האם ראסל ווסטבסרוק היה גדול אמש במשחק ההפסד של הת´אנדר 91:85 למיאמי? לא. האם הוא היה מעט בלתי אחראי? כן. האם זרק יותר מדי? כן ולא. הוא היה 8 מ-18 מהשדה, וקלע 19 נקודות. לשחקן בן 23 בסדרת הגמר הראשונה בחייו זה לא רע בכלל. אבל הוא היה "0" באסיסטים, ו-"5" ב- "איבודים". אבל האם הת´אנדרס יכולים בלעדיו? לא, לא, ולא.

אנחנו בגמר ה-NBA אם לא שמתם לב. העולם בו כל תנועה נמדדת ע"י זכוכית מגדלת ע"י כל עיתונאי ספורט בעולם. מהקילימנג'רו, טייוואן, ועד לרבת עמון, ירדן (טוב, בואו לא נגזים), כולל אנוכי.

ואין שק חבטות טוב יותר מראסל ווסטברוק. אתה מסתכל על המודה החדשה שהוא החל - משקפיים ללא עדשות, או עדשות מזכוכית רגילה עם חולצותיו המטורפות, ובא לך להכניס לו סטירה. המשקפיים, אגב, מתחילות להיות "אין" שדוויין ויין טוען שהוא התחיל, ובינתיים הארבעה המשתמשים ב"משקפיים-לא-משקפיים" אלה הם ווסטברוק, קווין דוראנט, דוויין ווייד, ולברון ג´יימס, עם שלוחות בסיקסרס (אנדרה איגודלה) ואטלנטה (קירק היינריך).

לווסטברוק לא עשו אפילו משפט בקשר לכדורסל שלו. המדיה תבעה אותו, שפטה אותו והוציאה גזר דין: הוא האשם בהפסד במשחק השני; הוא אחד מהאשמים הראשיים בהפסד במשחק השלישי. הוא הכבש שרוצים להעלות למזבח. השעיר לעזאזל של כל דבר גרוע שקורה בת´אנדר. אלוהים, מייק טייסון לא חטף מספר כזה של מהלומות.

הוא עדיין ילד. ווסטברוק (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
הוא עדיין ילד. ווסטברוק (gettyimages) | צילום: ספורט 5

כל מושך בעט - עם או בלי מושג בכדורסל - כבר חרץ את הדין: ראסל הוא אינדיבידואליסט חסר תקנה, חסר יכולת ראיית משחק, שעבורו שתיקה היא הודאה בכשלון. הודאה בכשלון? על מה ולמה? על שהוא לא הצליח לשים את הכדור בטבעת? אבל הוא כן. ומה הוא עצמו אומר על כל ההאשמות והתלונות? "זה ניכנס לי באוזן הימנית ויוצא בשמאלית", סיפר ווסטברוק.

וכשהוא מתבקש להסביר את תשובתו הוא לא מסרב: "עבורי, הדבר היחיד החשוב הוא מה שאומרים חברי קבוצתי; והם אומרים לי להמשיך לשחק בדיוק כפי שאני משחק. יש לי את משפחתי. יש לי את חבריי. אני בסדר. הכל 'גוד' אצלי".

אז כיצד זה יכול להיות שאליל הכדורסל שלו הוא מג´יק, שהיה השחקן הקבוצתי האופטימלי? "מג´יק אמר לי שאני חייב להמשיך לשחק כפי שנראה לי", אמר ווסטברוק, "הוא אמר לי שכל שחקן חייב לשוט במשוט שיש לו, ולא להעתיק מאחרים". מעניין מה היתה תגובתו כשנודע לו שמג´יק אמר בטלוויזיה שהופעתו במשחק השני היתה התצוגה הגרועה שהוא חזה מימיו מפוינט גארד.

אבל לדעתי, פסק הדין ניתן מהר מדי. ראסל הוא בן 23, פור גוד סייק. הוא יכול היה להיות בדראפט של השנה. הוא עדיין ילד. הכל עלול להשתנות במשחקו כשלגיל ישנה השפעה מכרעת, אבל השאלה הגדולה היא אם אתה לוקח ראסל ווסטברוק כזה - שיכול לעשות כל מה שאלן אייברסון עשה - ומנסה לשנותו.

הכינור הראשון בסיפור. דוראנט (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
הכינור הראשון בסיפור. דוראנט (gettyimages) | צילום: ספורט 5

לא הייתי מנסה לשנותו אם לא היה לו את קווין דוראנט. לאייברסון לא היה דוראנט ככוכב הראשי, ווסטברוק חייב להבין שהוא הכינור השני בתזמורת הת´אנדר. לעתים נידמה שהוא מבין זאת ויודע שדוראנט הוא האיש, אך לעתים הוא משחק כאילו זה לא ברור לו כלל. דוויין ווייד הבין זאת העונה, והוא העביר את שרביט המאסטרו ללברון ללא כל בעיה. היום לברון הוא המנהיג והמוציא לפועל הראשי של מיאמי היט. זה היה תפקידו של דוויין משך 6-7 השנים האחרונות, אבל  נו מור. האם ראסל יצליח להבין זאת?

אז אני חוזר לווסטברוק השחקן. כולם מאשימים אותו בהפסד במשחק השני. אני מסתכל בדף הסטטיסטיקה ומה אני רואה? 27 נקודות. 8 ריבאונדים. 7 אסיסטים. 2 איבודי כדור. 90% משחקני הליגה היו מוכרים את אחותם עבור יום סטטיסטי כזה. ווסטברוק? הוא צריך להתנצל על המשחק השני.

נו? אתם יכולים להבין דבר כזה? אילו היו לו עוד 2 ריבאונדים ו-3 אסיסטים, הוא היה מוגדר כ-"הטריפל דאבל הגרוע בתולדות גמר ה-אן.בי.איי". רק על ראסל ניתן "לעלות" כך, כי הוא רק מחייך חזרה וזהו.

זורק הרבה, אולי יותר מדי. ווסטברוק (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
זורק הרבה, אולי יותר מדי. ווסטברוק (gettyimages) | צילום: ספורט 5

הרבה אנשים טוענים שהבעיה של ווסטברוק היא שהוא לוקח יותר מדי זריקות. אולי זה נכון: בפלייאוף העונה, ללא המשחק אמש, הוא לקח 311 זריקות לעומת ה-299 של דוראנט. אך ראו זה פלא: הת´אנדר במאזן של 3-13, כשבדרך הם חונקים את דאלאס מבריקס, לוס אנג´לס לייקרס, וסן אנטוניו ספרס - כולן אלופות גאות עם שחקנים וותיקים בין הטובים בליגה, וראסל ווסטברוק היה השוחט שלא נפל בהרבה מדוראנט.

סקוט ברוקס הגיב: "כל מה שאני יודע זה שראסל הביא כפוינט גארד למקום שהרבה אנשים לעולם לא מגיעים אליו. אנחנו בגמר ה-אן.בי.איי, למרות מה שמג´יק אומר". אז אולי פשוט הכי טוב לשאול את דרק פישר הוותיק מה דעתו? כן, זה רעיון מצויין.

"כשדברים הולכים טוב, אז הכל נפלא", אומר הגארד הוותיק, "כשהם לא הולכים טוב, אז הכל גרוע. הוא בוודאות עושה משהו טוב מאד, אחרת לא היינו במקום בו אנו נמצאים. כמובן שעליו ללמוד לשלוט בעצמו במצבים מסויימים, אבל העובדה הפשוטה היא שישנם 30 פוינט גארדים שעולים בחמישיות בליגה הזאת, ונשארו רק שניים - ראסל ומריו (צ´אלמרס, מ.ל). וזה סוף הסיפור".

הופס - כל מה שחשוב ומעניין ב-NBA. לחצו לאתר של מנחם לס