אין לנו זכות בכלל להתלונן: ההישג של מכבי

אל תאמינו לכל המצקצקים שמתלוננים, או שעתידים להתלונן, על אלמנטים שונים ממשחק הניצחון הביתי של מכבי תל אביב על באמברג. כולל למצקצק המסוים הזה. אל תתייחסו לתלונות על הניצחון הדחוק, על הליקויים במשחק ההתקפה או הכשלים ההגנתיים. פשוט אל.

אין שום סיבה להתלונן, כי האמת היא שונה ופשוטה: מכבי תל אביב, קבוצה שהסגל המלא שלה בינוני והסגל הנוכחי שלה עוד פחות, הצליחה למצוא דרך לנצח (פעמיים) יריבה שווה (ומעלה) ברמת כישרון ו/או עומק. וזהו לא פחות מהישג גדול.

הניצחון על אלופת גרמניה, מעבר לכך שמותיר את מכבי במצב לא רע בכל הנוגע למאבק על מקומות 7-8, מנטרל למעשה סופית את אחת מיריבותיה הפוטנציאליות על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. עם יתרון של 3.5 משחקים, נדמה שאפשר לסמן שבאמברג, כמו גם ולנסיה, אנדולו אפס ומילאנו – כבר לא תעקוף את הצהובים השנה. עכשיו נותר לטפל רק בבאסקוניה, מלאגה, הכוכב האדום וגם ברצלונה, שעליה מובילה מכבי ב-2.5 משחקים, ויש כרטיס לרבע הגמר לקבוצה שלא בטוח כלל ששווה את זה.

כשהיא נטולת נוריס קול, אוחזת במחצית הדשון תומאס וסובלת מבעיית עבירות של פייר ג'קסון, השליכה אמש מכבי לפרקט הרכבים שהיורוליג איננו מקומם. והחזיקה מעמד. הדבר בלט במיוחד בתחילת הרבע השלישי, עת נשרקו לג'קסון סימולטנית העבירה השלישית והרביעית, ביתרון 2 לבעלת הבית.

על פניו, בטח ובטח נוכח התצוגה ההתקפית של ריקי היקמן בדקות הללו, אמורה הייתה מכבי להיכנס לפיגור משמעותי – בדרך להפסד ביתי נוסף. בטח ובטח כאשר מונים את אלו שאמורים לקבל עבורה את ההחלטות על הפרקט ולהחזיק עבורה את הראש מעל למים, אבל מכבי הצליחה איכשהו לסיים את הרבע ביתרון בן נקודה.

מכבי אמורה הייתה להיכנס לפיגור משמעותי כי מייקל רול, ג'ון דיברתולומיאו ודיאנדרה קיין לא באמת צריכים להיות שם. הם לא אמורים להיות מקבלי החלטות המרכזיים, או בכלל, של קבוצה בעלת שאיפות בליגה השנייה בטיבה בעולם.