1 במאי 2004. היום לפני 16 שנה בדיוק. לרבים מאוהדי הכדורסל הישראלי, זה קרה ממש כאילו זה היה אתמול. ים צהוב מילא את היכל הספורט ביד אליהו (אז עוד "נוקיה"), בשירה אדירה שפוצצה את האולם מרעש. על הפרקט היתה מכבי תל אביב, אחרי עונה רצופת נסים: סלים בשניות האחרונות, קליעות מטורפות - וכמובן, נס ז'לגיריס והסל ההוא של דרק שארפ, שבכלל הביא אותם הנה. יומיים קודם, היא הצליחה להכניע את צסק"א מוסקבה החזקה אחרי קרב לא פשוט. בצד השני, עמדה סקיפר בולוניה מאיטליה.
סקיפר ניצחה במשחק העונה הסדירה, בתל אביב. הצופה הבלתי מעורב, חשב שזה יהיה עוד קרב צמוד: שעונה דרמטית תיגמר גם בצורה דרמטית. אלא שכשמכבי הגיעה לרגע האמת, הדרמה נשארה בצד לטובת ההצגה: הצהובים פירקו את סקיפר, עם סל אחרי סל, בדרך לשבירת כל השיאים. היא קלעה לא פחות מ-118 נקודות (שיא כל הזמנים במשחק גמר), ספגה רק 74 - בדרך להפרש הגדול ביותר אי פעם. כבר אחרי עשר דקות התוצאה עמדה על 13:31, מה שלא הותיר ספק לגבי זהות המנצחת.
שרונאס יאסיקביצ'וס, אחד מכוכבי אותה קבוצה, התראיין לאתר היורוליג וסיפר על הגמר: "היינו שתי קבוצות ברמה שווה, אבל אחת פשוט התעלתה הרבה מעל היכולת שלה. הכל הלך בשביל קבוצה אחת, ופחות בשביל האחרת". הסופרסטאר הליטאי התייחס גם לאווירה המדהימה ששררה באותו ערב: "העיר והקהל היו מדהימים, זה היה ערב מושלם של מכבי. עלינו ליתרון גבוה מאוד בשלב מוקדם, אבל לא הורדנו רגל מהגז עד הרבע השלישי. בסוף שיחקנו בלי לחץ, וקיווינו שהזמן פשוט ייגמר כדי שנוכל להתחיל לחגוג. דברים כאלה לא קורים הרבה, בטח לא במשחק כל כך גדול".
"שום דבר בעולם לא דומה לקהל של מכבי", הודה שאראס. "היה לי מזל שהייתי שם. הייתי כבר בטורנירי מכללות באמריקה, אבל מכבי זו רמה אחרת. אוהדים ששרים במשך 40 דקות, ומדינה שלמה שעוקבת כל יום חמישי. התמיכה הזאת גורמת לך לרצות לעשות דברים מיוחדים". דייויד בלו, שפתח את העונה כשחקן ספסל ובמשחק הזה קלע לא פחות מ-17 נקודות, הוסיף: "זה חלום שהתגשם. אין דרך אחרת לתאר את זה. לשחק משחק כזה מיוחד ביום כל כך חשוב... לא יכולת לבקש משהו טוב יותר".
מהצד השני, על ג'אנלוקה באסילה, אחד השחקנים הבולטים של סקיפר, אפשר היה להרגיש את עומק התבוסה: "לא שיחקנו רע. הלוואי שהיינו משחקים רע. פשוט לא הופענו. היתה רק קבוצה אחת על המגרש. אני גאה שהגענו עד לכאן, אבל זה מתסכל להפסיד ככה. הם קיבלו את הביטחון, הקהל היה מאחוריהם וזה היה גמור".
העונה ההיא של מכבי היתה בלתי נשכחת. מהמהפך הדרמטי בבולוניה (נגד אותה סקיפר מהגמר), דרך סל הניצחון ה"ג'ורדני" של פארקר במוסקבה, האינתיפאדה וחיסולו של אחמד יאסין שכמעט שיבשו את התכניות והסל המטורף ההוא של דרק שארפ - הכל סלל את דרכו למשחק הזה. לערב יוצא דופן, של קבוצה חד פעמית, שלא נתנה לשום דבר לעצור אותה.
