כולם למען כולם: מכבי ת"א לומדת לעוף

ריקוד המכונה
מכבי ת״א הראתה אתמול פרצופים התקפיים רבים, כל פעם לפי הצורך וההרכב על המגרש. זה עזר לה לשרוד נסיונות קאמבק בלתי פוסקים של מונאקו, שאם בסיבוב הראשון התמודדה עם חד מימדיות התקפית של מכבי, אתמול נאלצה להגיב ולמצוא תשובות לרב מימדיות וגיוון התקפי בצהוב. כי מכבי ת״א מודל 2026 השתפרה הגנתית והיא כבר לא בור השופכין אליו זורמות התקפות היורוליג, אבל היא קודם כל קבוצה שקולעת. זה המעיין שממנו נובעת ההתקפה שלה ומאפשרת לה אופציות נוספות. היא קולעת מכל עמדה בחמישייה שלה, כמעט מכל מקום. ווקר, בריסט, סורקין או כל שם גנרי אחר - קולע. אתמול היא קלעה 35% סולידיים ל-3, והאיום הזה מחייב את הגנת היריבה ללחוץ את הכדור, לצאת באינטנסיביות, שלא לומר בהיסטריה, לכולם.

שתי השלשות הענקיות של סורקין בדקות ההכרעה הגיעו בדיוק ממהלכים כאלה. והאיום הבליסטי הזה מרווח את הצבע ומאפשר למכבי ת״א כמעט 68% ל-2 נקודות אתמול. כדי להגיע לזריקות באחוזים גבוהים בצבע, שלא לומר הטבעות ונגיחות, מכבי מריצה סטים התקפיים שכוללים נעילות בצבע, חסימות בק פיק, או חסימות על קו הבסיסי שמייצרות חילופים ומיס מצ׳ים ומאפשרות להכניס את הכדור לגבוה. במו עיניי ראיתי את גור לביא נועל את השחקן שלו בהתקפת מעבר ומסיים כמו ילד גדול. בנוסף, היא נותנת את הכדור לגארדים המייצרים שלה כמו ג׳ימי קלארק ולוני ווקר ועושה חסימות גארד לגארד שמייצרות חילוף מול גארד איטי יותר, ואז הם יכולים לייצר לעצמם או לאחרים, 5 אסיסטים לכל אחד מהם אתמול. ולעיתים היא מחזירה, כמו אהובה ישנה, את הפיק אנד רול המוצלח ביורוליג (והמושמץ, כשהיה הכלי העיקרי, שלא לומר היחידי של התקפת מכבי) בין תמיר בלאט להורד/סורקין/בריסט, שמסתיים בהאלי-הופ אסתטי לטובת עורכי הוידאו ואסיסט נוסף שמסמיק בצניעות בדף הסטטיסטיקה. ריקוד המכונה.

ועם ההרמוניה ההתקפית הזו, מכבי מקבלת בתקופה האחרונה ג`יילן הורד כמעט מושלם. לא כמטאפורה, אלא כעובדה סטטיסטית. הורד כמעט ולא טועה. שומר על כל עמדה וקלע אתמול 7 מ-8 ל-2, 15 נקודות, 7 ריבאונד ומדד 21 ב-31 דקות. וכאילו כל זה לא הספיק, בדקות ההכרעה, מכבי מכניסה עוד גארד מושמץ שישב 33 דקות על הספסל, גופייתו מדיפה מנפתלין, והידיים רועדות רק מלכתוב את השם שלו. לא ברור איך הידיים של קטש לא רועדות לתת לו לנהל את ההתקפה בדקות אחרונות של משחק חוץ צמוד, אבל ג׳ף דאוטין ג׳וניור, שגם אם אתה לא בטוח אם הוא יודע מה התוצאה כשהוא נכנס, גם אם יש לו פריזורה של סייד שואו בוב מ"הסימפסונים", נתן אתמול סייד שואו בדקות האחרונות שהבטיחו ניצחון צהוב, עם סל חשוב (אחרי שכידרר עצמו לדעת 22 שניות) וקליעות עונשין קריטיות. כמה אומץ של קטש, כמה בגרות ואופי של דאוטין ג׳וניור. נדמה שזה הזמן לבקש ממנו סליחה על כל הטלת הספק. 

ליישר את ווקר
עודד קטש נותן תצוגות שיא כמאמן. השיפור ההגנתי, ההרמוניה ההתקפית, השימוש בסגל והמנהיגות שלו מובילים את מכבי לשינוי תודעתי שגם מקבל כיוון בטבלה, בואכה הפליי אין. ההתמודדות שלו מול לוני ווקר היא בית ספר לניהול. ווקר הוא חתיכת טיפוס, עם אגו ויכולת, רזומה מרשים, ממש כמו פוטנציאל ההרס שלו. וקטש מיישר אותו. ווקר לקח אתמול 5 מ7 הזריקות הראשונות של מכבי. הוא כפה את עצמו, כידרר את כל ההתקפה ואז עלה לזריקה, סירס את ההתקפה ושיעבד אותה עבור האגו שלו, כאילו ניסה להצהיר, נפצעתי אבל הקבוצה הזו עדיין שלי.

הוא יגלה בהמשך שהקבוצה היא של קטש. קטש הוריד אותו לספסל, כאילו אומר ״שכונה תעשה בבית שלך, לא אצלי״. ווקר הוא אולי ראשון בין שווים, אבל קטש לא ייתן לו להרוס את האיזון והכימיה שנבנתה. את הקבוצתיות שבנויה על אינדיבידואלים (22 אסיסטים אתמול, 3 מעל הממוצע העונתי). הוא מוזמן להצטרף אליה, כמו שעשה כשחזר למגרש. למשל, שני הפוזשנים האחרונים של המחצית הראשונה: בלאט עם הכדור מכוון את התנועה, בתנועת יד אומר לווקר ללכת לפינה כי עכשיו הוא מנסה להפעיל את ג׳יילן הורד. ווקר הלך כמו ילד ממושמע. בפוזשן הבא, האחרון במחצית, ווקר לוקח את הכדור, אומר ״זוזו זוזו״, מקבל את נדוביץ׳ בחילוף, מכדרר מולו, מתקשקש, מתבלבל, מועד קם ונופל, עולה לאוויר, מגלה שהמרחב אווירי שלו חסום, מוציא לבלאט שדופק שלשה שנועלת את המחצית. לקח ראשון נלמד. גם ברבע הרביעי, כשהיתרון הקטן נמחק, ווקר הוחלף על ידי ג׳ון דיברתולמיאו. הוא ניסה למחות, התיישב ליד עוזרי המאמן ואז חזר כמו טאטל׳ה. המסר של קטש נקלט. 

מייק ג׳יימס פינת ג׳יימס טרי
חדר הלבשה שלא מקבל כסף הוא חדר הלבשה רעיל, מלא טרוניות, במיוחד מהחלקים האמריקאיים שלו. שחקנים אירופאיים יותר מודעים ומורגלים לסיטואציות האלה. אם רשת X הייתה קיימה בשנות השמונים והתשעים, היא הייתה מוצפת בפוסטים של זרים אמריקאיים שמשחקים בישראל שלא מקבלים שכר, או מקבלים חלקית, או מקבלים באיחור, שוטף פלוס לעולם לא. ג׳יימס טרי יכול לתת הרצאה שלמה למייק ג׳יימס. לאחרונה היה נדמה שמונאקו התאוששה מהסיטואציה והחליטה שהיא כרגע מתמודדת עם מה שיש. היא  ניצחה את באסקוניה ביורוליג וזכתה בגביע הצרפתי.

מבט על שפת הגוף של ג׳יימס מספרת הכל. לעכברי הכדורסל זה קצת הזכיר את טרנס רנצ׳ר מבני הרצליה בשנות התשעים, סקורר שנחתך בגלל שעשה שביתה איטלקית. ג׳יימס סיים את המחצית עם 3 נקודות, כולן מהעונשין ועשה סל ראשון באמצע הרבע השלישי. במשחק הצמוד שהתפתח הוא נתן לשטראזל, אוקובו ובלוסומגיים (הנהדר) לנסות ולנצח, בניגוד לאופי שלו. אולי ככה זה כשכבר לא אכפת. לרגע היה נעים להיזכר שהכדורסל הישראלי כבר לא סובל מהבעיות הללו. 

לסיום
למרות השמועות העקשניות שנבחרת ישראל משחקת בסוף השבוע הקרוב, הראש של הכדורסל הישראלי כבר בדרבי יורוליג בשבוע הבא. יא אלוהים.