sportFive1377437 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

בסוף
בסוף זה הלך לשני מהלכים שעשו הבדל, כי ככה זה בכדורסל. שלשה אחת ענקית של לפרוטיבולה על הפרצוף של קליבלנד. החטאה אחת לשלוש של בולדווין ששברה את הקרש בברצלונה, מה שוודאי ייתן עוד טיעון נגד ישראל עבור תומכי הBDS  הרבים ששם. שני מהלכים שמשנים מיקום של עונה, ובהתאמה גם את הטור או הפרשנות של אחרי.

מכבי תל אביב מסיימת את העונה הסדירה עם 19-20 ניצחונות ועם המקום השביעי. את העונה שלפני סיימה עם 20 נצחונות והמקום החמישי. מצד אחד, הציפייה הריאלית בהמשך לעונה שעברה ושימור גרעין הסגל לעונה שנייה הייתה לשיפור עמדות וגידול בטור הניצחונות. מצד שני, בחיאת, מלחמה ובלגרד.

עוד מעט נתייחס להחלטות שונות של עודד קטש אשר עשו אולי הבדל אתמול, במגרש הקטן אשר בחבל קטלוניה. רגע לפני ניתוח נקודתי, זמן לעוד הסתכלות אחת מרחוק ואל סוגיית איוש העמדה בעונה הבאה. אם ננסה לפזר את הערפל מעבר לעננת הספינים, נגלה שהסיטואציה בפניה ניצבים המועדון עצמו והמאמן עצמו איננה פשוטה. מצד אחד יש את אלופת ישראל. כמאמר מילותיו של המשורר חמי משב"ק ס', העולם הזה גורם לה לבקש את הקש. מצד שני מצוי המאמן שלה, שמצטט ומנסה, כמו ארתה פרנקלין, לאיית את המילה RESPECT.

באמת של האמת, מכבי תל אביב לא באמת סגורה על עודד קטש. הוא קצת כזה והוא לא באמת כזה והוא ככה והוא אחרת. אבל היי, הוא מוביל את הקבוצה הזאת, בפעם השניה ברציפות, למחוזות הפלייאוף. והיי, היא אפילו נראית טוב. והלו, ברור כשמש שלחלק משמעותי מהסגל יש חיבור עמוק אליו, שנובע מהערכה עמוקה ליכולותיו, והחיבור הזה יכול לעשות את ההבדל בקיץ הקרוב, כשיותר מדי שחקנים משמעותיים בסגל יחשבו צעדיהם ויבדקו את הסעיפים הקטנים בחוזיהם. ויש סעיפים קטנים. באמת של האמת, עודד קטש לא באמת נהנה במכבי תל אביב. לא שמאמנים נוטים ליהנות מהעבודה שלהם בכלל ובמועדון הצהוב בפרט, אבל לא נראה שכיף לאיש. ואולי זוהי התחושה של כל עובד בכל מקום עבודה, כאשר הוא מרגיש לא מוערך מספיק.

אה, ויש כאן עניין נוסף קטן. הכסף. מעבר להצלחות המקצועיות, אחד היתרונות של קטש מבחינת הצהובים אמור להיות גובהו של החוזה. בכסף הנוכחי, אולי עם איזה שדרוגונצ'יק, שיחתום כאן וכאן וכאן וכאן. כדי להחליף אותו במאמן מהשורה הראשונה, שירצה על הדרך את האוהדים, צריך לשלם חבילות. חבילות שאין. מצד שני, שואל את עצמו אולי קטש, אולי גם אני מאמן מהשורה הראשונה? ואם כן רוצים אותי, אז למה בחצי מחיר לעומת החלופות?

בסוף, כולם יודעים, החיים והכדורסל הם עניין של אלטרנטיבות. כאשר מביטה מכבי תל אביב ימינה ושמאלה, לא בטוח שהיא מצליחה לזהות מחליף מתאים שרוצה את החוזה המתאים. השאלה הגדולה היא מה רואה עודד קטש כשהוא מקבל קהל. האם יכנסו לתור קבוצות אחרות מהליגה השניה בטיבה בעולם? אם כן, סביר להניח שזה השלב שבו נפרדים כידידים. האם תתקבל הצעת מיליון הדולר מקבוצה שממש ממש רוצה אותו, אבל שייכת למפעל נחות יותר? ואם כן, מה עושים עם כל הטוב הזה? כל התשובות לכל השאלות יהפכו את עונת המלפפונים שבדרך לסנופי דיסקו אחד גדול.

רגע. התחלנו מהמהלכים שעשו הבדל. בוא נלך לזה של הצהובים, כשהשעון הגדול הראה 5.3. אם תתנו מבט בצד שרחוק מהכדור, תוכלו לזהות את האקשן ששרטט קטש על הלוח. קולסון הוא זה שמנסה לנוע לשטח פנוי, בחסות חסימה של ריברו ונעילה של דיברתולומיאו. וכנראה שריברו, שהכדור דרכו הוא אופציה מרכזית, מתנתק מהר מדי וגבוה מדי מהמגע עם השומר שלו וסלי. ואף אחד לא יעזור מהצד של לורנזו בראון, גם במצבו הנוכחי. ורק קרש.


 

89
מכבי תל אביב קיבלה אתמול (עוד) משחק חלש של לורנזו בראון. מכבי קיבלה אתמול משחק בינוני ומטה של בונזי קולסון. ולא הפציצה מבחוץ באחוזים מי יודע כמה. ועדיין הגיעה ל 89 נקודות במשחק חוץ בברצלונה. בסוף, איך שלא מסובבים את זה, מדובר בנתון סופר מרשים שמעיד על רמת הביצוע בהתקפה. וכן, חלק משמעותי מזה נובע מריבאונד התקפה (14 כאלו אתמול). וחלק משמעותי נובע מכך שמשחקים יותר מהר. וגם זה וגם זה הם חלק בלתי נפרד מרמת הביצוע בהתקפה. כשרצים כשיטה, זאת שיטה. כשלוקחים ריבאונד התקפה כשיטה, זאת שיטה. זה תכנון. זו רמת ביצוע.

 ומאחר שהבטחתי אתמול לשים כאן מהלך התקפה נאה אחד, שמתחבר גם הוא לענייני רמת ביצוע, אז קחו וקבלו את הדאנק של קליבלנד. ריברו מראה כאילו חסימה לבלאט והולך לחסום רוחבית לקליבלנד. ואז מגיע ג'ון די ומראה כאילו חסימה בעצמו. יענו, באמריקאית, חסימת רוח רפאים. חסימת GHOST. והיא גורמת לריקי רוביו ואברינס להתנגש האחד בשני. ואז מגיע קליבלנד. בום. יש בום.

נחזור ברשותכם רגע לקצב משחק ולענייני ריבאונד התקפה. כי יש להם גם צד שני. קבוצה שרוצה לרוץ צריכה להיות מודעת במיוחד לסוגיית הירידה להגנה. קבוצה שהולכת חזק חזק כדי להשיג לעצמה הזדמנות לאחר החטאה חייבת להיות ערנית למה עלול לקרות אם תשלח יותר מדי אנשים ותישאר בלי הכדור. המכנה המשותף לזה ולזה נוגע לענייני מחויבות ודיוק. עכשיו נדגים.

במהלך כאן מריצה מכבי תל אביב תרגיל שמזיז את לורנזו בראון מצד לצד ועל לא מעט חסימות. ברצלונה, לאורך כל המשחק, הלכה בכל הכוח על קווי המסירה וניסתה לנתק את היכולת למסור את הכדור שמעביר כאן בולדווין לחברו לקו BB האחורי. בכל מקרה, כאשר מושלך הכדור לחלל האוויר, יש לנו בראון אחד בפינה ושניים נוספים (ניבו וקולסון) שנמצאים בצבע. והנה, הכדור אצל קליניץ'. והיי, הבמאי שלנו חותך כדי להראות את ריקי רוביו בפוזה של מחשבות. כשחוזרים, מגלים שכל 10 השחקנים אשר על הפרקט מצויים מחוץ לקשת שלוש הנקודות. וזה טוב מאוד לקליניץ'.

 

עוד דוגמא אחת. בולדווין, כהרגלו, בוחר באופציית הריג'קט וחודר לכיוון שרחוק מהחסימה שהציב עבורו ניבו, בדרך לג'אמפר נאה מהפינה. מיד לאחר הזריקה, יוצא לנו הבולדווין מהפריים – ולא רואים אותו יותר. ועכשיו, חברות וחברים שלי, נסו בבקשה לגלות מתי נראה שוב את פרצופו של הרביעי. קולסון נוגע בכדור, קליבלנד נוגע בכדור, סטורנסקי משתלט על הכדור ומתחיל לדהור. ועדיין אין בולדווין. ואז ניבו מנסה גם לעצור את הכדור וגם להגיע בזמן כדי למנוע עוד שלשה של אברינס. לא קרה. לא יקרה. אה, אבל לפחות אפשר לראות את בולדווין כשהכדור נכנס. טוב שבאת.

 

עם מי הולכים
ככל שמתקדמת העונה, כך נראה שעודד קטש מרגיש יותר ויותר בנוח ללכת עם חילופים שרלוונטיים למה שקורה על הפרקט כאן ועכשיו. בניגוד לרגעים מוקדמים יותר, ניתן בשלב זה של העונה לזהות הרבה פחות מצבים בהם הולכים בכוח עם שחקנים והחלטות מהבית. זה הוביל לכמה הרכבים בלתי צפויים שהיו שווים מספר נצחונות נחמדים.

בכל הקשור למשחק שנערך אמש, ההרגשה היא שקבלת ההחלטות בזמן אמת הייתה חלק בלתי נפרד מההפסד. כי לורנזו בראון ממשיך להיראות כמו אי של בינוניות. הוא לא קלע שלשה אחת מסכנה מזה שלושה משחקי יורוליג רצופים. הוא כן קלע כולה 6 נקודות, בפעם השלישית מבין ארבעת משחקי היורוליג האחרונים. הוא סופר התקשה מול הגודל או הפיזיות של שומרים כמו סטורנסקי ורוביו. וכשעמד בפינה והמתין לתורו, ראה והרגיש שיש יד אחת או יותר שפוגעות לו בקווי האספקה. כמו כאן.

 ו

הרכב המחליפים עשה הבדל גדול. ועזבו לרגע את הסטטיסטיקה האישית של נקודות, אסיסטים וכו וגו ודו לטובת מדדי הפלוס מינוס האישיים. לורנזו בראון סיים כ-24 דקות במינוס 24. דיברתולומיאו ובלאט, כל אחד בנפרד, עם פלוס 23. כלומר, מבלי לבלבל יותר מדי את המוח, מכבי תל אביב הייתה עדיפה אתמול (בהרבה) כשהולחם הקו האחורי שלה משני הגארדים הישראלים המחליפים והקטנים. העניין הוא שאחרי הריצה הגדולה של המחצית הראשונה, פתאום חזרו להם הבכירים. וברגעים המשמעותיים של המשחק, בדקות שעושות את ההבדל, שוב טיילו שם השחקנים הנכונים בתאוריה אבל הפחות נכונים לסיטואציה כאן ועכשיו. אגב, מעניין היה לראות שבמהלך האחרון, כשצריך שלשה כאן ועכשיו, דווקא הפעם זה היה בלי תמיר בלאט.

וכן, לרוב קשה יותר לשמור עם הרכבים קטנים כל כך, אבל קשה לומר יותר מדי דברים טובים על ההגנה שהייתה עם החמישיה הבכירה יותר (כולל ניבו). ונכון, לא פשוט ללכת להגנת חילופים עם דיברתלומיאו וחצי מהצמד תמיריברו, אבל זה הלך לא קל גם כשלורנזו בראון ובולדווין עצמם לוהקו לתפקיד של אלו שמחליפים בהגנה או שנאלצים להתמודד מול אנשים גדולים מהם. נניח כאן, כשבשורה התחתונה זהו בולדווין שצריך להיאבק על כדור חוזר בהגנה אל מול איש גבוה מברזיל (גם בגלל שניבו מעדיף לקפוץ מאשר לסגור).

 

להיות מאמן כדורסל ולקבל (המון) החלטות מהירות זה לא דבר קל, כשלא מעט מאותן החלטות הן בבחינת ניחוש ותפילה לאל הרחום והחנון. כמו במסחר יומי בבורסה. ובסוף, אתה נמדד לפי אחוזי ההצלחה בניחושים. הפעם זה לא הצליח. אולי בפליי-אין.

שלוש נקודות לסיום
1. 2<3 – מהלך חלקים משמעותיים מהמשחק הלכה ההגנה הצהובה ללא מעט הימורים מושכלים. סטורנסקי, קליניץ', יוקובאיטיס, ריקי רוביו – שיזרקו מבחוץ. בכיף שלהם. והאפקט היה גדול מה 0/7 המצטבר שלהם לשלוש, כי הוא הוביל לקשיים בביצוע ההתקפה המסודרת של ברצלונה. העניין הוא שאת מרבית הזריקות הבאמת חשובות מחוץ לקשת, כולל זאת שעשתה את ההבדל, הרימו האנשים שצריכים. אברינס, פארקר, לפרוביטולה. הם לבדם אחראים על כל 11 השלשות של ברסה. 11 שלשות שהגיעו מלא מעט טעויות שונות מצידם של אלו שאמורים לנסות ולשמור.
 
2. האביב של ג'ון די – אם כבר ענייני שלשות, אז בואו ניתן רגע מבט בכמה ממשחקי הקליעה של הקפטן בעת האחרונה.
4.3 – 3 מ-4 לשלוש מול אילת
10.3 – 4 מ-4 מול ירושלים
16.3 – 5 מ-5 מול עפולה
19.3 – 3 מ-6 מול וילרבאן
30.3 – 3 מ-4 מול גליל עליון
1.4 – 4 מ-7 מול רמת גן
4.4 – 4 מ-5 מול ברצלונה

לא רע. לא רע בכלל. אגב, את השלשה האחרונה שלו אתמול קלע האיש עם 7:33 על השעון וכשהקבוצה שלו מובילה.

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? עד לעונה האחרונה, כידוע, מקום 7 = פלייאוף. השנה יש עוד מכשול קטן בדרך (למפגש חוזר עם מונאקו?). עוד טיפה מוקדם כדי לדעת מי תהיה היריבה ביום ג' ה - 16.4. מצד שני, לא מוקדם מכדי לקבוע שמכבי תל אביב, גם כשהיא מארחת הרחק מביתה, תהיה הפייבוריטית. תהיה זאת שאמורה להוסיף לרשימת ההישגים היסטוריים שלה גם נצחון בכורה בשיטת הפליי-אין החדשה.

שבת שלום. שיהיה לנו טוב.