mako
פרסומת

נותנים לך? תיקח: על ניצחון מכבי ת"א בברלין

אחרי פגרה שהגיעה בדיוק בזמן, התייצבה אמש מכבי ת"א מלאת בטחון למשחק חוץ בברלין ופירקה למארחת את הצורה. והוכיחה שוב שבהיעדר התנגדות אמיתית, אף אחד לא משחק כדורסל יותר מרשים ממנה. האוזמן מנתח כמה רגעי קסם מההתקפה של קטש, מוחא כפיים לג`ייק כהן, מדבר ומראה קצת הגנה ולא שוכח להתייחס לסוגיית הנבחרת

פורסם:
הקישור הועתק
(getty)
(getty) | צילום: ספורט 5
המבזק של ז`ק

 


בעולם שבו אין התנגדות, אין כמעט שחקנים מרשימים מחד ומתאימים מאידך כמו תמיר בלאט וכמו אותו ג`ייק כהן שכיכב בכל הקטעים שהראנו עד כה. שניהם, ולא במקרה, מתאימים כמו כפפה ליד לסיסטם של המאמן שלהם. בהתקפה. חכמים, קולעים, קולטים ומבינים מהר. משחקים את הפיק אנד רול בצורה אוטומטית, קרובה למושלמת.



בניגוד לבלאט, אשר מעמדו ודקותיו בקבוצה הזאת אוטומטיים, אצל כהן זה מעט מורכב יותר. במשחק האחרון שלפני הפגרה הוא לא שותף כלל, כשגם באלו שלפניו מיעט להופיע. ואז הגיעה אותה פגרת נבחרות. ואז הגיעו כמה דקות טובות בדרבי וכמה דקות מצוינות במשחק הליגה האחרון ברמת גן. ואם לכהן קל יחסית בליגה, אז גם אלבה ברלין היא ליגה, במקרה הטוב.



בקטעים הראשונים שהראנו ממש לפני רגע, הריצה מכבי תל אביב פיק אנד רול גבוה, יענו מהאמצע. עכשיו נראה את אותו מקרר בגישה כל כך שונה, כשהכל מתחיל מהצד. ובהכל מעורב כהן. ובהכל מדייק לו ז`ק.



כאן יש סייד פיק אנד רול בולדווין וניבו. שימו לב בבקשה לג`ייק כהן ששועט לו באיטיות מהצד הרחוק מהכדור (יענו הצד החלש) לכיוונו של המכדרר. כדי לייצר חסימה, בערך, על האיש ששומר על קולסון. בעוד כהן נע לכיוון הכדור, מתרחק לו קולסון השני למקום שבו אין שחקנים גרמנים וכך מוצא עצמו חופשי. טריצה.

פרסומת




אוקיי, ועכשיו לגרסה דומה ושונה. הפעם הפיק אנד רול הוא של בולדווין וכהן. ועכשיו, בבקשה, שימו לב לכמה אופציות אפשריות. אפשר, נניח, למסור ללורנזו בראון כדי שזה ירוץ על ניבו. אפשר להעביר ישירות לניבו כדי שבראון יאסוף ממנו את הכדור (או מלמעלה, או מחיתוך). אפשר ואפשר. ואם השחקן של כהן יוצא גבוה אל בולדווין, אז אפשר פשוט למסור לו כשהוא נע לכיוון הטבעת ואפשר לסמוך עליו שימצא את הניבו הפנוי.





כיף גדול לראות את כהן משחק. כיף גדול, אני משוכנע, לאמן אותו או לשחק לצידו. בעיקר כי האיש כמעט ואיננו טועה. אתמול היו לו 4 אסיסטים מול 0 איבודים. עונתית, עד כה, הוא איבד 7 כדורים במצטבר. כל עוד משחקים כדורסל ידידותי למשתמש, והרי אין ידידותית כמו אלבה ברלין, אז אין כמו ג`ייק.

שלוש נקודות לסיום על נושא אחד בלבד
1. גימלים – בואו נעשה קצת סדר עם ענייני הגימלים של תמיר בלאט. כזכור, האיש לא התייצב לחלון הנבחרות האחרון. והביא פתק מהרופא, כך שהכל מתועד, מאושר ומסודר. אני אינני רופא. לא בדקתי את מצב הגב ולא ניסיתי לפענח את אותו MRI מפורסם שנערך לו לאחר המשחק מול ירושלים.

רק אומר, לתחושתי הבלתי מבוססת בלבד, שיתכן שאותם כאבי גב שחווה הבן של כן היו מאפשרים לו, אולי אולי, לצאת לאותם משחקי נבחרת אם זהות המאמן הייתה שונה או, לחילופין, אם המאמן הלאומי לא היה מכריז קבל עם ועולם שהרכז הראשון שלו הוא ים מדר. סתם, תחושה בלתי מבוססת בעליל.

וכן, היו אנשים ממחנה בלאט (ויש מחנה כזה) שנזעקו וזעקו עת החל שיח בנושא, כולל שיחות לא נעימות שנעשו למי מאלו שהרימו גבה (איתי, אגב, לא דיברו). אז אנחנו לא מרימים גבה, אלא רק מלהגים.

2. תגידו אתם – היו מספר שחקנים שנעדרו ממשימת הקיץ האחרונה של הנבחרת. חלקם, כולל בלאט (אם זכרוני איננו מטעני), עם אישורים והסברים רפואיים. וגם הפעם היו מספר היעדרויות. ואחד הנעדרים, לא משנה שמות, שיחק משחק מלא למדי בדיוק יומיים לאחר המשחק בסלובניה. האם אפשרי שהפציעה או הכאבים חלפו בדיוק בזמן? חד משמעית. האם אפשרי שניתן היה, לו רק היה קורטוב של רצון טוב, להתאמץ קצת יותר? לא יודע. תגידו אתם.

3. חובה? גור שלף, חבר שלי, טוען שהשירות בנבחרת ישראל הוא הצבא או המילואים של שחקני הכדורסל. ואני, כעיקרון, הולך עם מה שסלף אומר. מצד שני, העמדה שלי היא שלא בכוח. באופן כללי, מבלי להתייחס לסוגיה המסוימת הזאת, למאמן כזה או אחר או שחקן כזה או אחר, נבחרת היא זכות. מי שלא בא לו, לא חייב. מי שלא טוב לו, יום טוב לו. הכל בסדר. בסוף, המשימה של המאמן הלאומי, הזה או האחר, לאסוף אליו רק את מי שרוצה. אלאל.
 
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.