורה, חלוקת הדקות מאוזנת וקשה לעצור אותה. זה נראה כאילו מכבי ת"א רצתה יותר. ולנסיה אולי אינטליגנטית ממנה, אך האנרגיה והרצון הובילו לכך שהיד של מכבי ת"א הייתה על העליונה.

הצהובים הצליחו להשיג יתרון משמעותי לקראת הסוף והיו צריכים לשמור עליו, אבל ולנסיה חשפה שוב את הבעיה שלהם בריבאונד ההגנה. אחרי ארבעה ריבאונדי התקפה ספרדיים במחצית הראשונה היו 14 במחצית השנייה, מספר חריג גם למשחק שלם. לפעמים היו להם כמה ריבאונדי התקפה באותו המהלך, במשחק בו הפסידו 46:32 מתחת לסל.

בכל זאת, במומנטום הנוכחי מכבי ת"א אחת הקבוצות הטובות באירופה. אין הרבה קבוצות שניצחו בארבעה משחקי יורוליג רצופים, כולל ניצחון על אחת הקבוצות הטובות ביבשת בדמות ולנסיה. הקבוצה משחקת כדורסל נהדר בחודש האחרון. זה קשור גם לחזרת המשחקים לארץ, גם למשבר שהיה עם עודד קטש שכמעט פוטר וחזר (במה שנתן לקבוצה שקט תעשייתי) וגם להגעתו של איפה לונדברג. יש לדני חלק גדול בניצחון הזה: הוא מכניס קור רוח, אחריות והפך למבוגר האחראי החדש בקבוצה. ללונדברג היו 7 מ-14 האסיסטים של הקבוצה ב-26 דקות, מה שמעיד על תרומתו כשהוא על המגרש.

מי שעשה זאת בשנים האחרונות הוא תמיר בלאט, אך הוא זז הצידה ברוטציה החדשה של מכבי ת"א. רומן סורקין (5 נק` ב-15 דקות) היה במשחק פחות טוב. זה קורה. השניים צריכים להבין שיש תקופות טובות יותר ופחות, והם חשובים למערכת כמו שחקנים שתרמו יותר מהם בשני המשחקים האחרונים. יש עוד עונה ארוכה והם יתנו את הטון בהמשך, ובגדול.

בשונה משניהם, טי ג`יי ליף נמצא בקו עלייה. זאת הפעם הראשונה בה ליף משחק כדורסל תחרותי מאז התקופה בסין, כשהוא הגיע ליורוליג ורואה שכל משחק הוא קרב, משחק שמוביל לביקורת. הוא נכנס לאט לאט לתוך השיטה, ולא רק לזאת של מכבי ת"א בפרט אלא של הכדורסל האירופי בכלל. ככל שיעבור הזמן הוא רק ישתפר, ורואים גרף עלייה ממשחק למשחק.

באופן כללי, ההבדל המרכזי בין מכבי ת"א של פתיחת העונה לזו שניצחה 4 משחקים ברציפות זו ההגנה. עדיין יש לקבוצה פרקים של הבלחות שליליות. בשתי הדקות הראשונות היא ספגה 10 נקודות והיא ספגה 10 נקודות בשתי הדקות האחרונות. זה אומר שב-36 הדקות הנוספות היא ספגה 62 נקודות. זה מראה שכשהקבוצה מרוכזת ונמצאת במשחק, היא יכולה לעשות עבודה טובה בצד ההגנתי.

יש לה את היכולות וגם שחקנים עם אוריינטציה פחות הגנתית, יכולים ברמה הקבוצתית, ועם תיאום נכון, להוציא את המקסימום מהסיטואציה. לפעמים זה גם מתורגם לסלים בצד השני ובמיוחד במחצית השניה ראינו סלים בהתקפות מעבר ומתפרצות וזה נתן אוויר לנשימה עד הסוף.

כרגע, פלייאין זו מטרה ריאלית. יש עוד 19 משחקים. זה המון. בשנים האחרונות רואים שההבדלים לא גדולים. זה יכול להיות מוכרע על משחקים בודדים. כולם יכולים לנצח את כולם. היורוליג מאוד דינמי, גם מקום ראשון יכול להפסיד למקום 19. כל משחק חשוב עד הסוף.