סדר בבית: התובנות של מכבי ת"א

זוכרים את המשחק הזה, ביד אליהו הישן, שבו הובילה האורחת בבטחה, נראתה רמה מעל מכבי תל אביב ונדמה הייתה שהיא משייטת לנצחון קללל בהיכללל? נו, אתם בטח זוכרים איך מונאקו הייתה 19+ בדקה ה-18; איך אולימפיאקוס הובילה בדו ספרתי עמוק אל תוך הרבע השלישי; איך אנדולו אפס הובילה בהפרש דו ספרתי חצי דקה לסיומו של הרבע השלישי; איך פנרבחצ'ה איסטנבול סיימה אתמול רבע ראשון של שליטה מוחלטת.

כל אחת מהקבוצות הללו טובה יותר מזאת של קטש. כל אחד מהקבוצות הללו נראתה, בשלבים לא מבוטלים מהמשחק שלה בארצנו המאוחדת לעד, כאילו היא שייכת לליגה אחרת. כל אחת מהקבוצות הללו הלכה הביתה שלה כשהיא עם הזנב בין הרגליים.

מאחר שהבטחתי לעצמי שהפעם לא תשמעו או תקראו ממני מילה על השדים של יד אליהו, אז נצטרך לחפש ביחד הסברים אחרים, שאינם קשורים כלל וכלל בשדים של יד אליהו. אז הנה, בואו נתחיל ביחד מההתחלה, שאין כל קשר בינה לבין השדים של יד אליהו.

בטור הקודם, לאחר משחק ההפסד במונאקו, דיברנו כאן על המשמעות של הרבעים. כולל הרבע הראשון, שאמור לשקף את מידת ההכנה של הקבוצה ברמה המקצועית/טקטית/מנטלית. בהמשך לפיאסקו בצרפת, עם חמישיה שכללה את סולימאן בריימו, חזר קטש הפעם להרכב יותר קונבנציונאלי. הצמד ביבי בחוץ, קולסון פלאס מרטין וניבו בפנים. ואת ההשפעה והשינוי הגדול הרגישו מיד, עם 3:15 טורקי ועם רבע שנסתיים בפיגור חד ספרתי בדרך נס.

העניין הוא שכאן התחלנו לראות כמה תובנות. קודם כל, בחינת סגל מהירה, כולל השחקנים שאינם, הובילה לקיצור ניכר. 8 שחקני רוטציה נטלו אתמול חלק במשחק. החמישיה, דיברתולומיאו, סורקין וז'ק כהן. סה טו. היליארד נבדק בשלב מוקדם, רק כדי להבין שמה שהיה הוא שיהיה, ואחרי 3 דקות ושליש חזר לפריזר. מנקו קיבל 41 שניות. בריימו? 40. יפתח זיו? נראה שיש סיכויים גבוהים יותר שהוא ימשיך לקבל מחמאות מקטש אחרי משחקי ליגה בלבד. עם הרוטציה הקצרה הזאת הלך קטש לחמישיות שבהן הוא מאמין השנה. כולל ההרכבים הגדולים שבהם מרטין משחק בעמדה מספר 3.

לערבב
חוזרים למחצית הראשונה ולתובנות. אני כותב כאן על מידת המקובעות/ השמרנות של עודד קטש טור אחר טור. הפעם נגוון קצת. אפשר להרגיש את זה התקפית, עם אלמנטים שבהם הוא מנסה, אבל ממש מנסה, לגוון את המסקנות אליהן הגיע מזמן. אבל עזבו רגע התקפה. בואו נדבר על הצד השני. קטש האורגינל, באורגינל, הוא מאמן של הגנה אישית (וחילופים וכו'). קטש במודל הנוכחי מנסה ומתנסה הגנתית הרבה מעבר למה שהתרגלנו. נגיעות חוזרות של לחץ על כל המגרש. אזוריות ומתחלפות. ולא, אני לא טוען חלילה שההגנה של הצהובים טובה. היא לא. אבל אתמול, הירידה מההגנה האישית הייתה מהגורמים המשמעותיים לנצחון.

אני לא יודע להסביר לכם מה גורם לשחקן להחטיא זריקה. כלומר, אני לא יודע להסביר לכם למה אותה הזריקה, באותה דרגת הקושי, לפעמים נכנסת ולפעמים לא. מי שמכיר את המנטרות החוזרות שלי יודע אולי שאני מקטלג לא מעט מהדברים הללו תחת פרק מומנטום. אתמול, הדבר המרכזי שעמד בפני הקבוצה של איטודיס לנוקאווט חד וחלק היה חוסר היכולת של שחקניו לקלוע מבחוץ, כשהם חופשיים לגמרי.

את המחצית הראשונה סיימה פנר עם 3 מ-17 לשלוש. את המשחק כולו עם 7 מ-34 כשהשבע הללו כוללות 3 שלשות שנקלעו בחמש הדקות האחרונות. חלק מהטריצות הללו לא מצאו מקומן בטבעת הודות להגנה אקטיבית. בחלק לא קטן עמדו אנשי פנר כשהדבר היחידי שמפריד בינם לבין שלשה קלע הוא האל הטוב והרחום או יום השיבוש הלאומי שמתוכנן להיום. אבל הם החטיאו, וכל החטאה רק עזרה לחזק את ההחלטה ההגנתית. מכבי החליפה, שינתה, הימרה והצליחה. ולא רק כשניק קלאת'ס על המגרש.

האזורית, כאמור, הסתייעה באחד המשחקים המועילים ביותר של ווילבקין עבור הקבוצה שהוא כל כך אוהב. גם בזריקות חופשיות לגמרי וגם כשההגנה הגיעה והתייצבה. שימו לב כאן לדריכות של ניבו, שהגיע מוקדם למצב שבו הוא מתקרב, בהמשך לחסימה של מוטלי.

האזורית וההחטאות חשפו את הטורקים לרגעי בלבול, במיוחד כשעלו דורסי ובייליצה החלודים. גם כשהתרגיל (שיש המכנים אותו היי גאפ לואו גאפ) מצא בור גדול באמצע ההגנה.

אוקיי. זה לא עבד. שני הפורוורדים הפותחים של איטודיס, פייר ונייג'ל הייז-דיוויס, עשו במחצית הראשונה מה שבא להם. הראשון סיים עם 15. השני עם 14. מצד שני, כל זה קורה כשכל הקו האחורי של האורחים לא קיים. אחרי 20 דקות עמד ווילבקין על 2 נקודות. גם קארסן אדווארדס. מרקו גודוריץ'? חושך. קלאתס? לא קיים. ושניהם ביחד עם 0 נקודות עגול ונאה.

והפוסטאפ של פייר על בראון? הנה, קבלו את גרסת המחצית השניה. אותו האלמנט, בהכנסת כדור פנימה. שימו לב בבקשה לתנועות הידיים על הספסל ואצל ז'ק כהן, כשכולם זועקים לסורקין שהוא יהיה זה שיבוא הפעם לעזור (ולא בולדווין). וקולסון נוגע בכדור, וכולם מתכווצים לכיוון הצבע, וחסימה נהדרת של בולדווין עושה למהלך סוף.

זוכרים את הנקודות של פייר את הייז-דיוויס? עד לסיום המשחק הם קלעו, ביחד, עוד 2 מצטברות. ההחלטה לשים איש גדול על קלאתס התבררה כשיחוק (במיוחד עם קולסון). הדברים, בסוף ואיכשהו, הסתדרו יופי.

1.סורקין - על רקע הנסיגה המובהקת של ניבו, אי אפשר להתעלם מהנסיקה המחודשת של רומן סורקין. את המשחק אמש סיים הסנטר הפותח עם מדד פלוס מינוס של 15 לכיוון הלא נכון. סורקין? בפלוס 14. וזה לא רק המדד הזה, אלא גם כל פרמטר וקטגוריה שתחברו. וכל זה, אם תשימו לב, כשסורקין מקפיד לחטוף בומבה/ לדמם/ להיפצע/ להיתפר כמעט מדי משחק. אחלה רומן.

2.ז'ק – ההחתמה של בריימו במכבי סימנה את תחילת עידן הקרח של ג'ייק כהן, המכונה (נו, אתם יודעים איך הוא מכונה). מאז משחק החוץ מול אולימפיאקוס שיחק ז'ק מול הכוכב האדום. וזהו. ואמש הסתיים לו העידן. דף הסטטיסטיקה של כהן לא מרשים במיוחד, על הנייר, אבל יש פרמטר אחד שצריכים לקחת בחשבון. פנר סיימה את המחצית הראשונה עם 11 כדורים חוזרים בהתקפה. במחצית השניה זה כבר הלך לה הרבה יותר קשה. וז'ק, דווקא הוא, היה מהגורמים המשמעותיים לכך, עם 5 ריבאונדים (4 בהגנה) שליקט ב-20 דקותיו.

3.חישובים – אז ככה: כל מה שצריכים לדעת כדי לחזות מי תהיה בפלייאוף הוא לחלץ את מספר הקסם שמבטיח שמיניה. שזה אמור להיות 18. או 19. עם 7 משחקים בקנה ו-14 נצחונות בכיס, המספר הזה לחלוטין בהישג יד. העניין הוא שהוא גם בהישג יד של בסקוניה, פרטיזן (15 לכל אחת מהן מצד אחד, אבל לוח משחקים קשוח למדי מצד שני), זלגיריס (14, אבל יש לה עוד 5 משחקי בית) ואנדולו (13, אבל עוד 6 משחקי בית). ואני מניח לרגע בצד כל מיני תאוריות פרועות של ולנסיה, בולוניה ואפילו הכוכב האדום או מילאנו. הקיצר, נהיה חכמים יותר בסוף השבוע הזה. ואם לא, אז תוך שבועיים-שלושה-ארבעה, בלי נדר.