בלאט צריך לעזוב את מכבי

הלכתי סביב זה כמה וכמה פעמים, כתבתי כמה מאות מלים ומחקתי אותן, ובסופו של דבר בחרתי להתחיל מהפואנטה: דייויד בלאט צריך לקחת בשנה הבאה את הכישורים שלו למקום אחר. זה לא עניין מקצועי. זה הדיסוננס שקיים בין האופי של המועדון לאופי של המאמן שמשאיר אותי שוב ושוב עם ההרגשה שהוא פשוט "טוב" מדי בשביל לעבוד ולנצח משחקים ולהביא תארים למכבי תל אביב.

• 21:10, בשידור ישיר באתר: מכבי ת"א מול בודצ'נוסט בחצי גמר האדריאטית
• 18:45, ישיר באתר: חצי הגמר הראשון בפיינל פור, צ'דביטה זאגרב - פרטיזן

מכבי תל אביב, כנושאת הדגל של המכביזם, מייצגת הרבה מאוד ערכים. חלקם חיוביים: חתירה בלתי מתפשרת למצוינות ולהישגיות, אף אחד לא גדול מהקבוצה ועוד ועוד. חלקם גם, מה לעשות, שליליים: כוחניות, דורסנות. כאלה.

איכשהו, אל פתחו של המועדון הזה התגלגל ב-1999 אדון בלאט – איש כדורסל ייחודי, יצירתי, מוכשר וחד. ומוצלח. בעצם לא "איכשהו התגלגל". זה היה מהלך טבעי לגמרי. בלאט היה עוד מאמן בשורה ארוכה של אנשים שעמדו על הקווים של מכבי ושהיו שראויים לכל התיאורים המחמיאים האלה האלה.
אבל כמו שמכבי (המכביזם) מייצגת כל מני ערכים, ובעצם כמו כל בנאדם באשר הוא, גם לבלאט יש עוד צדדים, מלבד אלה שהוזכרו קודם. ובלאט, בניגוד לשלל דמויות אחרות שהיו אמונות על הצד המקצועי של מכבי לאורך השנים, ובניגוד למכביזם, מעורר אמפתיה. הוא מעורר חיבה. הוא נראה היה, לפחות אז – לפני 13 שנה – גם קצת תמים. ומה לתמימות ולמכבי?

עם המבטא והמבט ה-לא-מכאן שלו, שנראים כל הזמן כל כך כנים, עם התואר מפרינסטון והכדורסל המתוחכם והתדמית הלבבית וההצלחה בצפון השקט – בלאט הביא איתו למה שהיה אז יד אליהו סגנון אחר לגמרי ממה שעולה בראש כשאומרים "מכביזם". סגנון אחר – שבדרכו שלו, מוביל גם הוא להישגים ולהצלחות. ושלא יהיו טעויות – מעמדו של דייויד בלאט כמאמן כדורסל בעשור האחרון לא נמצא הרחק מאחור בהשוואה למעמדו של מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב בתקופה המקבילה. זו אחת הקבוצות הגדולות ביבשת, וזה אחד המאמנים הגדולים ביבשת.

זה התחיל עם גמר גביע אירופה ב-2000, בעונתו הראשונה כיד ימינו של פיני גרשון בתל אביב, ואז המשיך בענק עם אליפות הסופרוליג בעונה שלאחר מכן. אח"כ באו פיינל פור נוסף כשירש קבוצה שבעה ועם בעיות חברתיות, עונה של בנייה מחדש (והשתתפות בשלוש מסגרות) כשכל מה שעמד בינו לבין עוד פיינל פור (עם קבוצה חדשה לגמרי, כן?) היה חסרון ביתיות בגלל המצב הבטחוני וטייוס אדני אחד ענק. ואז באו עוד אליפות אירופה כחצי השני של גרשון, ואז הפרידה.

ועדיין – התקופה הנפלאה הזו כוללת כוכבית שחורה. במהלך הזה, שנה אחרי שקיבל שנתיים לבנות קבוצה לפיינל פור (וכאמור, סיים את השנה הראשונה מרחק נגיעה מעוד פיינל פור, ועם זכיות בתארים המקומיים, תוך התמודדות כפויה בשלוש מסגרות) נאלץ בלאט לבלוע צפרדע גדולה בדמות החזרתו לתפקיד העוזר. מכבי (שידעה שהפיינל פור בת"א) רצתה לבנות מהר קבוצה ענקית, רצתה בחזרה את פיני, ורצתה את בלאט לצידו. והיא ידעה שרק אדם כבלאט יהיה מוכן לקחת את הצעד הזה אחורה. אם לא האופי של בלאט, שבמידה רבה לא תואם את האופי של המועדון שהוא עובד בו, אין שום סיכוי שהצעד הזה יוצא לפועל. ומכבי ניצלה את זה.

בשנים שלאחר מכן, למרות הפרידה, שני הצדדים המשיכו לזכות בתארים. מכבי המשיכה מיד לעוד אליפות אירופה ולעוד גמר, ולגמר נוסף ב-2008. בלאט הביא את גביע היורוצ'אלנג' לדינמו סנט פטרסבורג ב-2005, אליפות איטליה לבנטון טרוויזו ב-2006 וגביע איטלקי לאותה קבוצה ב-2007. ואם חבילת התארים הזו נראית לכם קצת פחות נוצצת מזו של מכבי באותם ימים, אז בואו נוסיף גם את אליפות אירופה 2007, עם נבחרת רוסיה, על אדמת ספרד, עם ניצחון מול ספרד בגמר. Now we're even?

אבל המצב הזה, שבו המאמן הישראלי הכי טוב לא עובד בקבוצה הישראלית הכי טובה, הוא לא מצב טבעי (ב"טבע" המוזר של הכדורסל שלנו). אז בלאט חזר, ואנחנו קיבלנו עוד הזדמנות לראות לאן החיבור הלא טבעי הזה יכול להגיע. ובעונה שעברה, זה נראה היה כמו החלום של מי שרוצה בטובתו של בלאט ושל מי שרוצה בטובתה של מכבי – גם אם אלה לא תמיד אותם האנשים. הקבוצה הצעירה, החדשה, הרעננה, התוססת, הכיפית, הנלחמת, השורדת, המהירה והאתלטית של שנה שעברה עשתה פשוט שמח על הפרקט וביציעים. ובסופו של דבר – היא גם הייתה קבוצה מנצחת. שוב, כהרגלו, בלאט לא איבד אף אחד מהתארים המקומיים, שזה משהו שקרה למכבי כמה וכמה פעמים בשנים שבין העזיבה לחזרה שלו, אבל גדול ומרשים מכך – מכבי שוב הייתה בגמר היורוליג. עם סגל שעל הנייר, בפתיחת העונה, רוב הפרשנים היו עושים לו טובה ענקית אם היו אומרים שהוא שווה פיינל פור, הגיע לגמר אחרי שהתגבר על פציעה לשחקן קריטי, בזמן קריטי של העונה.

קשה להפריז בכמות הקרדיט שצריך היה להרעיף על בלאט על ההישגים של העונה שעברה. אבל במקום לבלות תחת מטר המחמאות, הוא קיבל את אחד מהקיצים הכי מבולגנים שבהנהלת מכבי זוכרים.
בפעם השנייה בקריירה שלו, הקבוצה הצעירה והמגניבה שבלאט בנה במכבי נהרסה אחרי שנה אחת. תוסיפו לזה את השביתה ב-NBA והשלכותיה (פארגו, פארמר), שינויים בסגל בתוך העונה ושוב כניסה למסגרת של הליגה האדריאטית, ותקבלו תנאי פתיחה קשים במיוחד.

ושוב, כמו שב-2003 מכבי ביצעה סדרת מהלכים (האדריאטית, החזרת בלאט לתפקיד העוזר) כי ידעה שהוא אחד שיסכים לכך וידעה שהיא תרוויח מזה (על חשבון בלאט במידה מסויימת), כך גם ב-2011 מכבי הרשתה לעצמה כל מני דברים, כי ידעה שהוא יוכל לעמוד בזה. וכמו ב-2003, במכבי שוב צדקו! בלאט, מה לעשות, עומד בזה. הוא עומד בכל מה שנזרק עליו. המאזן של הקבוצה השנה, למרות תנאי הפתיחה המזעזעים, למרות העומס, למרות השינויים בסגל, למרות הכל – פשוט מרהיב. בנוסף, הקבוצה חיברה לא מעט משחקי כדורסל מעולים, שוב זכתה בגביע המקומי, שוב בפיינל פור האדריאטית, ושוב היתה מרחק נגיעה מהפיינל פור, אחרי שהייתה חלק מסדרה שכולם מסכימים שהיתה מפוארת.

אבל הנהלת מכבי תל אביב היא קבוצה הולכת ומתרחבת של בעלי מאה ושל בעלי דעה (חלקם הם גם וגם), וכשניצני חילופי המשמרות בהנהלה כבר מבצבצים בבירור, כמעט לכל אחד שם יש מה לומר, ואת הכוח שהדברים שלו יישמעו. וכך, למרות כל מה שעבר עליו במכבי לאורך השנים, שנים בהן הצעיד קבוצה שבעה לפיינל פור ב-2002, בנה ב-2003 קבוצה חדשה והריץ אותה בשלוש מסגרות כשהוא חושב שיש לו שנתיים להכין אותה לפיינל פור. ואז - למרות שנה די מוצלחת, אחרי שנאלץ לספוג את החזרה ההיא לעמדת העוזר, אחרי שנים בהן היה האחראי המרכזי לאחת השנים היפות והכיפיות והמוצלחות בתולדות מכבי (אשתקד), וכשהעונה שוב מריץ בהצלחה קבוצה בשלוש מסגרות, אחרי קיץ מסויט, תחת הנהלה דעתית ומתערבת, ועם לא מעט שינויים בסגל - למרות כל זה, בלאט צריך היה לפתוח מוקדם יותר השבוע את "ישראל היום" ולראות שוב את אחד מבכירי ההנהלה שלו סוקל אותו בכיכר העיר. "סאקר פאנץ'" קוראים לזה בסלנג אמריקאי.

אם לא יהיו הפתעות, בלאט יסיים גם את השנה הקשה הזו – עוד שנה מוצלחת כמאמן הראשי של מכבי תל אביב – עם הזכרונות מאואקה, עם הצלחה באדריאטית, ושוב ישמור על שני התארים המקומיים.
אבל הגיע הזמן שבלאט יפתיע גם את עצמו, ייקח את הרגליים שלו וישאיר את המכביזם מאחוריו. ולא משנה שיכול להיות שזה בדיוק מה שהמתקפה של אותו בכיר רצתה להשיג. יש גבול לכמה שאפשר לנגן על החולשות של מי שעובד אצלך ולמתוח את הגבולות שלו – התנהגות שיש אנשים שיקראו לה, בתוכחה, "מכביזם". מעניין יהיה לראות כמה מהדברים הטובים שהמונח הזה עוד מייצג יישארו בהיכל נוקיה ברגע שבלאט יצעד החוצה ממנו בפעם האחרונה כמאמן מכבי תל אביב.