יכולה גם בלעדיו: כך גברה מכבי תל אביב על אנדולו אפס

אפשר גם בלי?!
את 98 השניות האחרונות של הרבע השלישי סיים תמיר בלאט עם שני איבודי כדור והחטאה בזריקה לא לעניין מחוץ לקשת שלוש הנקודות. בסיטואציה רגילה, בטח ובטח לגבי שחקן ישראלי מן המניין, סיומת שכזאת עולה בספסול בואכה לך תעלה על אופניים בחודשיים הקרובים. העניין הוא שתמיר בלאט הוא הכל חוץ משחקן ישראלי מן המניין ואצל המאמן שלו הדברים נראים אחרת, בטח לגביו. לא רק שאין ספסול, אלא שבלאט פותח את הרבע הרביעי כרכז יחידי, בלי אף שחקן שיודע לכדרר לצידו (בחמישיה של בלאט-קליבלנד-ווב-ריברו-סורקין). ולא רק שהוא מתחיל את הרבע כבעל הבית הבלעדי, אלא שהוא ממשיך לא לראות ממטר ולירות עוד שלשה מקץ 14 שניות מהפתיחה.

בלי מסירות, בלי אסיסטים ובלי לדפוק חשבון. ודקה אח"כ עוד שלשה, ודקה אח"כ עוד שלשה, היא הטריצה השישית במספר. הנה, זאת. פיק אנד רול ראשון, פיק אנד רול חוזר (יענו טוויסט). ואם אף אחד לא יוצא, בלאט ג'וניור מיידה.

האיש של קטש סיים אתמול עוד משחק סופר דומיננטי שבו, משך 24 דקותיו על הפרקט, קיבל המון (אבל המון) החלטות. הוא זרק 7 שלשות, ו-ויתר על זריקות בתוך הקשת ומקו העונשין. הוא מסר 6 אסיסטים. הוא איבד 6 כדורים. משאיר לכם לחשב לבד כמה החלטות אלו בכלל וכמה החלטות אלו פר דקת משחק ופר פוזשן התקפי. ספוילר? המון.
 
אני לא יודע מאיזה חומר קורץ הגארד החדש של הצהובים, אבל בטחון עצמי או מיץ אומץ ודאי שלא חסרים לו. מחטיא? מאבד? לא מעניין (אותו). כל כולו מוכוון מטרה, כשהמטרה הזאת כוללת בהגדרה אלמנטים אישיים מובהקים, שמביאים את כשרון המסירה והקליעה שלו לידי ביטוי באופן מרשים במיוחד. סחטיין על תמיר בלאט. מזמן לא ראינו תופעה כזאת בכדורסל שלנו. עזבו, אני מתקן: מעולם לא חזינו בתופעה כזאת בכדורסל שלנו.

בהגדרות מקובעות, נהוג לדרג שחקנים לפי "קבוצתי" או "אישי" בהתאם למספר הזריקות או האסיסטים שהם יודעים לייצר. שזאת, כמובן, שטות. כמות אסיסטים איננה מעידה בהכרח על מידת האנוכיות ובטח שלא מידת הקבוצתיות של השחקן הרלוונטי. במשחק ההתקפה שלו, תמיר בלאט לגמרי מרוכז בעצמו ובאופן שבו הוא, באופן אישי, מייצר אסיסטים. וזה בסדר גמור. וזה כרגע עובד עבורו ועבור הקבוצה שלו. סחטיין.

via GIPHY

למשל כאן. ניבו ממקם את עצמו כדי לעזור מול הפיק אנד רול של תומפסון, שבוחר ללכת נגד כיוון החסימה (כלומר, ריג'קט) וליד שמאל. ניבו מגיע כדי לעצור את החדירה, בעוד שז'ק כהן מתייג לרגע את ג'ונס החותך. ואז מגיע ניבו. והודף.

שלוש נקודות לסיום
1. ריבאונד התקפה –המספרים של מכבי תל אביב בקטגוריה הזאת ממשיכים להיות יציבים וביזאריים. 14 כדורים חוזרים בהתקפה לאלופת המדינה. 18 כדורים חוזרים בהתקפה ליריבתה (שהממוצע העונתי שלה הוא כ-9 בלבד). מוזר ומעניין.

2. 2<3 – ככה, באהלן אהלן, לא נתתי מספיק מקום וכפיים ליכולת ההתקפית של הצהובים, שקולעים 95 נקודות כאילו זה עניין של מה בכך. ופתאום, קבוצה השלשות הכי גרועה ביורוליג (32% ל-3 לפני תחילת המשחק) דופקת 12 טריצות מתוך 25 הטלות. שזה 48%. שזה אחלה. שזה בעיקר בחסות תמיר בלאט וג'יימס ווב, עם 4/7 ל-3 האחד.

3. קולסון – עזבו לרגע את השורה הסטטיסטית של בונזי השני, למרות שהיא מרשימה במיוחד (19 נקודות, 7 ריבאונדים ומדד יעילות 26). אתמול חזינו באחד מהמשחקים הכי מגוונים התקפית של קולסון במדי מכבי תל אביב. ההמתנה בפינה למצבי קאץ' אנד רול הייתה, בנוהל, אבל היה גם גיוון התקפי לרוב, כולל מהלכי גב לסל שלא מגיעים רק כי האיש מכדרר עצמו לשם ומסדר לעצמו. בונזי קולסון הוא שחקן התקפה מוכשר שיכול לעשות יותר מאשר להיות איש של נישה אחת. אתמול, מול אנדולו, קיבלנו עוד דוגמא לכך.
 
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.