כשספידי סמית' טען בראיון לערוץ הספורט בסוף דצמבר שהוא יוכיח שהוא לא פחות טוב מלורנזו בראון וג'ייקובן בראון, לא מעט אנשים הרימו גבה. ברשתות החברתיות אוהדים רבים אפילו זילזלו באמירה שכזו, בטח ובטח כשבמשחק שנערך באותו יום מול הפועל ת"א וג'ייקובן, הוא הציג משחקו החלש ביותר העונה עם 2 נקודות. אבל היום, קצת יותר משלושה חודשים אחר כך, אפשר לקבוע בזהירות: כנראה שסמית' ידע את מה שכולנו לא. וגם אם הוא לא מוכשר כמו לורנזו או קוסם כמו ג'ייקובן, יש לו קייס לאמירה ההיא.
הערב (שלישי) ב-21:00 סמית' ינסה לקרב את הפועל ירושלים למרחק ניצחון מפיינל פור ה-BCL, אירוע שהיא לא זכתה להגיע אליו בארבע עונותיה הקודמות במפעל. הוא כבר הוביל את קבוצתו הנוכחית לזכיה בגביע, כשבדרך להנפה הוא עובר את, באופן סמלי משהו, שני הבראונים: את הפועל ת"א ברבע ואת מכבי ת"א בגמר, בו הוא גם הוכתר ל-MVP.
בשלב הזה של העונה אין ספק בנוגע לחשיבות של סמית' בתוך התמהיל המיוחד שבנה אלכסנדר דז'יקיץ' בהפועל ירושלים. ספידי הוא האיש שלו על הפרקט, התקפית והגנתית, ובמועדון כבר החלו לדבר איתו על העונה הבאה. וזה ממש לא מובן מאליו, בוודאי לא אחרי פתיחת העונה של הפועל ירושלים ופתיחת העונה של סמית'.
ההתחלה האיטית של ספידי
ספידי סמית', כמעט כמו כל הסגל החדש של הפועל ירושלים הנוכחית, התקבל מעט בחשדנות. שהרי הוא כבר היה פה לקדנציה קצרה במכבי חיפה בעונת הקורונה, והיה טוב, אבל השאלה שנשאלה, באופן טבעי, היא האם הוא מתאים להוביל גם קבוצה בסדר הגודל של הפועל ירושלים. על אחת כמה וכמה, כשהסגל החדש נראה אפרורי למדי, ללא אף שם נוצץ כפי שהמועדון מהבירה הרגיל את האוהדים שלו בעונות האחרונות.
פתיחת העונה היתה ההתגלמות של כל החששות של הפועל ירושלים. היא הפסידה בגביע ווינר בשני המשחקים הראשונים בליגה, להפועל חולון ולבני הרצליה, כשגם באירופה היא לא הרשימה עם ניצחון דחוק על דרושפאקה ואז נכנעה 80:71 ללודוויגסבורג במשחק נפל, בערב שבו קלעה 1 מ-24 מחוץ לקשת.
כל מי שקשור להפועל ירושלים נכנס ללחץ באותם ימים של סוף חודש אוקטובר. זו לא היתה כמות ההפסדים, כי לגיטימי להפסיד לכל היריבות הללו, זו היתה הצורה שבה הקבוצה שיחקה. החבר'ה של דז'יקיץ' נראו לא מחוברים ולא מתואמים, ומירב חיצי הביקורת הופנו לסמית', שנראה אז כמי שתפקיד הרכז בקבוצה כמו הפועל ירושלים גדול עליו.
האוהדים הירושלמים ברשתות החברתיות חתכו אותו לחתיכות והתלוננו על סגנון המשחק האיטי, כשנראה היה שאם אכן יגיע השינוי ההכרחי בסגל - הוא יבוא בעמדה של סמית'. אבל כידוע, דז'יקיץ' ניטרל את כל רעשי הרקע והמשיך להאמין בספידי (וביתר השחקנים) גם בתקופה הפחות טובה - והשינויים אכן הגיעו, אבל אף שחקן לא הוחלף.
צריך להתעכב על הגישה של סמית', במיוחד בתקופה הפחות טובה של פתיחת העונה. הוא לא היה מודע בהכרח למה שחושבים עליו האוהדים, אבל ידע היטב שהשינוי צריך להתחיל בו. "ספידי הוא בן אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמו", סיפרו בירושלים. "היה לו ברור שהציפיות ממנו היו גבוהות יותר ושהוא חייב להיות יותר טוב. מצד שני, הוא אמר כל הזמן שברגע שהדברים יתחברו, זה ייראה אחרת לגמרי".
המספרים של סמית' אכן לא היו מרשימים במיוחד בהתחלה: לא בליגה ולא בליגת האלופות של פיב"א: 9.2 נקודות ו-5.8 אסיסטים בחמשת המחזורים הראשונים בליגה, 8.3 נקודות ו-5.3 אסיסטים בסיבוב הראשון ב-BCL. כלומר, סביר, אבל בטח לא משהו מיוחד, מה גם שבמבחן העין - מעבר לכל המספרים היבשים - זה לא נראה מספיק טוב.
האנדרדוג שנושך
אבל סמית' ידע שזה יבוא, שפתיחת העונה הזו היא בסך הכל חבלי לידה של קבוצה חדשה לגמרי שנבנתה תחת מאמן חדש. "מהרגע הראשון ספידי אמר שהוא השחקן שייקח לו הכי הרבה זמן", הסבירו בירושלים. "הוא אמר שבגלל שהוא הרכז הוא צריך ללמוד מאפס את כולם. איפה, לדוגמה, זאק הנקינס אוהב לקבל את הכדורים, איך ליוואי רנדולף אוהב לנוע בהתקפה, מתי לתת את הכדורים לקאדין קרינגטון. אלה תהליכים שלא קורים ביום אחד".
ובמקרה של סמית', זה אכן קרה. לאט לאט זה התחבר. הוא התחיל לנפק משחקים מצוינים, הן בליגה והן ב-BCL, עם כמויות דו ספרתיות של אסיסטים. הוא הצטיין בניצחון החשוב על לודוויגסבורג בחוץ (15 נקודות, 6 אסיסטים), כשגם בליגה הוא נראה טוב ממשחק למשחק והיה נהדר בניצחון הראשון על מכבי ת"א בהיכל עם 14 נקודות ו-10 אסיסטים. בשלב הזה של העונה, הוא כבר עם 11.8 נקודות, 6.3 אסיסטים ו-38% ל-3, כשבמסגרת האירופית הוא עם 10.5 נקודות ו-6.2 אסיסטים.
זה לא מקרי שסמית מוביל את הפועל ירושלים בכמות הדקות ב-BCL עם 30.4 בממוצע ושני רק לרנדולף בממוצע הדקות בקבוצה בליגה. דז'יקיץ' סומך עליו לחלוטין, וכאמור - כשהיו לא מעט קולות מסביב שקראו להחליף את ספידי, למאמן הסרבי המחשבה הזו כלל לא חלפה בראש.
סמית' מעריך מאוד את דז'יקיץ', יש שיאמרו שאפילו מעריץ. גם כשדז'יקיץ' מבקר אותו ("זה המשחק הכי גרוע של ספידי העונה", הוא אמר אחרי הניצחון בשטרסבורג), סמית' מקבל בהבנה. בראיון אחרי גמר הגביע, כמעט כל מילה שניה שלו היתה "המאמן" - ובהקשר חיובי כמובן. "הוא מוביל אותנו בדרך שלו ואנחנו הולכים אחריו", הוא אמר כבר בחדר ההלבשה, לאחר הזכיה בגביע. "הוא מאמן מעולה, רוצה שתמיד נהיה צנועים, אנשים לא מבינים לפעמים כמה הוא טוב. הוא עשה עבורי דברים שאף מאמן לא עשה".
הסיפור של סמית', כמו גם זה דז'יקיץ' אגב, מתמצת את הסיפור של הפועל ירושלים בעונה הזו. קבוצה שלא נתנו לה יותר מדי סיכוי, שהמעיטו בערכה - אבל כשהגיעה המאני הטיים, היא השאירה אבק לכולם. סמית' הפך משחקן שכמעט כל האוהדים רוצים להחליף לכזה שכמעט אי אפשר בלעדיו, שכשהוא לא משחק, מורגש החסרון בבעל בית אמיתי.
ספידי סמית' הוא מסוג השחקנים שכמעט תמיד המעיטו בערכם, הוא אמר את זה בעצמו. התגובות לאותה אמירה על ג'ייקובן ולורנזו בראון ממחישות את זה היטב. אבל בשנים האחרונות הוא נכנס היטב למשבצת האנדרדוג ונושך כל מי שבסביבה: בעונה שעברה הוא הוביל את ריטאס וילנה לאליפות על חשבונה של האלופה הנצחית של ליטא, ז'לגיריס קובנה, והעונה הוא עשה את אותו דבר למכבי ת"א בגמר הגביע.
הפועל ירושלים וספידי סמית', לפחות עד עכשיו העונה, באו קטנים ויצאו גדולים. העניין הוא שלסדרה מול אא"ק הם כבר מגיעים פייבוריטים, מגיעים כשכל הציפיות וכל העיניים עליהם. כשהאפשרות לארח את הפיינל פור בארנה תלויה בעיקר ביכולת שלהם לצלוח את המכשול היווני. ועכשיו חובת ההוכחה על ספידי סמית', שהוא מסוגל לנצח גם כשהוא לא אנדרדוג, אלא אלפא דוג.
