הנה היא גדולה: השבוע המטורף של מכבי ת"א

ריקודים. פשוט ריקודים.

מכבי תל אביב הציגה אמש את אחת מתצוגות הכדורסל המרשימות והמרגשות ביותר שנראו ביד אליהו הישן. נקודה. לא מאז עונת X ולא בהשוואה ל...אלא באופן אבסולוטי. וכן, זה כולל גם את הרבע הרביעי הפחות מוצלח – והממש לא רלוונטי, שלא שינה כהוא זה את עוצמת האפקט של תצוגה צהובה מוטרפת ובלתי צפויה.

לא זו אף זו, כפי שאומרים אנשים שמתביישים כיום במקצוע הפינגוויני שבחרו לעצמם, אלא שבנוסף להכל, אין שום דבר שיקטין את הרושם העמוק, שהותירו השחקנים של ספרופולוס אמש. לא זהות היריבה, כי ברצלונה היא קבוצה נהדרת וקשוחה. לא מצבה של היריבה, כי ברצלונה התייצבה בסגל מלא וכאחת מהקבוצות הלוהטות ביבשת. ודאי שלא, כאמור לעיל, הרבע הרביעי המרמה.

ובנוסף, רצוי שלא לגמד את הדומיננטיות של מכבי אתמול ולייחס אותה רק לעניינים של מומנטום. כלומר, ברור שלמומנטום שהחל להתגלגל בכיוון הנכון לאחר אותו ערב מופלא במוסקבה יש חלק לא קטן בסיפור, אבל רק חלק. מכבי תל אביב מודל אמצע ינואר 2019 משחקת, לפתע פתאום ובלי שום התראה או הודעה מוקדמת, כדורסל איכותי וקשוח. אולי זה רק אנטי-משבר קטן וזה חולף, אבל עדיין מרשים וראוי להערכה.

בסיומו של הטור נדבר קצת על ענייני פלייאוף וסיכוייה של מכבי תל אביב למצוא עצמה שם. עוד לפני זה, ברשותכם, מחשבה קצרה. גם אם הקאמבק הצהוב יסתיים במקום התשיעי ומטה וגם אם בסופו של יום תוכרז עוד שנת משחקים ככושלת, על כל המשתמע מכך – לרבות הפרשנויות האכזריות של מלהגים מרושעים, אז לפחות מהעונה הזאת ייקחו עמם האוהדים של האימפריה כמה דברים וישמרו כמה זיכרונות.

לפחות יהיו משחקים זכירים, כאלו שניתן לשחזר במחשבה או בערוץ הגולד. כאלו שנותנים להם את הכוח להמשיך ולהתייצב. כאלו שמשתלבים היטב עם סיפורים נוסטלגיים מעונות רחוקות. וזה הרבה.

הכוכבים מתחילים להסתדר: סיכויי ההעפלה של מכבי ת"א

זוכרים את ענייני המומנטום עמם פתחנו? יתכן בהחלט שיש מוותיקי הישוב אשר בינינו שמקבלים עכשיו פלאשבק שלוקח אותם אחורה, עד לעונת 1990/1991. כן כן, זאת עם מלחמת המפרץ. מכבי תל אביב הבינונית להחריד ד'אז, ההיא של דונלד רויאל ואד הורטון, התקשתה להבריק ולהצטיין במסגרת בית הגמר בן שמונה הקבוצות במסגרת גביע אירופה לאלופות.

ואם לא די בכך, אז גם ענייני סדאם חוסיין, מסיכות אב"כ ושאר מרעין בישין הפכו את חייה של האלופה הישראלית לקשים, עת נאלצה לשחק מחוץ ליד אליהו הישן (שהיה אז אפילו עוד יותר ישן).

ולמה אני מטרחן לכם עם כל זה? כי עונת 1990/91 הסתיימה לה, בחסות תום מלחמת המפרץ, עם ארבעה משחקי בית רצופים, דרכם הצליחה מכבי לצבור מומנטום שכלל ארבעה נצחונות בהפרש דו ספרתי, באק טו באק טו באק טו באק, על ברצלונה (10 הפרש), אריס (12 הבדל), ספליט הגדולה (38 הפרש, על הקבוצה שתסיים גם את העונה ההיא כאלופת אירופה) ולברקוזן (12 הפרש).

ואת העונה המשונה והבינונית הזאת סיימה מכבי תל אביב בפיינל פור בברסי. אמנם חטפה שם נוקאאוט מאותה ברצלונה (34 הפרש), אבל הגיעה לפיינל פור. והקרדיט לג'ורג' בוש האב ודיק צ'ייני.

רוצה לומר: טיימינג הוא דבר חשוב בחיים. ואחרי שנראה היה שהכל נגדה, פתאום הכוכבים מתחילים להסתדר לצהובים – כחולים. בעוד שיריבותיה נפצעות ומפסידות, אצלה כרגע הכל סנופי דיסקו ומעלה.

נצחון מול פנתינאיקוס בשבוע הבא, קל וחומר בהפרש הנכון (6, כאשר גם 5 עשוי להספיק) והדרך לשלב הפלייאוף של היורוליג תהפוך הגיונית לחלוטין. וזהו, חברים וחברות, המשפט הכי פחות הגיוני שניתן היה להעלות על הדעת עד ללפני כשבוע ימים.

. Follow @shay_hausmann