כספי סוגר עונה ב-NBA: עכשיו הזמן לסיכומים

אישית, על העליות, על הירידות ועל הסיפורים מכל הסוגים, זו היתה עונה ראשונה מצויינת לעומרי כספי ב-NBA, טובה יותר מאשר ניתן היה להעריך. קבוצתית, זו היתה עוד עונה חלשה של סקרמנטו, רביעית ברציפות מחוץ לפלייאוף ואחת משתי הגרועות ב-17 השנים האחרונות.

מה שבכל זאת נותן תקוות בסקרמנטו לקראת העתיד הוא שהעונה הגרועה האחרת מלבד זו, היא זו מלפני שנה. כלומר, אם מתעקשים, הרי שגם בתוך הנתונים השליליים אפשר למצוא קרן אור. 

המאמן, פול ווסטפאל, השיג 25 ניצחונות העונה, כ-50 אחוז טוב יותר מאשר אספו רג'י תיאס ומחליפו קני נאט בעונה שעברה.

ועדיין, הקינגס, על אף מספר מאבקים צמודים מאוד נגד קבוצות צמרת לאורך העונה, נחשבים לאחת הקבוצות החלשות בליגה. אם יש להם סיבות לאופטימיות בעתיד, הרי שהן תלויות בשחקנים מסוגו של עומרי כספי: צעירים ובתחילת דרכם, אבל אמביציוזיים מאוד, לא מוותרים, שמים את הלב על המגרש ושואפים להתקדם.

ווסטפאל, למשל, מצביע על קטגוריית הריבאונדים כדוגמא לגרף שיפור שעשוי לבוא לידי ביטוי בעונה הבאה גם בתחומים נוספים. ריבאונדים, כידוע, לא לוקחים רק בזכות יתרון גובה, אלא גם בזכות מאמץ, הקרבה, עבודה, קשיחות, מאבק על מיקום והתמדה.

אם בעונה שעברה הקינגס דורגו לפני אחרונים בליגה בכל הקשור לנתוני הריבאונדים שלהם, הרי שהפעם הם סיימו בתוך העשירייה הראשונה בין קבוצות הליגה.

גם כספי, יש להניח, מקווה לעתיד טוב יותר עבור הקינגס. ההתפעלות וההלם הראשוניים מה-NBA כבר חלפו, ומעכשיו והלאה הוא ירצה למצוא את עצמו במהירות האפשרית בקבוצה מנצחת, כפי שהתרגל להיות במכבי ת"א. לסקרמנטו יש דרך ארוכה כדי לעשות את זה.

ההתחלה מוצלחת, ההמשך מתון יותר

כאשר מרטין היה בחוץ בגלל פציעה, ההשפעה על כספי היתה אחרת. בסופו של דבר מרטין הועבר בטרייד, עניין שספק אם דיברו בו ברצינות לפני הפציעה שלו בתחילת העונה. גם הפציעה של פרנסיסקו גארסיה פתחה אפשרויות שכספי לא יכול היה לחלום עליהן בערב הבחירה בדראפט.

עוד עניין שכספי למד על בשרו הוא חלוקת הכוחות לאורך עונה שלמה, שדורשת מאמץ מסוג אחר מכל מה שהכיר עד היום. עד למשחק האולסטאר הוא עמד על ממוצע של 12.7 נקודות, כולל ארבעה משחקים של בין 21 ל-24 נקודות, שנתנו תחושה שלא רק מדובר בחלום, אלא גם בשחקן שיכול להיבחר לחמישיית הרוקיז של העונה. בנקודת הזמן ההיא הוא שיחק בחמישייה הראשונה של הרוקיז במשחק הראווה שלהם נגד שחקני העונה השניה.

אבל אחרי האולסטאר ועד לסיום העונה, אולי בהשפעת העייפות, אולי בהשפעת התהילה שהיתה מנת חלקו בתחרות החיובים האמריקאית כשהתמודד מול ראג'ון רונדו וקווין דוראנט ומשך אליו את כל התקשורת הארצית, כספי נפל ב-5 נקודות בממוצע בערך. בשלב הזה ווסטפאל קלט את העניין וניסה להושיב את הפורוורד שלו בצד, כדי להקל על השחיקה והעייפות ואולי גם להחזיר אותו לפרופורציות.

בתקופה הזו בה כספי ניסה למצוא את הקצב מחדש והמאמן החליט להפחית עומסים, הוא רשם חמישה משחקים ללא נקודות ובמספר משחקים נוספים לא שותף. אז גם אפשר היה לקלוט התמתנות בסיקור התקשורתי בארץ. הכותרות נרגעו, ההיסטריה פסקה. כספי הפך להיות אנושי, עוד שחקן ב-NBA ולא היחיד שם. אפילו שהוא שלנו.

מבט קטן על העתיד

יש כמובן משהו מאוד מתסכל בלהפסיד כל כך הרבה משחקים בעונה, ודאי עבור שחקן תחרותי באופן בלתי רגיל כמוהו, אבל כספי צריך לזכור ולראות לנגד עיניו את המקרה של ויקטור קלאבר הספרדי מוולנסיה, שנבחר בידי פורטלנד מקום אחד לפניו (22 לעומת 23) ובסופו של הליך נותר לשחק עונה נוספת באירופה. מי יודע מה היה גורלו של כספי לו פורטלנד בעלת היומרות היתה בוחרת בו, ולא קבוצה כמו סקרמנטו, שמחפשת לבנות עצמה מחדש ולהשתקם.

מעבר לכל זה כספי היווה, כצפוי, מוקד לעלייה לרגל או לחילופין שגריר של רצון טוב במקומות רבים בשל העובדה שהוא ישראלי ויהודי. זימונים לטקסים, אירוח פה, צילומים שם, פגישות עם זה ועם ההוא וערב אחד גדול במיוחד במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, שריכז אליו המוני תומכים יהודים שקראו בשמו כאילו היה קובי בראיינט.

יותר מכל, כספי עבר את חוויית חייו ותוך כדי כך ידע לעמוד על שתי רגליו, ניסה שלא להסתחרר וסלל לעצמו מסלול ודרך שאם ימשיך ללכת בהם בביטחון כפי שעשה עד עכשיו, נוכל לשמוע, לקרוא ולראות אותו במרכז העניינים של הכדורסל העולמי עוד שנים רבות – אפילו אם זה קצת בשוליים ובקבוצה קטנה, לפי שעה.