קיבלה את המסר: החגיגה של מכבי תל אביב

היידה. עוד דוגמא. הפעם זה ווב ששומר על תימאן. פיק אנד רול חד שולח את ווב לסמן עם הידיים לכיוונו של לורנזו בראון. ומיד זינוק של ווב כדי לייצר שמירה כפולה איכותית פלאס חיפוי של תמיר בלאט שמזהה ומגיע היטב לצד החזק, כדי לחתוך את קו המסירה. ואז חטיפה וטיולים לצד השני. לא רע בכלל.

בלאט ג'וניור
תמיר בלאט, ביחד עם יובל זוסמן, היה בעונותייים שלפני חלק בלתי נפרד ממה שאלבה ברלין הציעה לעולם הכדורסל. בעונתו הראשונה מחוץ לארץ הקודש קיבל 15 דקות משחק בממוצע ופתח 3 פעמים בחמישיה. בעונתו השניה האמירו דקות המשחק לכדי כ-20 וכן השתפרו פלאים המדדים האחרים, כולל 14 הופעות כבר בתחילת המשחק, 7.8 נקודות ו-4.6 אסיסטים. מה שהוביל אותו בסופו של דבר לחיקה של האימפריה הצהובה ולמאמן שמעריך ואוהב אותו, כנראה, יותר מכל אחד אחר.

את אותם כישורים ואותו הבטחון אי אפשר לפספס, החל מהרגע שבו לבש בלאט ג'וניור את המדים שמזוהים לא במעט עם אביו. בחסות העובדה שהעונה הוחתם זר אחד פחות בקו האחורי פלאס הפציעה המוקדמת של בולדווין, הפך תמיר בלאט חיש חש לגארד מאוד משמעותי במכבי תל אביב. ולא רק בדקות המשחק (20!) אלא במידת הדומיננטיות שלו על הפרקט. כשהוא משחק, הוא מקבל החלטות. ומרים זריקות לא פשוטות, כיאה למעמדו. ומסירות בדרגת קושי גבוהה. ונמצא על הפרקט בדקות שמכריעות משחקים, כולל בהרכב שלושת הגארדים הדומיננטיים.

אתמול, מול האקסית, לא באמת היו דקות מכריעות, כי תוצאת המשחק נקבעה מעשית טרם נחתה אלבה ברלין בבלגרד. אבל כן אפשר היה להתרשם מהדברים שהובילו את תמיר בלאט עד הלום בכלל ובמכבי תל אביב בפרט. כיאה לשיטת המשחק ההתקפית בקבוצה הזאת, כמו גם ראיית המשחק והשאיפות של הרכז הישראלי, הוא איננו מכלה אסיסטיו לרוב על סתם מסירה לשחקן שיוצא מחסימה לקליעה. לרוב, מדובר במהלכי פיק אנד רול מהירים, מדויקים ותלויי ריווח במסגרתם משגר את הכדור בצורה חדה ככל האפשר ופנימה. ואם זה לא נגמר באסיסט, זה יכול להסתיים גם בהוקי אסיסט ו/או במהלך שמייצר את האסיסט.

נגיד כאן. פיק אנד רול עם רומן סורקין, שלו נסלל נתיב פנוי לקו הטבעת, בקו ישר, מוביל למסירה חדה פנימה לווב החותך. במקביל, שקיעה קלה ואוטומטית של רפי מנקו, שיורד עוד טיפה לכיוון קו הבסיס. מסירה נוספת – וטריצה נאה. נאה. המסירה של בלאט לא תקבל כל ביטוי בדף הסטטיסטיקה הרגיל, הסטנדרטי. אבל המהלך הזה, שהוביל ליתרון המספרי ולשלשה, מתחיל ולמעשה שייך לו.

מצד שני ואחרי שאמרנו את כל זה, אי אפשר שלא להתפעל מ-11 המשחקים הראשונים של תמיר בלאט במכבי תל אביב. במקום שידע כיצד לבלוע ולהעלים כל זכר לבטחון עצמי של ישראלים חוזרים ונשנים שנקרו בדרכו, מגיע בלאט ג'וניור ומראה ששום דבר לא מזיז לו. ומתיישב על דקות משחק של ג'ון דיברתולומיאו. וממלא, מעשית, את מקומו של עוד זר שחסר. ושלעניות דעתי, במאמר מוסגר, אכן חסר.

הישראלי שבטורקיה
ואם כבר תמיר בלאט, נראה שהגיעה העת לזרוק איזו מילה על חברו לקו האחורי של נבחרת ישראל. בקיץ האחרון, בחסות נסיבות שונות, הפך ים מדר לרכז הבכיר של הכדורסל הישראלי. זה עבר דרך איוש העמדה בנבחרת. שהגיעה בהמשך למינויו של אריאל בית הלחמי, מי שנחשב מאמן שדרכו של מדר מתאימה לו כפי שהכדורסל של בלאט מתאים לזה של קטש. אז מדר התייצב, בניגוד למי שלא, ולקח בעלות. במקביל, דפק וואחד ברז לז'לקו, אחד שאף אחד לא מרשה לעצמו להתעסק איתו, דפק וואחד חבילה של כסף בפנרבחצ'ה של איטודיס והפך לישראלי שלנו בטורקיה. בסדר, נמרוד לוי, גם אתה שם (ונותן יופי של עונה). לא שכחנו אותך.

ים מדר, בהרבה מובנים, הוא האנטי בלאט. הוא ההיפך הגמור ממנו. הנקודות של האיש ממכבי תל אביב מגיעות, ברובן, מחוץ לקשת שלוש הנקודות. מדר קלע מחצית משלשותיו העונה אתמול (3) מול אחת ריאל מדריד. בלאט הוא אחד שזקוק תדיר לעזרה בצד שבו נוהגים לשמור. ים מדר הוא זה שעוזר לאחרים, ולעיתים יותר מדי ושלא לצורך. בלאט הוא שליטה, מדר הוא אש ותמרות עשן. בלאט הוא פאסר מהרמה הכי גבוהה, מדר שש אלי מגע ופינישר אדיר.

ומדר שבר אמש שיא קריירה בנקודות (17) מול אחת הקבוצות המושלמות ביותר שידע הכדורסל ביבשת הישנה. ועמוק עמוק אל תוך הארכה, אחרי שחימם משך דקות ממושכות (בנוהל) את הספסל, נתפס כשהוא חופר ארוכות באוזנו של דדאס העוזר ואיטודיס המאמן. שלבסוף שיגר אותו אלי פרקט. והנה מגיע לו המהלך שהפריד אתמול בין המנצחת לבין המפסידה. דק נותן את הכדור לקמפאסו, AKA מיסטר פרפקט עבורנו. שאתמול היה פרפקט עם 11/11 ל-2 נקודות. והנה מגיע טראפ בחסות קלאתס והייז-דיוויס. והנה מגיח לו גודוריץ', שחוטף ודוחק לעברו של מדר. שמוצא מולו אחד סרחיו יוי. שמחליף ידיים ומסיים ביד שמאל, כמו ענק.

אהבתם? קבלו שוב. שימו לב בבקשה לים, שתפקידו בהתחלה להתיישב על סרחיו יוי ולמנוע ממנו את המסירה הראשונית. ואז הוא מזהה את המסירה לצד השני. ואז הוא שועט לעברו של דק, שמסר ונכנס כדי לקבל כדור. וממשיך ללוות את הארגנטינאי כשהוא מתקדם לכיוון הכדור, ומגיב מהר מספיק אל מול היירוט של גודוריץ'. איזה כיף.

שלוש נקודות לסיום
1. היידה מנקו –שיא קריירה בנקודות (13), במדד יעילות (10), בכדורים חוזרים (5), בדקות משחק (22 דקות) וכו וגו ודו. זהות היריבה לא מעניינת. הבטחון העצמי כן. היידה רפי מנקו.

2. 2<3 – איך קורה שקבוצת קליעה רעה כמו זאת של מכבי תל אביב קולעת 15 שלשות ב-40 אחוזי הצלחה? האם התשובה לשאלה הזאת, כמו גם ללא מעט קביעות אחרות ושאלות אחרות שנשאלו בטור הזה ובכלל, היא אלבה ברלין? כנראה שכן. נעקוב בעניין.

3. עוד שבוע כפול – בשבוע הבא, בלי נדר, שני משחקי חוץ מול וילרבאן ובולוניה. אחת מהן קבוצת תחתית, אבל כזאת שבעידן קואץ' פוצקו שורטת, בועטת ורוצה לנצח. השניה כרגע מוגדרת כהפתעת העונה ומסתמנת כיריבה ישירה של הצהובים על מיקום בפלייאוף/פליי אין. נצחון אחד יהיה אחלה. שניים ימחישו שמכבי תל אביב בכיוון הנכון וכלפי מעלה.

שבת שלום. שיהיה לנו טוב. שננצח.