אין אימפריות
יופי של יורוליג יש העונה. האמת? כמו בכל עונה, מאז תחילתו של הפורמט הנוכחי. בעונה הזאת באה העוצמה לידי ביטוי דווקא באיכותן של הקבוצות שמתחת לדרג הראשון, אלו שהרשימו הרבה פחות בעונת 2019/20 שמעולם לא הגיעה לכדי סיום. העניין הוא שהדברים שונים לחלוטין כשמדברים דווקא על האלו שבשפיץ. 21 מחזורים לתוך העונה, וחייב להיות ברור לכולם שאין באזור סופר טים, כזאת שנמצאת דרגה אחת ומעלה מעל כולן. יש כמה קבוצות מצוינות, כמו צסק"א או ברצלונה, אבל הכדורסל שלהן אנושי ובר הפסד. ובכל מקרה, כולן מרחק פציעה אחת (דייויס של שאראס, למשל), מלהיות חשופות כמעט מול כל יריבה בליגה השנייה בטיבה בעולם.
ריאל מדריד, על כל פנים, היא קבוצה שמשחקת כדורסל נהדר. שכוללת בתוכה את אדי טבארס, אחד השחקנים האיכותיים והמשמעותיים ביותר בליגה. חוץ ממנו, אם מפרקים לרגע את התבונה והיכולות ההגנתיות ומתייחסים רק לכישרון התקפי נטו, מקבלים סגל שלא עולה על חלק משמעותי מהקבוצות האחרות. שאפשר להסתכל עליו בלבן של העיניים, כפי שעשתה הכוכב האדום לפני ימים מספר, וכפי שעשתה, בעזרת כישרון לא מבוטל, מכבי תל אביב אתמול.
והמשמעות? כאשר תורכב בסיום השנה השמיניה המובילה, הרי שבניגוד ללא מעט עונות קודמות, בטח ובטח כשענייני הקהל עדיין לא ברורים, אפשר לעשות פיינל פור מכל מקום, מול (כמעט) כל יריבה. גם אם כרגע הקבוצה שלך משחקת כדורסל בינוני. גם אם היא אוחזת כרגע במאזן מאוזן, גבולי או אפילו שלילי.
כל מה שנכתב עד כה לא נועד להקטין את הניצחון היפהפה של הצהובים אתמול. ההיפך הוא הנכון, הוא בא להגיד שמכבי תל אביב רחוקה מלהיות קבוצה גדולה שמשחקת כדורסל גדול, אבל בעונה שכזו, שבה הרבה אמיתות שהכרנו בעבר או שאליהן התרגלנו בעבר אינן תופסות בהכרח, דברים משונים יכולים לקרות, למכבי תל אביב ולקבוצות אחרות, לרע וגם לטוב.
מה שיותר עמוק
הפיגור המוקדם אליו נקלעה המארחת אתמול עשה לה רק טוב, בעיקר כי הוא כפה על יאניס ספרופולוס ללכת מוקדם, ועמוק במיוחד, אל תוך הספסל שלו. כמה מוקדם? דקה ועשרים וחמש שניות מהפתיחה, ואנג'לו קלויארו יצא החוצה לטובת יובל זוסמן. הסיבה, אגב, היא שפבלו לאסו הפתיע אותו כשלא פתח עם גבריאל דק בחמישיה - מה שתוכנן היה להיות המאצ'אפ ההגנתי. שתי דקות ועשרים ארבע שניות בפנים, וגם אלייז'ה בראיינט פינה מקומו לטובת טיילר דורסי. עד לסיום הרבע הזה, שבו מכבי תל אביב לא הצליחה לקנות שום עצירה הגנתית מול ההתקפה המושלמת של יריבתה, החזיקו אותה במשחק 9 הנקודות שייצר הגארד בעצמו ולעצמו.
עכשיו תוסיפו לתוך העניין הזה את ג'ון דיברתולומיאו, שנכנס במינוס 9 לקראת סיום הרבע הראשון ועזר להוביל ריצת 0:13 כדי להחזיר את האוויר לריאות של דרי יד אליהו, פלאס עוז בלייזר ובעיקר אות'לו האנטר, ונבין שההרכב השני והמשני של ספרופולוס החזיר אותו לחיים והשאיר אותו בחיים, במחצית שיכולה הייתה להסתיים בנוקאאוט של מדריד.
52 נקודות ייצר אמש הספסל של מכבי תל אביב, כמעט פי שתיים ממה שייצר הספסל שמנגד. ופתאום, בחסות ההפגזה של טיילר דורסי, הרגשנו - כמעט לראשונה העונה - שהעומק המספרי של אלופת ישראל הוא גם עומק איכותי.
יציבות זה לחלשים
25
8
1
30
לא לדאוג. זהו איננו הקוד הסודי למזוודה הגרעינית שנשא עימו הנשיא לשעבר טראמפ בדרכו לפלורידה. אלה הם נתוני הנקודות שקלע טיילר דורסי בארבעת משחקיו האחרונים ביורוליג. 25 מול אלבה ברלין, 30 אתמול נגד ריאל מדריד. 8 + 1 בדרך. יציב, לא? נחמד, לא?
ואם זה נראה לכם תזזיתי, אז מה דעתכם על מדד היעילות של האיש באותם המשחקים?
27
0
-2
36
ולא שזו הפעם הראשונה העונה או בכלל, אלא דפוס שמאפיין את האיש בעל הדרכון היווני, שפעם חשבו בטעות שהוא זכאי לת.ז כחולה מכוח התיקון לחוק השבות (והוא לא). הוא פורח מדי פעם, עם הפסקות גדולות ומשמעותיות בין פריחה לבין פריחה. טיילר דורסי הוא פאקינג סקורר. אחד שחייב את הכדור בידיים שלו. אחד שכאשר מרגיש שזה קורה, אז זה קורה ביגטיים (רגע, גם פאקינג וגם ביגטיים באותה פסקה? אנסה להירגע מעתה). אחד שעל גבו צריכים לרכב כשזה קורה. ותאמינו או לא, אבל אותה רכיבה של דורסי, אמש, הייתה בעיקר ודווקא על גבו של אדי טבארס, אחד שעליו לא רוכבים.
כי על פניו, לפחות בתאוריה, הגיוני לחשוב שגבוה-גבוה כמו האיש מכף ורדה יהווה נטל הגנתי, לא? כמו אנטה ז'יז'יץ' כזה. התאוריה הזאת, למי שתהה, לא חלה יותר מדי על טבארס, מאז שהצטרף לריאל וליורוליג. אבל מדי פעם, באופן נדיר למדי, מצליחים להעניש אותו במהלכי פיק אנד רול, ודורסי היה האיש המעניש אתמול.
כאן, ברבע הראשון, פיק אנד רול דורסי את ז'יז'יץ' שעירב את הרגליים הארוכות במיוחד של טבארס - שלא היה יכול לצאת לדורסי, שדפק עליו טריצה.
וגם כאן פיק אנד רול. הפעם, עם חסימה משהה (DELAY SCREEN) ומוקדמת של זוסמן על טבארס, כדי להאריך ולעכב את דרכו אל עבר העזרה על דורסי. אז טבארס הגיע בסוף וממש ניסה, אבל גם הפעם חטף שלשה בתוך פרצוף שלו.
אהבתם את החסימה המעכבת? אז קחו הפעם DELAY SCREEN של בראיינט על טבארס. אם הצליח הענק להגיע אל דורסי ואפילו לקפוץ מולו, אז מסירה נהדרת של הגארד הצהוב, דרך הרצפה, מצאה את האנטר ואת הטבעת, עם אחד משלושה האסיסטים הנאים שהיו לדורסי אתמול.
זהו בדרך כלל הזמן שבו מנסים להסביר שלקלוע זה טוב, אבל הכי חשובה היציבות. כי אתם יודעים, שחקן טוב נמדד לאורך זמן ובלה בלה בלה. העניין הוא שיציבות היא המילה הלא נכונה. שחקן שקולע טוב לאורך זמן הוא לא שחקן יציב, אלא שחקן מצוין. טיילר דורסי סקורר מוכשר, שיכול לפעמים לצאת מדעתו ולהיות בלתי עציר. טיילר דורסי שחקן טוב. טיילר דורסי, כל עוד לא יוכיח אחרת, רחוק מלהיות שחקן מצוין.
לנצח משחקים עם ווילבקין (ודורסי)
כו-לם כבר מכירים את היחס ההפוך בין נקודות שקולע הפרנצ'ייז פלייר הצהוב לבין ניצחונות. כו-לם כבר יודעים שבדרך כלל העונה, ווילבקין שלוקח על עצמו בסיום משחקים = ווילבקין שמפסיד משחקים. אתמול לא, והאמת היא שבסביבות השלוש דקות לסוף, זה נראה היה כמשחק שחוזר על התסריט המוכר: ווילבקין החל בריקודי הכדררת האינסופיים שלו, כשהפעם - למען המזל - הצליח לסחוט איכשהו שתי עבירות שמנעו התקפות שבורות שמסתיימות בבכי.
את התמורה המרכזית והחשובה מאוד שלו לניצחון בהתקפות בסוף, סיפק ווילבקין דווקא כשהוא ליד הכדור, דווקא כשהוא משמש כפיתיון, דווקא כשהוא מבצע פעולות אחרות. נדגים? נדגים.
37 שניות לסיום המשחק, והכדור הוכנס מתחת לקו הבסיס. ווילבקין זכה לחסימה מדורגת של קלויארו וז'יז'יץ', וכל שחקני ריאל כווננו עצמם למהלך שיביא לכך שווילבקין יקבל ויזרוק. ג'פרי טיילור ניסה למנוע, דק וטבארס היו עסוקים רק בו. ובינתיים, תוך שווילבקין (בכוונה או שלא) שימש כפיתיון המושלם, התפנה לו הצבע והתאפשרה חדירה לסל של דורסי הלוהט, שלקח את לפרוביטולה לטיול ברחבי העיר תל אביב, עד לסל ופאול.
נחמד? נחמד. ועכשיו למהלך שסוג של סגר עניין. מול היריבה הספרדית, הריצה מכבי תל אביב תרגיל שנקרא פיק אנד רול ספרדי. כלומר מהלך שבו השחקן עם הכדור (דורסי) מריץ פיק אנד רול (עם האנטר). במקביל, מייצר גארד אחר (ווילבקין) חסימה גבית על החוסם. אל תיבהלו בבקשה, זה לא מסובך במיוחד. העיקרון במקרה הזה, מעשית, דומה למהלך הקודם, כי גם כאן הלכו על דורסי, וגם כאן השתמשו בכוח ההרתעה של ווילבקין כדי לשחרר את דורסי לזריקה. כי כאשר ווילבקין הוא זה שמניח את החסימה הגבית, הוא כופה על שני שומרים (טיילור וטבארס) להתעסק בו ובהאנטר שנע לכיוון הטבעת. כל זה אפשר לדורסי זמן ומקום לעבוד מול לפרוביטולה, ואם הזריקה הזאת נראית לכם קשה, אז אתם לא מכירים את טיילר דורסי, ובטח לא את טיילר דורסי של אתמול.
ברור שאפשר לנצח משחקים עם סקוטי ווילבקין. הוא הוכיח זאת פעם אחר פעם בעבר, ויוכיח זאת פעם אחר פעם בעתיד הקרוב והרחוק. אפשר בהחלט לנצח כשווילבקין לוקח את הכדור, מזיז את כולם, ודופק טריצות בפרצוף של היריבה שלו. אבל אפשר גם לעשות את זה בצורות שונות, שאינן מבוססות רק כדרורים ותפילה לאל הרחום והחנון. אתמול הייתה דוגמא לא רעה לכך. מעניין מה יקרה בהזדמנות הקרובה.
אבל רגע. בואו נחזור טיפה אחורה, כי היו גם רגעים רעים של כדורסל אתמול, ב-24 הדקות בהן שיחק ווילבקין. כולל התקפה מבולבלת ובעייתית בשלבים המוקדמים של המשחק. כי אם השיר הזה, במהלך הזה, נראה לכם מוכר, זה רק מפני שעוד אותו כדרור נשאר.
ואם השיר הזה, דרך הגב של ז'יז'יץ', נראה לכם כואב, זה רק מפני שאין סיבה ממנו להתלהב, בדרך לעוד מהלך שמסתיים באיבוד כדור מאכזב.
אבל לזכותו של ווילבקין, הוא התעקש הרבה פחות אתמול והרים רק 5 זריקות. במקביל, הוא שימש הרבה יותר כרכז, שמוסר 8 אסיסטים לעומת איבוד כדור יחיד, שזה מצוין. הנה אסיסט אחד נחמד, שהלך מהאיש שהיה אתמול רכז, אל הדורסי שהיה אתמול ווילבקין.
הכדורסל של לאסו
פבלו לאסו הוא מאמן כדורסל מצוין. ברמה הטקטית, ברמת היכולת שלו לנהל קבוצות גדולות ואגואים עצומים, ופחות או יותר בכל אספקט אחר אשר נדרש ממאמן שעומד על הקווים מועדון כמו ריאל מדריד. גם אתמול, מהסגל המוגבל יחסית שעמד לרשותו, הצליח רכז העבר לייצר הרבה רגעי קסם. כי כשמשחק ההתקפה של הספרדים עובד, הוא לא פחות מאשר אושר. דרך השחקנים שנעים בקצב מסחרר מצד לצד, דרך התיאום הקבוצתי הנהדר, דרך הביטחון שהוא מצליח לנסוך בכל מיני שחקנים שהביטחון אמור להיות רחוק מהם מרחק רב.
דוגמת קרלוס אלוסן בן ה-20, שהיה אתמול הרכז הפותח של האימפריה הלבנה. דוגמת אלברטו אבאלדה, שחקן ספסל בוולנסיה, שהגיע לריאל כאיש שאמור לרשת את רודי פרננדס הגדול, אבל הפך להיות גארד פותח (ומצוין) כבר בעונתו הראשונה.
האבאלדה הזה סיים את הרבע הראשון עם 5 אסיסטים, וזה רבע שבו קלעה מדריד ב-100% בזריקות ל-2 נקודות, כן? הוא בילה, מיד לאחר מכן, את רובו ככולו של הרבע השני על הספסל. פביאן קוזר, למשל, שיחק אמש רק ברבע השלישי, וטריי תומפקינס, שחקנה הטוב ביותר של האורחת אתמול, במשחק שבו הטיל 8 שלשות וקלע 4 מהן ובסה"כ 20 נקודות פלאס 4 אסיסטים (ללא איבוד) - דווקא הוא התנדנד בין ספסל למגרש בדקות שהכריעו עניין. ומבין כל הרכזים שנותרו בסגל של לאסו, דווקא ג'ייסי קארול היה זה שהוביל כדור, ואיבד כדור, בהתקפה האחרונה.
פבלו לאסו הוא מאמן כדורסל מצוין. עם שיטה שהוכיחה עצמה פעם אחר פעם. שלעיניים בלתי מזוינות, ובלתי מבינות, נראית לפעמים מעט משונה.
5 דקות מהגיהנום
בתוך הכדורסל הזה של פבלו לאסו, הוא זכה אתמול לכחמש דקות מהגיהנום מתוצרת אלכס טיוס, שחזר לראשונה מזה זמן מה למקום שהיה ביתו. מיד עם כניסתו, בחסות השקט שמסביב ובתיאום מלא עם אנשים, שאיך נגיד, מקורבים למועדון הצהוב, שמע טראש טוק מעליב ומדויק מיושבי היציע שממול. אנשים שיודעים כיצד נוהג האיש להגיב לפעמים כשקצת קשה לו. ואתמול? היה לו קשה מאוד. טיוס נכנס למשחק ברבע השני, כחלק בלתי נפרד מהרכב המחליפים (המזעזע) של לאסו, שכלל גם את אוסמאן גארובה כחברו לקו הקדמי.
לא היה מהלך אחד שהצליח לטיוס, לא בהתקפה ולא בהגנה. למשל כאן: בתרגיל הזה אמור טיוס להחזיר את הכדור לידי גבריאל דק, לרדת למטה ולסדר חסימה לאיזה אחד שקוראים לו ג'ייסי קארול. אבל טיוס שכח מאין בא ולאן הוא הולך, ובמקום לחסום לקלע הטהור הטוב ביותר בהיסטוריה של היבשת הישנה, הוא נתקע בצבע. אח"כ הוא אילתר איזה מהלך גב לסל מול בלייזר, והוסיף עבירת תוקף על פשע.
או כאן, בצד שבו נוהגים לשמור, כשטיוס שכח היכן עומדים בטיפול הגנתי מול הפיק אנד רול של דורסי את האנטר.
5:38 דקות שהה אתמול אלכס טיוס על המגרש, אותן סיים עם מדד יעילות שלילי (מינוס 4) ומדד פלוס מינוס שלילי (מינוס 8). בקיץ יכולה הייתה ריאל מדריד להחתים סנטר מחליף לטבארס, אך בחרה שלא לעשות כן. לאחר פציעתו של אנתוני רנדולף, בעמדה מספר 4, יכולה הייתה ריאל מדריד להחתים 4 תחתיו או 5 מחליף. ענייני דרכון שלחו אותה לחפש מישהו שאיננו אמריקאי, וכך דגה לה ישראלי כמו טיוס, שבעתיד הממש קרוב יצטרך להחזיר לה על המשחק מאמש. כי אם נודה על האמת, הרי שמאז ה-18.5.14, באותו גמר במילאנו, לא עזר כל כך אלכס טיוס למכבי תל אביב לנצח את ריאל מדריד.
שלוש נקודות לסיום
1. הגנה. קשה לדבר על משחק הגנה איכותי בערב שבו סופגים 84 נקודות. אבל מכבי תל אביב הצליחה להחזיק את היריבה שלה על מתחת ל-20 בשני הרבעים הזוגיים. ברבע השני, שבו ספגה 13, אפשר לייחס את ההצלחה ההגנתית בעיקר להרכב הבעייתי שמנגד. ברבע הרביעי, מהצד השני, כל הקרדיט צריך להגיע למי שנלחם על הפרקט והוביל מהקווים.
2. האנטר או ז'יז'יץ'? זהו השלב, בדרך כלל, שבו מגיעות המחמאות הרגילות להאנטר. האיש שהוא משחק ההגנה של מכבי תל אביב. אבל לא הפעם. לאות'לו האנטר היה משחק התקפה טוב, אותו סיים עם 11 נקודות באחוזים טובים, וכמעט, אבל ממש כמעט, לא מצא עצמו במצבים בהם צילו של טבארס גורם לו לאיבודים או החטאות. אבל הגנתית, מסתבר, יש ימים רעים אפילו להאנטר, שאכל אתמול נקודות על הראש ביותר מדי מהלכי פיק אנד רול, שלא הצליח לאטום את הצבע במצבים שבהם הוא רגיל לפרק את היריבה. לכן זה איננו מקרי שבלא מעט מהדקות החשובות אתמול קיבלנו דווקא את ז'יז'יץ' על הפרקט, ולא רק בהתקפה.
3. חתיכת שבוע בפתח. פנרבחצ'ה בחוץ בשלישי, אנדולו אפס בבית בחמישי. הראשונה, טרם משחקה היום מול צסק"א, עם 10 ניצחונות (כמו מכבי). השנייה, לאחר הפסד חוץ לזניט, עם 11. למרות זאת, שתיהן נמצאות בתקופה טובה יחסית ובמגמת שיפור, כמו מכבי. מול שתיהן נוצחו הצהובים בסיבוב הקודם, כך שכל הפסד = הפסד כפול וצרות צרורות במצב של שוויון אפשרי. שני ניצחונות, מהצד השני, והיידה חגיגות. הקיצר, עומד להיות כיף גדול, בואכה סנופי דיסקו.
