עושה רעש: ניתוח ההחתמות של מכבי ת"א

מהר מהר, לפני שיגמר
איזה בליץ דפקה לנו אלופת המדינה, אה? עוד לפני שהספקנו להגיד ג'ורדי ברתומיאו, כבר אצה רצה לה מכבי תל אביב וסגרה, מעשית, את סגל הזרים שלה לעונה הבאה. וממש, אבל ממש במקרה, כל זה קרה לפני המועד האחרון לחידוש המינויים לעונה הבאה.

עוד נדוש וננתח את משמעויות הרוחב השונות של הסגל שהולך ומולחם לנגד עינינו בטורים קרובים, אבל את הלהג השבועי נקדיש לשלושת הזרים שהצטרפו ובאו בימים האחרונים: דריק וויליאמס, ג'יימס נאנלי וקמרון טיילור. וגם קצת יפתח זיו לסיום. עליהם נסביר ולגביהם ננתח. וממש בקרוב (אבל לא היום), נסביר איך כל זה אמור לעבוד ביחד.

אבל קודם כל, נזכיר מה שיש עד כה.
זרים: אוונס (ורק אם יקרה משהו בלתי צפוי, ג'ונס), ווילבקין, טיילור, נאנלי, קלויארו, וויליאמס, ז'יז'יץ', ריינולדס. אליהם אמור להצטרף במהלך העונה, אם הבנו נכון, הבנדר. ואיך כל זה מסתדר עם מגבלת הזרים בליגה, אליבא ד'מנהלת? ובכן, זה תלוי בשאלה היא בכלל יש מגבלת זרים במנהלת בעונה הבאה, ואם כן, האם מדובר במגבלת התעשו מה שבא לכם של הקורונה, או שמא מגבלת שמונה זרים גג בעונה שהייתה נהוגה עוד לפני. נעקוב בעניין.

ישראלים: אהה, לא ברור. ג'ון דיברתולומיאו. כנראה שיפתח זיו. כנראה שג'ייק כהן. אם הבנו נכון את כספי, אז סביר להניח שלא. אם הבנו נכון את זוסמן (ואת התגובות של מכבי ת"א אחרי), אז כנראה שזוס לא. אם הבנו נכון את בלייזר, אז וואלה – לא יודעים. ולא בטוח שהתשובה חד משמעית גם לגבי סנדי כהן. או דורי סהר. הקיצר, לא בטוח.
 
אוקיי, ממשיכים. בגדול, אם צריכים כותרת ראשונית להחתמות עד כה, אפשר לומר מספר דברים מובהקים וראשוניים. הראשון, שבניגוד לשנים קודמות בהן חיפשו הצהובים גניבות, והגניבות היו שחקנים אלמוניים יחסית שמגיעים בכסף קטן (כמו קמרון טיילור), אז הפעם הלכו על גניבות של שחקני יורוליג מוכחים, שמסיבות שונות נאלצו לקבל השנה הרבה פחות כסף מזה שאליו התרגלו או ציפו.

השני, שמכבי תל אביב לקחה הקיץ בחשבון, יותר מבחלק מהעונות הקודמות, את חשיבות היח"צ בכל הנוגע להחתמות שלה, ואת ההשפעה של שמות מוכרים על ציבור הלקוחות שלה. השלישי, שהסגל שהולך ונבנה שם דגש מובהק על עמדות 3-5, עם תיקון דרמטי בעמדות הפורוורד. ואולי יש לומר תיקון דרמטי מדי. הרביעי, שבקבוצה הזאת יש יותר אופציות התקפיות מאשר זו הקודמת, ובמיוחד בכל הקשור ליצירה מאותן עמדות 3-5, ושזאת עדיין תהיה הקבוצה של סקוטי ווילבקין.

החמישי, ואולי החשוב מכולם: אם את העונה הקודמת סיים יאניס ספרופולוס עם אלמנטים מסוימים של בירווז (שזה, למי שלא מתחבר למשחקי מילים מטופשים, קיצור לאפקט הברווז הצולע), אז את העונה הבאה הוא פותח כשכל הלחץ עליו. גם כי השמות גדולים הרבה יותר; גם כי הוא, במופגן, היה חלק סופר משמעותי בקבלת ההחלטות; גם, אם תקראו/תאזינו היטב לניואנסים דקים שזולגים ממסדרונות יד אליהו הישן דרך כותרות וידיעות תקשורתיות, כי מתקיימת התחושה שמשהו בדרכי התקשורת של נציגתנו המשוריינת מעט חורק לו.

והדרך היחידה להתגבר על כל זה היא לנצח. ולנצח הרבה ומהר.