בעיה בניהול: ספרופולוס לא מוציא את המקסימום ממכבי

פרופורציות
כתבתי בטור הזה פעם, אמרתי פעמיים ואחזור גם בשלישית. אם פתיחת העונה הזאת אמורה לתת בנו סימנים ותובנות, הרי שאלו צריכים להיות לגבי משמעות הביתיות ביד אליהו הישן בכלל, ועד כמה היא הייתה דומיננטית בריצה היפה של הקבוצה הביתית בעונה שעברה. כי הקלישאה הקלושה ביחס לכמות הנקודות שאולם ביתי שווה, מעולם לא הייתה מדויקת יותר מאשר במקרה של מכבי תל אביב בגרסת יאניס ספרופולוס. המאמנים שקדמו לו בעונות שלפני, שבכל הכבוד הראוי לא היו מאמני טופ יורוליג (או יורוליג בכלל) כמוהו, לא ידעו לרתום את הסגל שבידיהם כדי להפוך אותו לכזה ששומר על הבית. ספרופולוס כן. ולא בזכות כדורסל גדול, קבוצתי או חכם במיוחד. אלא בזכות כדורסל של כשרון, של שחקנים שיודעים לשחק HERO BALL, ובראשם כמובן סקוטי ווילבקין, שיודעים לחלץ את הקבוצה שלהם כמעט מכל צרה – ובלבד שבגבם צורחים 11,000 צהובים שמונעים אופציה של הפסד.

כי המאזן הביתי של מכבי בעונה שעברה היה קרוב למושלם. בחוץ? מאזן שלילי. ועכשיו הצהרה: גם אם הקבוצה של העונה שעברה, שהייתה ללא ספק עמוקה ומוכשרת יותר, הייתה משחקת ללא קהל, היא לא הייתה מתקרבת למאזן שבסופו של יום השיגה. וכשנגמר הטרוף ונעלמת התמיכה הביתית, נותרים עם השורה התחתונה. נותרים עם הכדורסל. והכדורסל לא הבריק גם בעונה שעברה. והעונה? נכון לעכשיו, השקט שמסביב מחלץ את האמת. והאמת, נכון לעכשיו, אפורה ובינונית. ומכבי תל אביב, נכון לרגע זה, היא קבוצה לא רעה. וזהו.

שלוש נקודות לסיום
1. השיפוט- לא אוהב לדבר על שיפוט. האמת? שונא לדבר על שופטים. ולא הם היו הגורם המכריע בהפסד של מכבי תל אביב אתמול. והם, כצוות, גם לא קיפחו, לעניות דעתי המרודה, מי מהקבוצות. אבל מהדי דיפאלה, השופט הצרפתי? קיפח, היפלה ועיצבן. ולא רק בגלל השריקה המשונה בסיום הרבע השלישי לעבירה לטובת ננדו דה קולו. אלא בגלל רצף של שריקות מרגיזות ומנותקות מהמציאות, כולל (אבל לא רק) חוסר אחידות בהמשכיות שמובילה לסל ועבירה. באסה.

2. חוק בנדר- מכבי תל אביב שיחקה אותה אתמול. לא על המגרש, אלא על שולחן מנהלת הליגה, כשהצליחה לגרום לחברי הדירקטוריון לאשר את החוק לו היא דוחפת זה מכבר, אשר יאפשר (בעיקר לה) רישום של עד 10 זרים במהלך העונה. ההגיון מבחינת הצהובים מובן מאליו, מאחר שככל שניתן לרשום יותר זרים, כך מרחב התמרון שלה גדול יותר. בטח ובטח שעכשיו. כי נכון לעכשיו יש לנציגתנו המשוריינת שמונה זרים, כולל דראגן בנדר. סביר בהחלט להניח שאם לא היה משנים את הכללים – שבוע לפני פתיחת המשחקים, במכבי היו מהססים מאוד לרשום את בנדר לליגה. כי אז לא יוכלו לרשום לליגה את השחקן שיחליף אותו, או יצטרף אליו בהמשך. אבל עכשיו? האמאמא של הסנופי דיסקו, כי אפשר יהיה להריץ את העלם הלוך ושוב במשחקים בזירה המקומית, בלי לשלם את המחיר. ורק שתי תהיות והערה קטנה, ברשותכם: א. לבחור חמישה זרים מבין עשרה, כל שבוע? לא מי יודע מה כיף. ב. כדי להעביר את ההחלטה, מכבי רמזה/הבטיחה שתסייע לקבוצות הקטנות, באמצעות כך שחלקן בעוגת הפיצויים ממשרד האוצר יגדל על חשבונה. כלומר שהיא תוותר על כסף. שזה אחלה. רק שאם את הכסף הזה היא הייתה משקיעה בקיץ, גם בגזרת הישראלים שדולדלה לה וגם בגזרת מקצת הזרים שהצטרפו, יכולה הייתה להימנע מוויתור על כסף בהמשך. ואולי גם הייתה חוסכת איזה הפסד או שניים על הדרך. ג. רק אל תספרו לי שחוק בנדר נחוץ בגלל הקורונה. אין לקורונה שום קשר לזה. אם יחול מצב חירום שיגרום לבריחה של זרים, אז ניתן יהיה להחריג ולהוסיף זרים. עכשיו? בשלב הזה? זאת לא הקורונה. זה רק הבנדר.

3. נובמבר המפחיד– חמשת המשחקים הבאים של אלופתנו הם נגד אנדולו אפס (חוץ), מוליכת היורוליג ז'לגיריס, ריאל מדריד (חוץ), ולנסיה (חוץ) ואז מילאנו בבית. מה שעלול לקחת את הצהובים אחורה עונותיים, לשנת המשחקים 18/19. זוכרים? סדר משחקים קשה במיוחד הוביל את מכבי תל אביב לפתיחה של נצחון אחד בתשעת המשחקים הראשונים. בור שאפילו המצטרף יאניס ספרופולוס לא הצליח לסגור. אז בעונה ההיא האשם היה בלו"ז הקשוח. הפעם התירוץ המוכן מהבית הוא ההכנה הלקויה. כך או אחרת, שני ניצחונות מחמישה הם הרף התחתון, שאם לא מגיעים לפחות אליו, אפשר להכריז על ביאת הקרחנה. ואגב, המאזנים הרעים של אנדולו, ריאל וכו' לא באמת אמורים לנחם את אלופת ישראל. ההיפך הוא הנכון, נוכח פתיחת העונה הנהדרת של ז'לגיריס, באיירן ואחרות, שהן עלולות להיות אלו שיוכלו לתפוס את מקומה בחלק העליון של הטבלה.