ז'ליקו אובראדוביץ' זוכר היטב את ה-16 באפריל. אי שם בשנת 1992 הוא החל לבנות את את השושלת שלו ולקבע את מעמדו כמאמן המעוטר באירופה. יחד עם פרטיזן בלגרד הוא זכה באליפות אירופה היחידה שלה והמשיך בדרכו לעוד שמונה נוספות. 28 שנה אחרי, זה הזמן לחזור לרגע בו ז'ליקו פרש מכדורסל ויצר את האגדה על הקווים.
בסוף עונת 1991 פרטיזן הייתה במשבר מקצועי. המאמן פוטר, הכוכבים עזבו וז'ליקו, הרכז בן ה-31 נקרא לשיחת הנהלה: "אנחנו רוצים שתפרוש ותאמן את הקבוצה". אחרי שריצה תקופת מאסר של שנתיים עקב דריסה והריגה של הולך רגל, הוא אימן את הנוער של פרטיזן ואז נענה להצעה. כך בערב אחד, הכדורסלן תלה את הנעליים ועבר ללבוש עניבה על הפרקט, כשלצידו בתפקיד היועץ המיוחד, המאמן אסא ניקוליץ'.
כמו כן, זו הייתה תקופה סוערת מאוד עקב מלחמת האזרחים ביוגוסלביה ופרטיזן אירחה את משחקי הבית באותה עונה בספרד. בנוסף, למרות מאמן ושחקנים חסרי ניסיון (ממוצע גילאים 21.7), הקבוצה הגיעה לגמר הפיינל פור באיסטנבול שם פגשה את חובנטוד בדאלונה. בתום דרמה גדולה בשניות הסיום, אלכסנדר ג'ורג'ביץ' קלע סל מכריע בדרך לניצחון 70:71, ששינה את ההיסטוריה של אובראדוביץ' בכדורסל האירופי.
