כיכב ביורובאסקט ונמחק בפרטיזן בלגרד

עונת 2025/26 של פרטיזן בלגרד היא אחת מהעונות המעניינות ביותר שראינו ביורוליג בשנים האחרונות, בטח מקבוצה שנמצאת בתחתית המפעל. הסרבים מגיעים למשחק הערב (שלישי, 21:00, ישיר ב-5SPORT) מול מכבי ת"א מהמקום ה-18 ביורוליג במאזן 17:8, אבל עם כל כך הרבה מעבר.

מה הם לא עברו? ז`ליקו אוברדוביץ` מתפטר והקהל קורא בוז במהלך משחקים שלמים. טייריק ג`ונס מככב, כמעט מגיע למכבי ת"א ובסוף חותם באולימפיאקוס. קמרון פיין מגיע מה-NBA, קארליק ג`ונס נפצע אחרי עונת רוקי מצוינת ביורוליג. כמעט שכחנו את מיקה מורינן.

לפני חודשים בודדים מורינן היה הסיפור החם של היורובאסקט. בגיל 18 וחצי היו לו דאנקים אקרובטיים במדי פינלנד ואליפות אירופה מוצלחת בסיומה קלע 6.6 נקודות ב-11 דקות למשחק במדי ההפתעה הגדולה של הטורניר שהגיעה לחצי גמר היסטורי. הוא לקח כדורים חוזרים בהתקפה, נכנס לצבע מול שחקני NBA ונראה בעיקר חסר פחד. שחקנים אירופאיים לא מטביעים ככה, בטח לא פינים.

הציפיות היו גבוהות. מורינן סיים תיכון וקושר למעבר למכללות, בטח בהתחשב בכך שעידן ה-NIL נכנס לתוקף ושחקנים היו יכולים לקבל הון עתק. למרות זאת, הוא בחר להגיע ליורוליג ודווקא לפרטיזן בלגרד. זה הוגדר בתור "אחד המהלכים המפתיעים של השנים האחרונות".

מעטים שחקני היורוליג שהגיעו לרמות הגבוהות בגיל 17 או 18. לוקה דונצ`יץ` עשה את זה, אבל מדובר בלוקה דונצ`יץ`. דני אבדיה הגדול שיחק בשמונה משחקים בלבד בגיל 17, ועשה את ההתקדמות לפני היציאה לדראפט. גם אז, בשנה האחרונה במכבי ת"א, הוא קלע ארבע נקודות ב-14:17 דקות למשחק.

על כן, לא צריך לשפוט את מורינן בתור שחקן שנועד לכבוש את היורוליג. המטרה הייתה לראות את מה שהפך אותו ל"ישו הרזה", אחד הכינויים המוזרים והטובים של שחקן אירופי בשנים האחרונות - אתלטיות מתפרצת, חוסר פחד וכדורסל כיפי. שחקנים כמו מורינן, חסרי פחד שמרחפים באוויר וחוטפים כדורים, מעניינים לא פחות ממשחק ממושמע יותר.

אלא אם הם בקבוצה שלך. מורינן קיבל במצטבר 11:57 דקות ביורוליג בהן קלע נקודה אחת, מהעונשין. בליגה האדריאטית הוא עם 4.1 נקודות ב-12 דקות למשחק, שכבר עכשיו מסתמן שהוא יעבור בשנה הבאה ל-NCAA. זה לגיטימי, אבל נראה שהבעיה אף גדולה יותר. פרטיזן עברה שלושה מאמנים השנה בדמות ז`ליקו אוברדוביץ`, המאמן הזמני מירקו אוצ`וקוליץ` וחואן פניארויה. אף אחד מהם לא נתן לו דקות של ממש.

כשרואים את מורינן משחק, מה שקרה יותר בליגה האדריאטית החלשה, אפשר להבין את זה. הוא מהיר בצורה יוצאת דופן לשחקן בגובה 2.10 מ` ועם מוטת ידיים מדהימה של 2.20 מ`, אך לעתים קרובות מדי נראה חסר חשק על הפרקט, כשהוא אף הוצא מהסגל בשל תקריות משמעת. פניארויה מנסה לחדש את הקשר בין פרטיזן לאוהדים, ולכן הוציא מהסגל גם את ג`בארי פארקר שלא בכושר משחק, ומורינן משלם את המחיר.

לא קל להיות בן 18 עם ציפיות כל כך גבוהות. בתסריט האופטימי הדאנקים שלו היו מדליקים את הבלגרד ארנה. בתסריט הפסימי הוא מקבל בוז וסופג ביקורת על הגישה והקעקועים. בתסריט הכי גרוע? הוא אפילו לא על הפרקט. הוא דיבר פעם אחר פעם על הרצון שלו להגיע ל-NCAA ועל זה שפרטיזן היא רק "תחנת מעבר", גם בתקופת אוברדוביץ`.

ברמה מסוימת, גם ה-NCAA עלולה להתברר כתחנת מעבר. יש למורינן את הכלים כדי להיות שחקן כדורסל היסטורי, אבל הכלי החשוב ביותר נמצא בראש. לא מעט שחקנים שהלכו ל-NCAA אחרי הכסף הגדול מוצאים את עצמם בתפקיד משני יותר וצריכים להתמודד עם זה, ומורינן אתלט על אבל זה לא מספיק כדי להחזיק אותו ב-NBA.

היום, באופן מפתיע, הוא בסגל להיכל מנורה מבטחים. יש שיגידו שזה בהשפעת מכת הפציעות של פרטיזן ויש שיגידו שזאת הזדמנות עבורו למצוא את עצמו באחד האולמות הטובים ביותר באירופה ומול קבוצה שמשחקת בקצב מהיר. כשמיקה מורינן מצוין, הוא מדהים. בשביל זה הוא צריך לשכנע שהוא ראוי לשחק.