מעז יצא סורקין: על ניצחון מכבי תל אביב בקובנה

עכשיו את יכולה להיות שמחה
מכבי תל אביב מצויה בימים אלו בעיצומו של משבר אמון, או שמא יש לומר משבר ניהול מהגדולים והמשמעותיים בתולדותיה. לאורך השנים והעשורים התמודדה האימפריה הצהובה המצליחה והאימתנית אל מול אתגרים וקשיים רבים ובדרך כלל יכלה להם. הפעם, כך נראה, מדובר בסיטואציה חדשה וייחודית. בשטח לא מוכר.

הזרים של מכבי, כל הזרים, אמרו לה במילים פשוטות וחדות שהם לא מאמינים לה. שהם לא סומכים עליה. שהם לא מקבלים את המילה שלה. שמבחינתם, הנסיונות לייצר הפרד ומשול/ טקטיקות הערבוב ארוכות השנים אינן עובדות. ועם כל הכבוד לסיטואציה הלא פשוטה בפניה ניצבת כרגע אלופת ישראל, שהם לא מוכנים להבטחות עלומות להחזר פוטנציאלי בעתיד של הכספים שחייבים להם בהווה.

אפשר לנסות ולתהות מהו המקור למשבר האמון. האם הזכרון הארגוני הקצר יחסית של ההבטחות והחיים עצמם בתקופת הקורונה? האם הרגישו שחקנים שהחתימה שלהם במכבי תל אביב ממילא משקפת ויתור כלכלי, אל מול האלטרנטיבות העסיסיות יותר שניצבו בפניהם, ו-ויתור נוסף עכשיו הוא ויתור אחד יותר מדי? האם, בפשטות, כשהכסף מדבר הצדק שותק? בשורה התחתונה, מכבי יצאה למהלך נרחב וחטפה שלילי מהדהד בתוך פרצוף שלה.

עוד נלהג ונרחיב בעתיד הקרוב על המשמעויות השונות, מידת הפגיעות וכו' וגו' ודו'. בעזרתה האדיבה של מנהלת ליגת העל שלנו, ניתן כרגע פטור בן מספר שבועות מחזרה לזירת העימות בין האנשים בחליפות לבין חלק הארי של לובשי הגופיות. בינתיים, בזמן אמת, התייצבו כו-לם למשחק החוץ בקובנה ועשו את מה שצריך כדי לסיים סיבוב ראשון מרשים עם 10 נצחונות ומיקום נוכחי באזור הפלייאוף.

קליבלנד, בלאט
בשיחה שניהלתי טרם תחילת העונה עם איש כדורסל בכיר ומבין, עלתה לדיון סוגיית קליבלנד. מצד אחד, סופר אתלט וסופר שומר. מצד שני, קבלת ההחלטות והנטייה לזריקות שנחשבות קשות או מחוץ לשטף המשחק. אחד מבין הנוכחים בשיח טען שזה יעבוד. שקליבלנד, מחד, ייתן לקטש המון פתרונות הגנתיים. מאידך, בצד שבו נוהגים להתקיף, האיש ילמד. כמו קולסון. השני חשב שקטש זה קטש, קליבלנד זה קליבלנד ואין מה להוסיף.

אם תבקשו ממחשב על כלשהו להסביר ולהמחיש בשתי דוגמאות קצרות את שיטת המשחק של עודד קטש/ ה-אני מאמין של האיש, יקפצו אל המסך חיש חש התמונות של אנטוניוס קליבלנד מהצד האחד ותמיד בלאט מהשני. שניהם, יוער, מרשים לעצמם לקחת זריקות והחלטות לא לעניין. הראשון, לדעתי, לא ממש מבין מה לא בסדר ומה רוצים ממנו. השני מבין היטב ושם קצוץ (איזו מילה זאת קצוץ, אה? נוסטלגיה אמיתית).

בהיעדרו של בולדווין ששב לעמדת הפצוע, פתח את המשחק אתמול אנטוניוס קליבלנד. שהתחיל באחלה מהלך הגנתי. שהרים 3 זריקות (והחטיא) ב-5 דקותיו על הפרקט. הראשונה, על ההתקפה הראשונה, הייתה מעדת הקאץ' אנד שוט מהפינה, מול שומר ועם 11 שניות על השעון הקטן. השניה במהלך אחד על אחד מול אוונס. האחרונה, עוד קאץ' אנד שוט מהפינה עם 14 שניות שנותרו להתקפה. כולן זכו למבט קפוא מהספסל. רובן ככולן לא מצאו חן.

עודד קטש רוצה שהשחקנים שלו ישחקו את הכדורסל הנכון שלו. שכל כולו ריווח, קצב וקבלת החלטות. קליבלנד הוא לא כזה וספק רב אם אי פעם יוכל להיות כזה. אם היה יד אליהו הישן, יתכן שרוחות ההיכל והאנרגיות שהוא מייצר היו מצליחו להעלים חלק מהקמטים ההתקפיים של קליבלנד. אבל אין יד אליהו הישן במשחקי הליגה השניה בטיבה. ויש תמיר בלאט.

3/19  ל-3. אלו הנתונים של בלאט ג'וניור בשני משחקי הליגה שהתקיימו השבוע. אחת מהן הצליחה להרגיז אפילו את המנטור קטש. אלו מספרים ונתונים שאני לא זוכר. שמעידים, בין היתר, על מידת הבטחון הבלתי נגמר של הרכז הישראלי החדש יחסית בצהוב.

כשהוא על המגרש, מבחינתו, המגרש שלו. הוא זה שמכדרר. הוא זה שיוזם. הוא זה שמחליט. ובמחצית השניה, הוא זה שנכנס למשבצת שאותה ניסה למלא קליבלנד בפתיחה. ועזבו רגע את ה 14 נקודות פלאס 8 אסיסטים. בלאט סיים (שוב) עם מדד הפלוס מינוס הגבוה בקבוצה. ולמרות שז'לגיריס הלכה במודע, פעם אחר פעם, על הרגליים ההגנתיות הפגיעות של האיש, הצליחה הקבוצה שלו להחזיק מעמד ולייצר רגעים הגנתיים טובים.

בראיון סוף המשחק הסביר הקואץ' שהפעם שיחקה מכבי תל אביב חכם. שהפעם קראה נכון את המצבים. שהפעם זיהתה נכון את הסיטואציות ההתקפיות שנוצרו והצליחה מהן להפעיל היטב את הגבוהים. והוא לא הסתפק בסאבטקסט אלא הפנה את האצבע המחמיאה לתמיר בלאט. ובצדק.

הגנה
ז'לגיריס קובנה היא קבוצה בינונית ומטה בכלל וקבוצת התקפה בינונית ומטה בפרט במושגי המפעל הזה. מצד שני, במחצית המשחק הקודם, זה מול ברצלונה, קלעה 51 נקודות. ובכלל, לקלוע מבחוץ היא יודעת. כמה יודעת? הכי טובה במפעל, כשהיא היחידה שמטילה טריצות בהצלחה של מעל ל-40%.

ואתמול, אחרי פתיחה מבהילה שכללה שלוש שלשות של סאמנר, היא ממש לא פגעה. ודף הסטטיסטיקה נעצר בסוף על 7 מ 25 בזריקות מחוץ לקשת. שזה לא כל כך טוב. וכן, היו זריקות טובות שהלכו החוצה. וכן, הייתה תכנית והייתה ערנות רבה בצד ששמר בצהוב, כדי למנוע את ההפגזות שיודעים לייצר הדימשות של העולם הזה.

ועכשיו נדגים. הכלל הבסיסי של הגנה מול קלעים אומר, אההה, שרצוי להישאר קרובים אליהם. ולחשוש פחות מיכולות הכדרור. ולכן, גם במקרה הזה, חילופים הגנתיים יכולים לעזור.

כאן, מוביל הפיק אנד רול של גידראיטיס הקטן לחילוף עם ניבו הגדול, שהופך לחילוף משולש שבו מקבל ג'ון די את בירוטיס הממש גדול. אבל בירוטיס רוצה מסירה למעלה, קינן אוונס דווקא מעדיף למטה, ודיברתולומיאו אומר תודה ויוצא קדימה.

via GIPHY

1. ג'ון די – הזכרנו כאן האיש מספר פעמים וניתן לו גם נקודה אחת לסיום. 18 דקות בבכורה האירופאית המחודשת של שועל הקרבות הסתיימו ללא נקודות ואפילו עם מדד פלוס מינוס שלילי. ועדיין, דיברתולומיאו עשה אתמול טוב לקבוצה שלו.

2. מנקו – דיברנו על חרם הזרים, דיברנו על הפציעה של בולדווין, דיברנו על עוד דקות לרפי מנקו. את התרומה של ג'ון די למשחק אתמול אי אפשר להציג במספרים. את של מנקו דווקא כן. הלו, פלוס 15 ב-10 דקות משחק (ו-4 ריבאונדים) זה אחלה של נתון.

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? חוזרים לעוד שבוע יורוליג כפול. מונאקו בבית בבלגרד. פנרבחצ'ה בחוץ, אבל בליטא. העולם השתגע.

 שבת שלום. שיהיה לנו טוב.