50 גוונים של הפסד: אל תדברו על "רוח"

מגמת רובוטיקה סגורה
אז אין הגנה, וההתקפה, אתמול לפחות, סבבה לגמרי. אבל יש גם דובדבן מריר על הקצפת: מצבים מיוחדים. במשחק צמוד, מישהו כאן צריך לעשות סטפ-אפ, אבל הפחד של שחקני מכבי נוזל מהמסך והמשקולות על הרגליים שלהם עושות שקע בפרקט. אז כדי להתגבר על הפחד, צריך להיות קצת רובוט. או שיהפכו אותך לרובוט עם עבודה על הרגלים של מצבים מיוחדים. 

למאמנים יש קלסרים מלאים בכאלה, אולי תיקייה ענקית באייפד, עם תרגילים של כדור אחרון. התוצאה יכולה להיות שיוויון, מינוס 1, מינוס 2, מינוס 3 והזמן שנותר משתנה. הכדור יכול להיות מהצד, מקו הבסיס או ממגרש שלם. זה סוג של פורנו מאמנים, תרגילים של כדור אחרון. וגם כאן רואים שרמת האימון של מכבי למצבים מיוחדים היא רמת אימון נמוכה. זה נכון שגם התרגיל המושלם צריך שחקן עם ביצים שיהיה מוכן ויכול לקחת את הכדור. תמיר בלאט למשל, הוא היחידי בסגל הזה שיש לו את הבטחון והיכולת לעשות את זה, בעיקר ליצור לאחרים. אבל מעבר לעניין ההיררכי של ״אין שחקן שייקח על עצמו, אפשר לחפות על זה עם רמת תרגול, עם רובוטיקה בביצוע.

אתמול בפוזשן הכי חשוב במשחק, במינוס נקודה, אחרי פסק זמן, מכבי אפילו לא הרימה זריקה.

אתמול קטש השתמש בשני פסקי הזמן האחרונים שלו, אחד במינוס אחד ואחד במינוס שלוש. כאמור בראשון הקבוצה לא הרימה זריקה אחרי שיוקובאייטיס התמהמה ורנדולף הסתבך, ובשני היא הרימה זריקת ייאוש לאחר עוד התבלבלות בתיאום בין בלאט לרנדולף. ראינו עשרות סלים ומאות ניסיונות לסלים כאלה במצבים מיוחדים של סלים מתחת לשלוש שניות. ואף אחד לא מצפה מהקבוצה הזו לנס ז׳לגיריס או כל נס אחר. אבל ניסיון לנס, זה המינימום שקבוצה יכולה לבקש.

עוד 13 מחזורים למנייאק.