שני מחזורים בתוך הטופ 16 אין קבוצה בבית ו' שמקדימה את האחרת ולו בקצה האף, והקבוצות מדרג האיכות 3 (מכבי) ו-4 (פילזן) מנצחות את הקבוצות מספר 1 (ריאל) ו-2 (סיינה). רואים את זה גם בבתים האחרים: פנאתינאיקוס מפסידה פעמיים, ברצלונה סופגת הפסד ראשון, סופוט מנצחת ב-20 הפרש במלאגה ופרטיזן מעל כולן.
המסקנה המיידית ידועה מזמן: שלב הבתים ביורוליג ארוך ומייגע מדי, ובמקרים רבים אינו מייצג את העתיד להתרחש בשלבים הקצרים יותר בהמשך העונה, כמו הטופ 16 ושלב ההצלבה, שבנויים מאוד על מומנטום של קבוצה כזו או אחרת, שלא לדבר על הפיינל פור עצמו.
לאורך העונה דיברנו על הקושי של אנדרסון ואיידסון להתבטא זה לצד זה בו-זמנית, ועל המקרים המעטים מדי שבהם זה קרה. הפעם, מול ריאל, עם התחושה שהמאני-טיים כבר כאן וכל משחק הוא קריטי, השניים הצליחו לעשות את זה באופן יוצא מהכלל הרבה בזכות היכולות הפנטסטיות שלהם, אבל בין השאר כיוון שההגנה של ריאל על שחקנים בעמדה מספר 3 לוקה בחסר, נתון שהוכח פעם אחר פעם לאורך העונה מול יריבות אחרות.
את הפוטנציאל של מכבי לנצל את האתלטיות שלה ליכולת הגנתית גבוהה ראינו כבר מהרגע הראשון של העונה. לאזמה, פישר, פרקינס, אנדרסון ואחרים שמרו מצויין כל אחד לחוד וגם ביחד. התקפית, 22 נקודות מפישר ולאזמה היו בונוס מבחינת מכבי במשחק הזה, אבל לנוכח חסרונו של פליפה רייס והעובדה שהקו הקדמי של ריאל אינו קשוח במיוחד, נתון מסוג זה התבקש ואכן יצא לפועל.
הנקודה הכי מעודדת מבחינת מכבי היא היכולת לשחק בלי עליות וירידות משמעותיות מדי לאורך משחק שלם מול יריבה טובה. ריאל אמנם רצה פה ושם בלי מענה מצד מכבי, אבל אלה היו ריצות קצרות והחוסן המנטאלי המתפתח, יחד עם האנרגיות מהקהל, איפשרו למכבי ולגרשון להיות ערניים ולעמוד צעד אחד קדימה כל הזמן לעומת ריאל ומסינה, שיצאו משטחי הנוחות הרגילים שלהם, שבהם הם אלה שמכתיבים קצב.
עמדת הפוינט גארד היא הסיפור המוזר והמעניין של העונה במכבי: ויזנייבסקי פותח בחמישייה באופן קבוע, בעוד פרקינס הוא הרכז המשמעותי מבין השניים וגם זה שמסיים. בעיני רבים הוא עדיין חידה, לפעמים גם לגבי השחקנים שלצידו, אבל היתרונות שלו ובעיקר הרעב הגדול להצליח שומרים את מכבי קרוב גם כשהיא לא מנצחת כמו שקרה בוויטוריה, מוסקבה וסיינה.
פרקינס הוא מעכשיו, ולמעשה כבר מספר שבועות, הצלע השלישית שאמורה לבוא לביטוי מלא לצד אנדרסון ואיידסון. מכבי צריכה לקוות שהשלושה האלה יקומו על הצד הטוב שלהם לכל משחק מעתה והלאה, כדי שתוכל לבוא מלמטה ולהגיע למעלה. אם זה מה שיקרה, יהיה לה סיכוי טוב לעבור הלאה.
עם זאת, צריך לזכור: ההפסד ב-4 הפרש לסיינה שניתן למחיקה על ידי מכבי בהיכל נוקיה, מתקזז פחות או יותר עם הניצחון ב-5 הפרש על ריאל, שניתן בהחלט למחיקה מצד הספרדים בגומלין אצלם בבית. במילים אחרות, הכל נותר פתוח ומעכשיו לא רק כישרון ואנרגיות קובעים אלא גם כושר משחק נתון של קבוצה כזו או אחרת לאורך פברואר. עכשיו, כשהכל רגוע ושווה בין כולן, כבר ברור שהלחץ האמיתי מתחיל בשבוע הבא במשחק ביתי נגד אפס פילזן.
