קבוצת צמרת, סגל תחתית
מכבי ת"א מודל 2019/20 עומדת בציפיות ומעבר להן, אבל גם לפני ההפסד לז'לגיריס היה ברור שלא תוכל לעשות קסמים בלי שחקנים. הגנת הפיצוצים הבעייתית של ספרופולוס והמאניה דיפרסיה שמציג זוסמן: האוזמן מסכם ומנתח את הבכורה של ריינולדס וג'קסון


משחק תחתית טיפוסי
כיאה למשחק בין שניים מהסגלים החלשים ביותר שיש ליורוליג להציע, חזינו אמש, בז'לגיריו ארנה, במשחק כדורסל, אהההה, חלש. או שמא יש לומר, במשחק תחתית טיפוסי. כי עם כל הכבוד שיש למאזן הנצחונות המרשים הנוכחי של מכבי תל אביב, הרי שכל קשר בין הקבוצה שלבשה אמש (חמישי) צהוב לבין העמודה הרלוונטית שיש לצהובים בטבלת הליגה השניה בטיבה בעולם מקרי בהחלט.
נמחיש את העניין, ברשותכם, באמצעות רשימת השחקנים שהחלה אתמול את המשחק. שני הפורוורדים שפתחו אמש בחמישיה של אלופת ישראל היו אנג'לו קלויארו, אחד שמזמן לא אמור היה להיות כאן וששייך עדיין למכבי ת"א בשל צירוף נסיבות מקרי, ומג'ייק כהן, אחד שפתח את העונה, ובצדק, מחוץ לרוטציית חילופי היורוליג של ספרופולוס. את עמדת הסנטר אייש קווינסי אייסי, שהוא בכלל הפאוור פורוורד המחליף. ובעמדת הרכז? טיילר דורסי, שגם לא אמור להיות שחקן הרכב ולבטח איננו רכז.
ולמרבה התדהמה, זה דווקא עבד. איכשהו. מכבי תל אביב הטילה בתחילת המשחק שלשה אחר שלשה, כי זה מה שההגנה של שאראס נתנה לה, וחלק מאותן הטריצות גם נכנסו. במיוחד אלו של טיילר דורסי. וגם בצד השני של המגרש, בצד שבו אמורים לשמור כמה שחקנים שלא מצטיינים בכך, הצליחו הצהובים הרבה (הרבה) מעבר למצופה, עניין שבא לידי ביטוי בסיום המחצית הראשונה, עת הראה לוח התוצאות על 29 נקודות בלבד לזכותה של הקבוצה המארחת.
העניין הוא, ואת זה ניתן היה לחוש גם בזמן אמת, וגם כאשר הגדילה מכבי ת"א את יתרונה לכדי נתון דו ספרתי ועוד במחצית השניה, שזה היה עניין זה זמן. שבקרב התחתית הזה הדברים תלויים יותר דווקא במה שיש לז'לגיריס להציע. כלומר, במה שיש לקבוצה הטובה יותר, או הרעה פחות, למכור. ואט אט, כשרמת הכדורסל של הליטאים השתפרה מקטסטרופה לכדי סתם לא טוב, זה הספיק לה כדי להעמיד את רצף הנצחונות הנוכחי שלה על שניים.
והאמת היא שאנשי מכבי לא צריכים לעשות מכל זה עניין גדול. הסיפור כאן פשוט למדי. כשאין שחקנים טובים, אז בדרך כלל לא מנצחים. זה הכל. ולמכבי ת"א מודל תחילת ינואר אין מספיק שחקנים טובים או מוכנים כדי לנצח במשחקי כדורסל ברמת התחרות הזאת. זה מה שקורה כאשר שישה שחקנים נפצעים. ובמיוחד כאשר 4.5 מהם שחקני חמישיה.
כי אפשר לנתח וללהג, ואת זה – אל דאגה – נעשה עוד מעט, אבל כמו בעקרון הפילוסופי הקרוי התער של אוקהם, הרי שגם כאן ההסבר הפשוט ביותר הוא ההסבר הנכון. כלומר, אמנם ישנם הסברי מיקרו לא מעטים שדרכם ניתן לספר את סיפור הפסד היורוליג השישי של מכבי ת"א העונה ביורוליג, אבל בגדול? יש שישה הסברים שהם הנכונים ביותר, והם מייצגים את ששת הפצועים והנעדרים. שלחלקם טרם הגיעו מחליפים מוכנים או ראויים. שלחלקם כלל אין תחליף. ובמצב הדברים הזה, בטח מחוץ ליד אליהו הישן שבו ניתן לערוך מדי פעם כמה קסמים, מכבי תל אביב לא תצליח לנצח ביותר מדי משחקי יורוליג, אם בכלל.