לגעת ביופי: פריז היא כל מה שמכבי תל אביב לא תהיה

אם פריז בסקטבול של אתמול הייתה קיימת בשנות התשעים, היא הייתה מקבלת טור, שיר אהבה לעיר בעיתון ״העיר״, מעלי מוהר. ולא רק בגלל שהיא פירקה את מכבי. 

בינתיים, בתל אביב
קצת לא נעים לכתוב על מה שעמד מול היופי הפריזאי. ״אפרוריות תל אביבית״ נשמע קצת רומנטי, אבל מכבי הייתה רומנטית אתמול כמו עבודות של הרכבת הקלה. סל הכלים המכביסטי פשוט לא מסוגל להתמודד עם השיטה הפריזאית. מכבי ת״א הציגה, שוב, סיסטם התקפי צפוי, קהה ועבש, שנלמד היטב על ידי מובילת היורוליג שנטרלה את הפיק אנד רול של תמיר בלאט והוציאה ממנו את העוקץ על ידי קריאת המסירות שלו. למשל כאן, תראו איך מיקאל יאנטונן רץ היישר למקום בו הוא צופה שבלאט ימסור אליו:

ולחלק היותר עצוב
וההתקפה היא עוד החלק הטוב של מכבי ת״א העונה. אם אתם רוצים להיכנס לדכאון קליני שגם גוש ציפרלקס לא יעזור, צפו בהגנה שלה. בלבול בקריאת הפיק אנד רול? יש. הנה כאן, בלאט מנסה ליצור מקום כדי שהורד יישאר מול שורטס, אבל רק דוחף את השחקן לחסימה יעילה יותר. דוגמית אחת מני רבים:

אז אולי הגנת הטבעת? שתגן על עצמה. חיפוי? נחכה לגולני. שמירות כפולות להוציא את הכדור משחקני מטרה? דווקא כן! אבל מעט מדיי, מאוחר מדיי, לא מתואם מדיי. לחץ על כל המגרש? מופיע לעיתים רחוקות וללא שום השפעה ניכרת. אז אולי איזורית? הרי גם ככה באישית הם תופרים ים של שלשות. לא לא, מה פתאום איזורית, זו הגנה נחותה, לא מכבודנו לשמור אותה, מה אנחנו, רלף קליין שהיה עובר לאיזורית דווקא כשהוא היה חוטף מלא שלשות וזה אפילו הציל אותו כמה פעמים? אז אולי איזורית קצת אחרת, נגיד 1-3-1? הרי מי מתאמן מול הדבר הביזארי הזה? תודה, אבל לא תודה, מה אנחנו מכבי ג׳וניור קולג׳ סטייט יוניבריסטי? אז אולי קצת יצירתיות הגנתית, נגיד שמירות מעורבות? 

הרי אומרים שקטש מאמן יצירתי! אולי. אבל לא יצירתי בהגנה. ובטח לא עם מה שהאמריקאים אוהבים לכנות ״הגנות זבל״. אבל שחקן כמו טי ג׳יי שורטס, עם היתרון האיכותי שהוא מייצר עבור פריז, עם התזזיתיות שלו, הוא המוח והלב שלהם, הוא הריאות והכליות, והוא מתחנן, משתוקק, עורג, לקבל טיפול מיוחד. כן, נגיד בוקס אנד וואן. כן, הכי נוער מחוזית. כן, כמו ניק נרס בגמר ה-NBA עם טורונטו. אבל לא, לא אצל עודד קטש. קטש לא עורג. אז שורטס הורג.