במשחק, למרות הכל: המהפך של מכבי תל אביב

מאז שישב על הספסל לאורך כל המשחק נגד וירטוס ווקר נראה כמו שחקן אחר לגמרי - הוא קולע 20.17 נק` למשחק לעומת 13.73 ב-50.59% מהשדה לעומת 35.94%, ועל פי נתוני InStat, הוא עושה את זה ביעילות גבוהה בהרבה עם 1.21 נקודות פר פוזשן לעומת 0.89 לפני כן. ווקר ימדד עד לשארית הקריירה שלו בזכות התרומה ההתקפית, אבל בינתיים גם בצד השני של המגרש הוא מציג שיפור ביחד עם הקבוצה כולה ומחזיק את יריביו על 32.4% בחמשת המשחקים האחרונים לעומת 50.0% לפני כן. 

המגמה החיובית של ווקר בהתקפה וגם בהגנה הובילו אותו לנט רייטינג (נתון שמעניק מדד ליעילות הקבוצה בהתקפה ובהגנה בזמן שהשחקן על הפרקט) של 14.44+ בחמשת המשחקים האחרונים לעומת 10.13- לפני כן - עלייה של 24.57 - העלייה הגדולה ביותר בקבוצה בפרק הזמן הזה. בנוסף, בתקופה הזו הוא עומד על מדד פלוס/מינוס של 7.4+ לעומת 6.6- ב-13 המחזורים הראשונים של עונת היורוליג.

קטש נתפס כמאמן שעקב האכילס שלו נמצא בקיבעון שלו, ועם האתגר שווקר הציב בפניו המאמן קיבל הזדמנות להעניק תשובה מושלמת למי שבחר לבקר אותו מהזווית הזו, כולל אותי. נהוג לתת לשחקנים שמגיעים לראשונה לאירופה תקופת חסד של שנה - כעת, לאחר שבילה חצי שנה בז`לגיריס במהלך 2024/2025 וחצי שנה במכבי בעונה הנוכחית - ווקר מתחיל להראות ניצוצות ראשונים של התאקלמות לאירופה, ונדמה שאין הרבה מאמנים חוץ מקטש איתם הוא היה יכול לעשות את זה בשלב הזה של הקריירה שלו.

הוא קיים, והוא טוב - טי ג`יי ליף
עוד לפני ההתעצמות המטורפת של הפועל תל אביב, הקיץ הזה נפתח דווקא עם נוקאאוט צהוב כאשר הגבוה האמריקאי-ישראלי העדיף להגיע למכבי מאשר ליריבה העירונית. כבר אז היה ברור שמדובר בצעד חשוב מבחינה הצהרתית עבור הקבוצה, שקיבלה זכות להתהדר בכך ששחקן המריבה בחר בה ולא הגיע לצד השני של העיר. חצי עונה עברה ועכשיו מעבר לעניין כיפופי הידיים בתל אביב - ההחתמה הזו התבררה כמשמעותית במיוחד גם מבחינה מקצועית.

בעונת הרוקי שלו ביורוליג הפך ליף לאחת התוספות החדשות הבולטות במפעל כולו, ועם מדד ממוצע נאה של 13.5 למשחק הוא נמצא במקום הרביעי מבין כל הרוקיז במדד כאשר מי שמקדימים אותו הם ג`סטין רובינסון מפריז, טריי ליילס מריאל ומקינלי רייט מדובאי. בנוסף, הוא במקום השלישי בטבלת הרוקיז בריבאונד (5.2 למשחק), כאשר כאן מקדימים אותו רק אלאן דוקוסי ומומו פאייה מפריז.

הדינמיות של ליף בהתקפה מאפשרת לו להפוך לבורג משמעותי בהתקפה של עודד קטש. הוא אמנם מוסר 1.1 אסיסטים למשחק, לא נתון גבוה במיוחד, אבל הרבה התקפות עוברות דרכו בזמן שהוא מאבד רק 0.5 כדורים למשחק ונמנע מטעויות. ליף עושה את מה שהוא יודע, לא מנסה להתחכם, קונה את האמון של קטש ובזכות זה גם מקבל לא מעט קרדיט.

היכולת של ליף לקבל את הכדור על קו השלוש, להוריד אותו לפרקט ולסיים בתוך הצבע נותנת לו יתרון מול רוב השומרים שלו, ואת המהלכים האלה הוא מסיים ביעילות אדירה ו-76.9% - הכי הרבה במכבי. בנוסף הוא מסיים מהלכי פיק אנד רול ב-66.7%, מקום שני במכבי ורושם נתון גבוה במיוחד של 1.29 נקודות פר פוזשן - הנתון הטוב ביותר במכבי. גם האופנסיב רייטינג (כמות הנקודות של הקבוצה פר 100 פוזשנים של השחקן) של ליף הוא הטוב ביותר אצל הצהובים, 95.37, ובהגנה הוא מצליח לשמור את יריביו על 42.0% בסך הכל - נתון מרשים מאוד עבור שחקן גבוה שעובד בעיקר מתחת לסל, והטוב ביותר במכבי.

השלב הבא מבחינת ליף הוא להתחיל לצבור ביטחון בזריקות לשלוש. עד כה העונה הוא זורק הכי מעט שלשות מאז שיצא מארה"ב עם 0.5 למשחק וזאת למרות שלאורך כל השנים האחרונות מאז שעזב את אמריקה הוא עומד על 37.9% מרשימים מאוד מעבר לקשת. לליף יש את היכולת להיות איום שצריך לשים אליו לב, וברגע שהשומרים שלו יבינו את זה הם יצאו אליו בצורה יותר אגרסיבית מה שיאפשר לו להעניש בכוח המשמעותי יותר שלו - הורדת כדרור וחדירה אל הצבע. בכל מקרה, לאחר חצי עונה ראשונה באירופה - ליף הוא ההפתעה הנעימה של העונה במכבי ואחת מהפתעות המפעל בכלל.