איפה הלכת? הפגמים בשיטה של מכבי תל אביב מתגלים

חוקי הפורמט
הכדורסל האירופי בכלל ושלנו בפרט נוטה להתייחס לתוצאת משחק ולייחס תוצאת משחק למאצ'אפ מאמנים. כך עשינו, למשל, בהמשך לגיים 1 בפלייאוף הנוכחי, במונאקו. אז, ממש מזמן, לפני כשבוע ימים, ליהגנו כאן בהרחבה על האלמנט הטקטי ההגנתי של קואץ' קטש שעשה בלאגן בראש של אוברדוביץ' השני. אחרי גיים 2, דיברנו כאן על ההתאמות של קואץ' אוברדוביץ', בין אם מדובר על השינויים בחמישיה והעדכונים בזהות של מי שומר את מי – ואיך. נאמנים לחוקי הפורמט, ומאחר שאלו הם באמת חוקי הפורמט, אז ראוי להתחיל סיכום גיים 3 מאותה זווית ראיה.

תאוריות גדולות לא עשו הבדל גדול אמש. תאוריות גדולות לא הפכו בחזרה את הסדרה לכזאת ששייכת לקבוצה מהנסיכות. וכשאני אומר תאוריות גדולות, אני מתכוון בעיקר לצד הצהוב. לצד של הדבר שאנחנו קוראים לו סיסטם, שיטה. שלושה משחקים מאחורינו במסגרת העימות הצרפתי ישראלי, ושלוש פעמים בהם לא הצלחנו לקבל שום דבר שמזכיר את השטף ההתקפי של לפני הפלייאוף. את השטף ההתקפי שהוביל לפלייאוף. את הכדורסל של חודש מרץ 2023. התאוריה הקרויה הכדורסל של קטש, זאת שהופנמה ובוצעה באופן מעורר השתאות ממש עד לפני רגע, כבר לא. או לפחות עדיין לא.
 
אבל עזבו רגע תאוריות, כי ממש עוד מעט נחזור לזה. כדורסל בכלל וכזה של כסף בפרט מנצחים לרוב בניואנסים קטנים. ושוב, אם נישאר נאמנים לפורמט ונבחר להאיר את הזרקור המרכזי על החלטות שמתקבלות מחוץ לקווים, אז הכוונה לחילוף קטן פה, ייצור מומנטום או בלימתו שם. כאלו דברים. אוברדוביץ' השני לא חזר אתמול על אותם הדברים בדיוק שהשוו את הסידרה. הוא חזר לחמישיה קונבנציואלית יותר (בלי וואטארה), למשל. אבל בעיקר, עשה רושם שהוא הצליח לזהות בתנועה מי כן, מי לא ומתי. בדק לרגע את צ'ימה מונקה ו-ויתר מהר. הלך להרכב נמוך, גבוה וחוזר חלילה בהתאם למה שקורה. ובעיקר לא נחשף, לאורך כל משחק מספר 3, לבעיות של אי התאמה.
 
קטש, מצד שני, זה סיפור קצת אחר. גם הוא, כמובן, ניסה וניסה וניסה. ג'ייק כהן, המכונה ז'ק, המשיך לפתוח בחמישיה. אבל הפעם, בניגוד למשחקים הקודמים, הספיקו 4 דקות ו-18 שניות של כדורסל לא מועיל כדי שהוא ישב ולא ישוב. והלו, ז'ק עדיין לא הבקיע ולו שער אחד בשלושה משחקים. שזה פחות. העניין הוא שנסיונות זה לא באמת מעניין. יותר מעניינת היכולת לזהות חמישיה שיכולה לנצח משחק בערב מסוים. לא היה ולו רגע אחד אתמול שבו הרגישה הנוסחה כמי שפוצחה. יתרה מכך ובעייתי מכך, לא בטוח שהחילופים המסוימים אתמול היו כאלו שסייעו בפיצוח. למשל ההחלטה המובנת והמתבקשת, אבל לא בטוח שהנכונה, של דיברתולומיאו כן והיליארד לא.
 
מאמנים לא באמת מנצחים או מפסידים משחקים בעצמם, או בעיקר בעצמם. מי שמנצח עבורם לעיתים קרובות הם השחקנים שהם בוחרים לשתף והדברים שהם עושים עם הכדור. בזה, ולא רק בזה, הושג אתמול נצחון מהצד של מאמן הקבוצה שבאה להתארח.

לרכב על הגל
יד אליהו הישן הגיע אתמול לתחילת המאבק כשהוא מוכן להתפקע. כשכל כולו דרוך וערוך בואכה מוד דתי לגמרי, כזה שמולו אי אפשר. הפירוטכניקה הוכנה מראש. גם הגרונות. גם השירים, הקללות וההטרלות. הכל היה מוכן, כולל הניצוץ מהיציעים, כדי שההיכל ידלק. מונאקו, שכבר הרגישה השנה על בשרה את אפקט המשחק במזרח התיכון, כשמכבי הפכה מולה מחצית נוראית בדרך לקאמבק מרשים, באה עם רעיון אחד מרכזי. לא חדש, לא מחודש ולא מבריק במיוחד, אבל רעיון שעבד בעבר ועבד גם אמש.
 
כדי להכיל את הבלאגן מסביב מצד אחד, ואת היכולת המקצועית של הצהובים לרכב על הגל מהיציע בדרך לנקודות קלות במתפרצות ומשחק מעבר מצד שני, קודם כל רוצים ושואפים להחזיק חזק. קודם כל לשלוט בקצב. רגע, עצירה מתודית. שליטה בקצב היא אחת מהקלישאות הלא ברורות הללו, בהן נוטים להשתמש מלהגים מקצועיים. ההוא שלט בקצב, ההם שלטו בקצב. מה זה בדיוק אומר? אהה, אז אתמול, זה אמר דבר פשוט מאוד. שעון השניות אמנם מראה 24 שניות גג להתקפה, אבל מונאקו בחרה להשתמש בו, ככל שהיא יכולה, עד כלות. כדרורים, כדרורים, לאט, לאט, שליטה, שליטה. אם משחקים בשליטה מהסוג הזה, אז הרבה יותר קשה לרוץ בצד השני. אם לא מאבדים כדורים, אז הרבה יותר קשה לרוץ בצד השני. ואם מכבי לא רצה, אז כל ההיכל שרק מחכה להתפוצץ, יכול להמשיך לחכות.
 
את העונה הרגילה סיימה מונאקו כקבוצה שמאבדת הכי מעט כדורים במפעל, עם 10.6 כאלו בממוצע. בשלושת משחקיה בסדרה מול מכבי תל אביב היא הצליחה אפילו לאבד פחות. כלומר רק 9.3. אתמול? רק 5. עכשיו, כדי שלא יובן אחרת: איבודי כדור הם לא מטרה. ישנן קבוצות מצוינות שמאבדות הרבה כדורים, כי הן משחקות כדורסל כזה, שמנסה, שיוזם, ששווה ויכול להכיל איבודים לרוב ועדיין לייצר נקודות, נצחונות ואליפויות. אבל אתמול, כדי להשיג את המטרה שלה, מונאקו הייתה חייבת לשחק בקצב של הכתבה. לאט לאט לאט. ואם כל הכדרורים הללו, בחסות מייק ג'יימס, גם מסתיימים בנקודות שמאלצות את הצהובים להתחיל התקפה כשהם מכניסים כדור מחוץ לקו הבסיס, אז בכלל טוב.