מישהו לרוץ איתו: על השידוך של ווימס למכבי
בעיית הרגליים בילדות שהפכה אותו ל"פורסט גאמפ", ההתאמה לכדורסל האירופי והרעב הבלתי נגמר. סוני ווימס הגיע למכבי תל אביב במעמד של כוכב, אבל גם ככזה שיהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו
"לא חשבתי שאהיה אתלט מקצועי. הייתי עד כדי כך גרוע וחסר קוארדינציה, שאבא שלי היה בטוח שהוא יצטרך לשלם למישהו כסף כדי שיתנו לי לשחק כדורסל". קלרנס ווימס, או כמו הכינוי שהדביקו לו חבריו, "סוני", עשה מבחינתו את הבלתי יאמן. מעיירה קטנה שמכילה בערך את כמו התושבים שיש בזכרון יעקב, הוא הגיע עד ל-NBA. והעובדה שהיום הוא במכבי ת"א לא מעידה על פספוס, אלא על עוד מקום שבו אפשר להתפתח ולגדול.
ווימס נולד בווסט ממפיס, ארקנסו. בתור ילד הוא סבל מתסמונת של רגליים שסועות והיה צריך ללכת עם מתקן מיוחד כדי לנסות וליישר את הרגליים. "הייתי ממש כמו פורסט גאמפ", הוא סיפר בראיון בארה"ב, "זה היה קשה, אבל לא נמשך יותר מדי זמן". ממש כמו בסרט, גם ווימס התגבר על הבעיה שלו, והצליח לבנות קריירה כספורטאי מקצועני. משהו שאף אחד בסביבה שלו לא חשב שיכול לקרות.
הוא עבד קשה והצליח להתברג כאחד הכוכבים באוניברסיטת ארקנסו. הישגים מרשימים בדמות גביעים ותארים גרמו לו להיכנס לפנקסי הסקאוטרים אחרי שבלט בטורניר המכללות, כולל הצגה של 31 נקודות מול אוניברסיטת אינדיאנה בסיבוב הראשון. באותו טורניר הוא גם זכה בתחרות ההטבעות ושמו הקהל האמריקני, הבחין בו לראשונה.
סוני ניגש לדראפט ב-2008 והיה בטוח שייבחר בסיבוב הראשון. כל משפחתו הגיעה לצפות עמו ברגע המיוחד והשמות חלפו. בסופו של דבר הגארד נבחר במקום ה-39 ע"י שיקאגו בולס, משם עבר לדנבר. האמריקני לא הצליח להרשים בשנתו הראשונה ועבר בטרייד לטורונטו. דווקא בקנדה מצא ווימס בית חם והיה חלק מהחבורה שכונתה ה"Young Guns", יחד עם דמאר דרוזן, אמיר ג'ונסון ואד דייויס. דווקא אחרי עונה של 9.2 נקודות ב-24 דקות, ווימס מצא את עצמו לראשונה בחייו באירופה, כשנחת בז'לגיריס קובנה.
אחרי אותה עונה, ווימס הצליח לפלס את דרכו בחזרה ל-NBA, אך הוא לא היה הראשון שידע מזה. "חגגתי יום הולדת במקסיקו והתקשרו אליי מברצלונה. הם רצו להחתים אותי והייתי בטוח שאני כבר סגור שם. יומיים אחרי זה, בזמן שישנתי, חבר שלי נכנס לחדר והעיר אותי כשהוא בטירוף. הוא אמר לי שאני חוזר ל-NBA והייתי בטוח שהוא צוחק עליי. ירדתי למטה וכולם מחאו לי כפיים. תוך כדי ההתעוררות לא הבנתי מה קורה. בסוף הסוכן שלי אמר לי שהוא סגר לי חוזה בפיניקס וכמעט לא האמנתי לו".
נרגש מחדש הגיע ווימס ל-NBA, אך האופטימיות שהייתה בתחילה, פגה במהירות. 2.5 נק' ב-11.7 דק' היו לאמריקני בסאנס. במהלך נסיעת משחקי החוץ הם החליטו להיפטר ממנו והוא מצא את עצמו באמצע העונה שעברה בפילדלפיה מוכת הגורל. שם שיחק 7 משחקים בלבד והבין שזה הזמן לחזור לשחק באירופה.
הוא סגר על חוזה של 3 מיליון דולר לשנתיים אצל מכבי ת"א והבין שיש לו הזדמנות לשחזר את הימים היפים. זה שהוא בן 30 לא אומר שהוא חושב על הסוף: "אני עדיין יכול לקפוץ ולעשות דברים שעשיתי בעבר. אני הולך להמשיך לשחק כדורסל עד שהבת שלי תגיד לי להפסיק לשחק, או שאני ארגיש עייף מדי להגיע למשחקים". במשחקי ההכנה היה נראה שהחיבור מתחיל להיות מוצלח, אך אז הגיעה הפציעה בשריר התאומים, שהשביתה אותו ל-3 שבועות.
אם ווימס רוצה את תפקיד המנהיג גם במכבי ת"א (והוא רוצה אותו), הוא יצטרך להוכיח לאדלשטיין, לצוות המקצועי, לחבריו ולקהל שהוא הבן אדם המתאים ללכת אליו. ותהיו בטוחים שהוא לא יפחד לעשות זאת גם במחיר של עוד החטאה בשניית הסיום.