גדול מכדורסל: מאחורי ההצלחה בנוער של הפועל ת"א

ירושלמי המשיך: "צריך לשבח אותו גם על ההתקדמות במקומות שהיה צריך לשפר – יכולת המסירה, היצירה לאחרים והקליעה. אבל בעיניי, ההתקדמות הכי משמעותית שלו היא היכולת להנהיג חבר`ה שהבסיס של הקבוצה הוא בכיתה י"ב, והוא בי"א – והיכולת של כולם לקבל את זה – זה כבר קרדיט קבוצתי". 

כידוע, אחד האתגרים המרכזיים בסיום קריירת הנוער הוא לבחור נכון את המסלול שיאפשר לשחקנים הצעירים להתפתח בצורה מיטבית – מקצועית, פיזית ומנטלית. במקרה של ארי עמיאל, עדיין לא ברור מה יהיה הצעד הבא. מבחינת ירושלמי, מדובר בנקודת מבחן לא רק לעמיאל עצמו ולכל שחקן צעיר אחר, אלא גם למערכת שסביבם, שצריכה לדעת לייצר עבורם את האיזון שבין חשיפה לעולם הבוגרים לבין המשך צבירת ניסיון, ביטחון וכלים במסגרת תחרותית שמתאימה לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים.

בהסתכלות רחבה יותר, ירושלמי מציע לבחון מחדש את הדרך שבה שחקנים בגילאי 18-19 ממשיכים את דרכם אחרי ליגת הנוער. הוא סבור שהמסגרת הזו צריכה להמשיך ולהתקיים עד גיל 19, ולאפשר לשחקנים עוד שנה קריטית בהתפתחות שלהם עם דקות משחק משמעותיות. במקום למהר לליגת העל או לנסות לקצר תהליכים – לעיתים בלי דקות משחק, ובלי מרחב לטעות – הוא ממליץ להעדיף מסלול שמציע שילוב של מעטפת מקצועית, דקות אמיתיות וסבלנות. "לא כולם הם בן שרף", הוא מזכיר, ומעודד שחקנים ללמוד דווקא מהדוגמאות של אלה שצמחו לאט והגיעו רחוק, כמו ניב משגב או שלומי הרוש.

ירושלמי מדגיש שאין `אמת אחת` שמתאימה לכולם, אבל יש עיקרון אחד שתקף כמעט תמיד: השחקנים שמתקדמים באמת הם אלה שהסביבה איפשרה להם לעבור את הדרך בקצב שנכון להם. וזה אולי המסר החשוב ביותר שעולה מהעונה הבלתי נשכחת של מחלקת הנוער של הפועל תל אביב – עונה שפרצה גבולות מקצועיים ורגשיים. כעת, עם סימני שאלה סביב עתידה של המחלקה, ועם שחקנים צעירים שצועדים לעבר השלב הבא, נותר רק לקוות שהיסודות שהונחו בשנים האחרונות – על המגרש ומחוצה לו – ימשיכו לשאת פרי גם בעתיד.