הבנת התקרה: מכבי רחוקה מהגדולות בחוכמת המשחק

 לא מעט תובנות יכולות ללוות את אנשי מכבי תל אביב עם שובם ממשחק החוץ הקשה במוסקבה. מחשבות על טקטיקות, רוטציה וחילופים, על מהלכים התקפיים וכשלים הגנתיים, על ענייני תיאום בין גארדים, על הבעיות בעמדה מספר 5 וכן הלאה. אבל אם במכבי תל אביב רוצים להתמקד בתובנה אחת ריאלית ויעילה, כזו שתקדם אותם הלאה ותמנע בזבוזי זמן מיותרים, אז כדאי שזו תהיה התובנה הבאה:

מכבי תל אביב וצסק"א מוסקבה פשוט לא שייכות לאותה הליגה. אחת מהן היא קבוצת על אירופאית, שמקומה בפיינל פור סגור, נעול וחתום אלא אם יקרה אסון. השנייה אמורה להתמודד על מקומות 7-10.

לזכותה של מכבי תל אביב, כדאי ורצוי לציין שהיא הוכיחה אמש שוב, לעצמה ולאחרים, עד כמה שהיא קבוצה בריאה. עד כמה שהיא מחויבת. עד כמה שהיא מחוברת. אבל כן, וגם זאת צריך להמשיך ולהגיד, גם אם כבר קצת נמאס לקרוא ולשמוע - עד כמה שהיא בינונית. בטח כשהיריבה ממול היא צסק"א. ועד כמה שנחותה היא עדיין מדבוקת הצמרת של הליגה השנייה בטיבה בעולם.

לצסק"א מוסקבה שחקנים עם רמת כישרון טהור מהגבוהה ביבשת. בטח ובטח כשעל המגרש נמצאים יחדיו עילויי כדורסל חד פעמיים כמו סרחיו רודריגס וננדו דה קולו, שמעניקים לצופה הכדורסל הנייטרלי חוויה אסתטית יפהפיה ובלתי נשכחת. מצד שני, במיוחד לאור היעדרותם של מספר שחקנים משמעותיים יחסית כמו האנטר, וורונצביץ' ו-וסטרמן, יש לה לא מעט שחקנים מרשימים הרבה פחות. קורובקוב למשל. סמן אנטונוב למשל, למרות הצטיינותו בשלושת המשחקים האחרונים. אתם יודעים מה? אפילו ניקיטה קורבאנוב.