sportFive1008003
צילום: ספורט 5
רוביו. מבדאלונה, לברצלונה ולליגה הטובה בעולם (GETTY)
רוביו. מבדאלונה, לברצלונה ולליגה הטובה בעולם (GETTY) | צילום: ספורט 5

לא הרבה זוכרים, אבל ממש לא מזמן, קצת לפני התפרצות מגפת הקורונה, עונת הכדורסל עוד הייתה בשיאה. וזו לא הייתה סתם עונה, לפחות עבורינו הקהל הישראלי, אלא עונת הפרידה של דני אבדיה מהיורוליג - רגע לפני שהוא עולה על מטוס לארה"ב. אז עכשיו שיש לנו לא מעט זמן פנוי, נזכרנו בשחקנים הבולטים שערכו את עונת הבכורה שלהם במפעל עוד כשהיו נערים. הנה מיטב בני העשרה שכיכבו ביורוליג לפני אבדיה.

ריקי רוביו
במקרה של הספרדי, בניגוד לדני אבדיה אולי, כבר מתחילת הדרך לא היו ספקות. כולם ידעו מה יש להם ביד. את הבכורה שלו ביורוליג רוביו ערך במדי חובנטוד בדאלונה, שלושה ימים אחרי שחגג את יום הולדתו ה-16, תחת המאמן אייטו גארסיה - האיש שגם נתן לו את דקות המשחק הראשונות שלו בליגה הספרדית, בגיל 14 ו-11 חודשים.

הוא אמנם שימש כינור שני לווטרן, אלמר בנט, אך כבר אז רוביו הוכיח שהוא יכול לנהל משחק ולהיות נכס הגנתי ברמה הגבוהה של אירופה. הוא התחיל את העונה עם 12 דקות בבכורה, וסיים עם ממצע של מעל 20 דקות לערב בטופ 16. בזמנו, הוא אף הפך לשחקן הצעיר ביותר ששיחק ביורוליג, אבל זה היה רק המשחק המקדים לקראת מה שעשה רוביו בגיל 19.

זו הייתה עונת 2009/10. קולות מה-NBA נשמעו ברקע, החוזה עם מינסוטה כבר היה חתום, ורוביו, במה שנראית כמו העונה האחרונה שלו באירופה, השתלט על עמדת הרכז הראשון של ברצלונה והוביל אותה לפיינל פור בפאריס. הוא שיחק 20 דקות בערב, קלע 6.8 נקודות ומסר 4.1 אסיסטים. "זו לא היה דומה לשום דבר אחר שראיתי בכדורסל האירופי", נזכר רוביו בבלוג שכתב. "אני זוכר שכמה דקות לתוך המשחק, הקהל התחיל להשתגע. אנחנו הסתכלנו אחד על השני ושאלנו 'מה קורה פה?'".

רוביו סיפר באותו בלוג שהוא היה נרגש לראות את שחקני קבוצת הכדורגל של ברצלונה ביציעים. שחקן ממוצע, בטח אחד שמשחק בגמר היורוליג, היה שומר על פאסון. אבל ההתלהבות של רוביו מעידה עד כמה הוא היה בסך הכל ילד, כזה שמתלהב לראות את שחקני ברצלונה פנים מול פנים. "אחרי המשחק הלכנו לדבר איתם", סיפר רוביו. "הם גם רצו לשמוע עלינו, אבל בעיקר שאלנו שאלות. אתם צריכים להבין, זו הייתה ברצלונה הגדולה, היו שם שחקנים מדהימים, רצינו לדעת עליהם הכל".

דונצ'יץ'. ווינר מתחילת דרכו (GETTY)
דונצ'יץ'. ווינר מתחילת דרכו (GETTY) | צילום: ספורט 5

לוקה דונצ'יץ'
אמנם זה היה ממש לא מזמן, אבל אין ספק שעונת ה-MVP של הסלובני עם ריאל מדריד היא הדובדבן שבקצפת. אין, ולא היה, שחקן שהספיק לעשות כל כך הרבה רעש בזמן כל כך קצר. הוא החל את דרכו ביורוליג בגיל 16 ו-229 ימים, עונת 2015/16. כבר באותה עונה, דונצ'יץ' הראה ניצוצות עם שני משחקי דאבל פיגרס (12 ו-10 נקודות) מול צסק"א ופנרבחצ'ה בהתאמה, בפלייאוף היורוליג.

בשנה שלאחר מכן, הוא זכה בתואר הכוכב העולה של המפעל על ידי המאמנים, כשהעמיד שורה סטטיסטית של 7.8 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים. אבל הפיק האמיתי הגיע בשנה שלאחר מכן, עונת 2017/18 הזכורה. דונצ'יץ' ניצל את הפציעה של סרחיו יול, השתלט על עמדת הרכז וסיפק את העונה הגדולה ביותר שסיפק נער ביורוליג. הוא הוביל את ריאל לזכיה בתואר, תוך שהוא זוכה בכוכב העולה, ב-MVP של העונה הסדירה וב-MVP של הפיינל פור.

לצורך העניין, בואו נעשה קצת השוואות: לפני דונצ'יץ', היו רק שניים שזכו בארבעה תארים בעונה - ננדו דה קולו ודימטריס דיאמנטידיס. אם לא די בכך, היו רק שלושה שזכו ביורוליג עם מדד יעילות גבוה מזה של דונצ'יץ באותה עונה (21.7) - מיודעינו אנתוני פארקר (2003/04), דיאן בודירוגה (2001/02) וננדו דה קולו (2015/16) - אבל כל אלה עשו זאת בגיל 28, בעוד דונצ'יץ עשה זאת בגיל 18.

וסלי. לא היה צריך זמן הסתגלות (GETTY)
וסלי. לא היה צריך זמן הסתגלות (GETTY) | צילום: ספורט 5

יאן וסלי
הוא החל את דרכו ביורוליג כסמול-פורוורד מבטיח, והפך עם הזמן לאחד הסנטרים הדומיננטיים בליגה - אבל מה ששונה במקרה של הצ'כי, זה שהוא לא היה צריך יותר מדי זמן הסתגלות כדי להפוך לכוכב. אם לרוביו ודונצ'יץ' לקח כמה שנים, אז וסלי חתם בפרטיזן ב-2008/09, ערך בכורה בגיל 18 והוביל את הסרבים לפיינל פור ראשון לעשור בשנה שלאחר מכן - תוך שהוא מראה את הפוטנציאל בחצי הגמר, רושם דאבל דאבל (13 ו-10) ומודח רק אחרי הארכה.

באותה עונה הסנטר קלע 8.4 נקודות וקטף כמעט חמישה ריבאונדים בכל משחק, כשהוא מבלה קרוב ל-25 דקות על הפרקט. אוהדי מכבי הוותיקים יזכרו את הצ'כי מרחף לשמיים שלב ההצלבה בהיכל ושולח את הצהובים לראות את הפיינל פור מהסלון, אחרי 1:3 מוחץ של הסרבים. וסלי גם זכה בתואר השחקן הצעיר של פיב"א וקטע שלוש זכיות רצופות של רוביו.
 
היכולת הגבוהה הבטיחה לו את הבחירה השישית בדראפט וחוזה בוושינגטון, אבל וסלי הוכיח לנו שהמסלול שעבד לדונצ'יץ' ורוביו לא עובד לכולם - וחזר עם הזנב בין הרגליים אחרי שלוש שנים וחצי. בקדנציה השנייה שלו ביורוליג, וסלי כבר הפך למפלצת שמעט יכולים לעצור. הוא הוביל את פנר לחמישה פיינל פורים רצופים, שלושה גמרים רצופים, זכייה אחת - ועל הדרך זכה בתואר ה-MVP ובכרטיס כניסה לקבוצת העשור של המפעל.

התקווה הקרואטית (GETTY)
התקווה הקרואטית (GETTY) | צילום: ספורט 5

דאריו שאריץ'
עוד כשהיה צעיר, במדינה שמשוועת לכוכב חדש שימלא את החלל שנוצר לאחר מותו של דראגן פטרוביץ', שאריץ' היה התקווה הקרואטית. בתקשורת המקומית מעידים עליו כמי שכבר בגיל חמש היה מתאמן פעמיים בשבוע, כשכמה שנים מאוחר יותר הוצמד לנין יאלביץ' - מאמנו של פטרוביץ'. עבור שחקן קרואטי, אתם יודעים, אין כבוד גדול מזה.

בעונת 2010/11, כששאריץ' היה רק בן 17, העבודה הקשה התשלמה והוא זכה בתואר ה-MVP של טורניר הדור הבא של היורוליג. בעונה שלאחר מכן, הכוכב הקרואטי שמשחק בפיניקס כיום הספיק לערוך ארבעה משחקים ראשונים ביורוליג במדי KK זאגרב (שיחק 15 דקות, קלע 2 נקודות וקטף 4.5 ריבאונדים), ואז עבר לציבונה ששיחקה אז ביורוקאפ.

בציבונה החלום של שאריץ' כבר הפך למציאות. הוא שיחק מעל 30 דקות למשחק, קלע 13 נקודות בממוצע וקטף 8.3 ריבאונדים - מה שהקנה לו חוזה לשנתיים באנדולו אפס. במדי הטורקים שאריץ' היה שחקן יורוליג מן המניין, כששיחק 23 דקות למשחק במשך שנתיים, וקלע 9.9 ו-11.7 נקודות בהתאמה. אם לא די בכך, הקרואטי קטף שנתיים ברציפות את תואר השחקן הצעיר של פיב"א, וזה היה די והותר בכדי לאייש את המקום ה-12 בדראפט 2014.

כספי. נציגות כחול לבן (GETTY)
כספי. נציגות כחול לבן (GETTY) | צילום: ספורט 5

עומרי כספי
נסיים עם נציגות כחול לבן. כמו אבדיה, גם הנציג הראשון שלנו ב-NBA החל את דרכו האירופית בשלב מוקדם של הקריירה. ליתר דיוק, כשהיה בן 19. כספי בדיוק חזר מעונת השאלה בגליל, שם הפך לאחד הישראלים הבולטים בליגה וזכה בתואר "תגלית העונה". שנה מאוחר יותר, כספי חזר לבית הגידול - בקאמבק שזכור בגלל הסעיף בחוזה שחייב את מכבי לתת לו דקות ביורוליג, כדי שיוכל לחשוב NBA.

כספי הספיק לרשום עונת יורוליג אחת לפני גיל 20, עונת 2007/08. הוא שיחק 11.4 דקות למשחק, קלע 4.6 נקודות וקטף 2.1 ריבאונדים - ולקח חלק במסע של מכבי ת"א לגמר היורוליג, אבל לא הצליח למנוע הפסד לצסק"א במשחק הגמר. שנים שלאחר מכן הספיק כספי להפוך לבורג חשוב הרבה יותר עבור מכבי, בטח ביורוליג, והסוף כבר ידוע לכולנו. חושבים שהסוף של דני אבדיה יהיה זהה?