הגיע הזמן ללכת: הטעות הגדולה של דימיטריס איטודיס

לרגעים היה נדמה, שהמשחק הזה, גם אם לא ייגמר בניצחון, יסמן את תחילת סוף המשבר של הפועל ת"א. במשך שלושה רבעים הפועל התחרתה בז`לגיריס בכלי הכדורסל המוכשרים שיש לה. היא מצאה איזון בין התקפת הבידודים של איטודיס לשימוש שלה בגבוהים בצבע. אלייז`ה בראיינט חזר ונראה כאילו מעולם לא עזב, ולרגע באמת עלתה המחשבה: אולי הוא היה כל הסיפור? אולי כל המשבר הזה היה פשוט געגוע לבראיינט? (ספוילר: לא). 

אבל במשך שלושה רבעים ההגנה האדומה הקשתה על סילבן פרנסיסקו והוא בתמורה הקשה על ז`לגיריס. ואסיליה מיצ`יץ` נראה חד, גם בקליעה וגם ביכולת להגיע לצבע, ובעיקר היה מפוקס ברמה הרגשית כשסחט שתי עבירות תוקף וצלל לכדורים אבודים. מוטלי היה נהדר וניסה לחקות בקליעה את וויל ריימן, אוטורו היה בלתי עציר. הפועל ת"א ניהלה רוטציה עם היגיון, השתמשה בגודל שלה וביכולת שלה לייצר מכישרון. כמו פעם, מזמן, לפני חודשיים. אופטימיות הפציעה באופק והדרך נראתה סלולה, אם לא לניצחון אז לפחות לתחילת גאולה ויציאה מהמשבר.

ביג מיסטייק
אבל אז, 3 דקות ו-3 שניות לסוף הרבע השלישי, ז`לגיריס בפלוס 2, וויליאמס-גוס שומר על כריס ג`ונס. וויליאמס-גוס הביט בעיניים של ג`ונס, קרא את מהלך המסירה שלו, הושיט יד, היא פגשה בכדור, ושניהם יחד, היד של וויליאמס-גוס והכדור, יצאו למסע קצר שהסתיים באלגנטיות בטבעת עוד לפני שג`ונס הבין מה בדיוק קרה כרגע. זה היה חץ אחד יותר מידי בתוך הלב של איטודיס. הרגשות השתלטו עליו, עניין לא בריא למישהו שצריך לקבל החלטות בשיקול דעת. הוא אחז בראשו והקפיץ את ים מדר (שלא שיחק עד אותו שלב), הוציא את ג`ונס, דקה וחצי אחרי שהכניס אותו, וקיבלנו איבוד אמון בלייב בין מאמן לשחקן, ובכך קנה לעצמו איטודיס עוד אויב בחדר ההלבשה.

הפועל ת"א עוד החזיקה מעמד עד סוף הרבע אבל איטודיס העלה את מדר גם בתחילת הרבע הרביעי יחד מלקולם, אודיאסי, בלייקני ומוטלי. הרכב מאסיבי וכבד שעומד בראשו רכז, מופלא ומקומי, אבל היכולת שלו לייצר בצורה משמעותית ביורוליג עדיין זקוקה להוכחה או למישהו שייתן לו בטחון, דקות בשפע ויאמין בו (זה לא יהיה איטודיס). או שישים אותו בהרכב יותר איכותי ביכולת שלו לייצר. אבל בערב בו מיציץ` נראה כמו מישהו ששווה לשים עליו כמה מיליונים, בערב בו בלייקני עולה בניתור בלתי עציר מהמקום והכדורים שלו נוחתים בתחתית הרשת, בערב בו בראיינט חוזר לעמדה הטבעית של סקורר מייצר ומקבל ההחלטות המשמעותי בקבוצה, איטודיס היה עדיין תקוע רגשית באיבוד הכדור של ג`ונס ובחילוף שהוביל את מדר למגרש, וזה הכניס את כל הרוטציה שלו לסחרור. 

הוא החליט להישאר עם מדר בתחילת הרבע הרביעי. אולי כי כבר נמאסו עליו הדיבורים על "ישראלים שלא משחקים". אולי כי גם הוא נפל בפח שאם ישראלים ישחקו זה יהיה יותר רומנטי ומנצח. וההרכב הזה, של תחילת הרבע הרביעי נטול הגארדים המובילים של הפועל, היה חתיכת ביג מיסטייק, כמו שאמרה פעם ג`וליה רוברטס. מה ביג, Huge.

הניהול הרגשי של איטודיס הוביל לרבע אחרון שהחזיר למגרש את הפועל של החודש האחרון, זו הרכה והמבולבלת. זו שלא מצליחה לעמוד מול צמד גארדים מסחרר כמו פרנסיסקו ולו, וביג גאי פנומנלי כמו מוזס רייט (8 מ-10 מהשדה, 9 מ-9 מהעונשין, מדד 34). הפועל חזרה להיות הקבוצה האבודה והחבוטה.

כשז`לגיריס מצאה פתרון להכנסת הכדורים לצבע בשמירה כפולה, ציפוף הצבע, והוצאת הכדור ממוטלי ואוטורו, לא היה להפועל קאונטר, כלומר תגובה לתגובה. כשבראיינט ומיציץ` חזרו, זה היה כבר מאוחר מידי. נראה שאיטודיס איבד את הטאץ` בתזמון החילופים שלו. באותם רגעים הז`אלגיריו ארנה כבר בער ממומנטום מקומי, האופק האדום החשיך, והמשבר עדיין כאן. והוא מקצועי, מנטלי ונדמה שהליבה שלו מורכבת ממערכות יחסים מעורערות בין הצוות המקצועי לשחקנים.

שלשה על הבאזר
- תארו לכם שמכבי ת"א עולה עוד קצת בטבלה, והפועל ת"א יורדת עוד קצת בטבלה, והנה הן נפגשות לדרבי פלייאין. היש חלום מתוק מזה לכל חובב כדורסל?

- מוזס רייט. איזה איש. איזה שחקן. הכינוי שלו הוא Wright the right, כלומר רייט הצודק. אבל צודק הוא מי שמחתים שחקן כזה בקבוצה שלו. רייט מייצר אמפטיה אוטומטית כי יש לו יכולות של זר, אנרגיה של שחקן בית ואגו של שחקן שהתחיל לשחק בתיכון ומקבל את מה שנותנים לו באהבה. הולי מוזס.  

- יש שחקן ישראלי שהולך לשחק מחר בלילה במשחק האולסטאר של ה-NBA. אם מנחם לס היה כותב את זה בכתבות המופלאות שלו בשנות השמונים, היינו חושבים שמדובר במדע בידיוני סטייל סדרת "הכדורגלנים הצעירים", על רפי ואלון שמובילים את ישראל לזכייה במונדיאל. אבל זה אמיתי. באמת, באמת. כבר שנים שמשחק האולסטאר הפך להיות משחק מיותר, עיסה דביקה של שעמום והייפ מוגזם. השנה לא אפספס שנייה ממנו.