כמה קשה לזכות באליפות ה NBA. תשאלו את לברון ג'יימס שהלילה יעמוד במרחק ניצחון בודד מתואר ראשון, בעונתו התשיעית בליגה. מי כמוהו יכול לספר שאין קיצורי דרך לזכייה בטבעת, וששחקן צריך להוציא מעצמו את הכי טוב שאפשר מול הכי טובים שיש. וכמובן רעב. ואוי, כמה שהוא רעב ג'יימס. רגע לפני ההכרעה אספנו את אלה שגם דרכם בעולם הכדורסל לא הייתה קלה בכלל:
קארל מלון (חבר היכל התהילה, בין 50 הגדולים ב NBA, מקום שני בקלעי כל הזמנים)
אפשר למלא דף שלם רק על רשימת ההישגים של "הדוור", אבל נתמקד בשני רגעי השיא בקריירה שלו, אשר הראשון הגיע בסדרת הגמר הראשונה שלו בשנת 97' מול הבולס של ג'ורדן. לאחר עונת שיא של מאלון, בה זכה בתואר ה MVP, נראה היה כי בעונתו ה- 12 בליגה, הגיע זמנו של גדול הפורוורדים לזכות בגביע הקדוש. אך למייקל ג'ורדן ושות' היו תכניות אחרות. לאחר שני ניצחונות ביתיים של הבולס ומשחקים פושרים של המייל מן, הובילו הבולס 2-0 בסדרה אשר עברה לרצף של שלושה משחקי בית ביוטה. מול הקהל הביתי הטוב בליגה באותה שנה, חזר מאלון לסורו והוביל את הג'אז לשני ניצחונות רצופים ולשוויון 2-2 בסדרה. למשחק מס' 5 הגיע מייקל ג'ורדן כשהוא קודח מחום ולאחר לילה ללא שינה עקב ווירוס בקיבה. הג'אז הריחו דם והבינו שיש כאן מצב אולי חד פעמי לתקוף את החיה הפצועה. ובכן, בואו נסכם זאת בכך שמה שמייקל יודע לעשות כשהוא חולה רוב האנשים לא יכולים לעשות כשהם בשיא כוחם. במשחק שנכנס לפנתאון ("משחק השפעת") הוביל ג'ורדן את שיקגו לניצחון עם 38 נקודות וגרם להלם בקרב שחקני הג'אז אשר לא התאוששו גם במשחק הבא והפסידו את האליפות. שנה אחרי זה שוב נפגשו הבולס והג'אז אך גם הפעם לא הצליח מאלון להתעלות במאני טיים, ובעיקר חטיפת הכדור של הוד אווירותו בשניות הסיום מידיו, שיקפה במדויק את איבוד הצ'אנס שלו לגביע.
צ'ארלס בארקלי (חבר היכל התהילה, בין 50 הגדולים ב NBA)
בעונת 92-93 עבר סיר צ'ארלס בטרייד לפיניקס לאחר 8 עונות במדיה של הסיקסרס בהן לא השיג כלום אך הפך לאחת הדמויות האהובות והמעניינות בליגה. כנראה שהמעבר למדבר באריזונה מעיר האחווה עשתה לו רק טוב, כיוון שכבר בעונתו הראשונה במדי הסאנס זכה בארקלי בתואר ה mvp לאחר עונה אדירה בה הוביל את השמשות לסדרת גמר שנייה בתולדות המועדון. גם בגמר זה "זכה" בארקלי למפגש פסגה עם לא אחר מאשר מייקל ג'ורדן. בסדרה נהדרת בה זכורים בעיקר משחק מס' 3 אשר הלך לשלוש הארכות שבסופן ניצחה פיניקס, וכמובן משחק מס' 6 בו קלע ג'ון פקסון שלשה מנצחת שנתנה אליפות שלישית ברציפות לבולס. בארקלי העביר עוד 3 עונות בפיניקס בהן לא הצליח לחזור לבימת הגמר. בעונת 96-97 הועבר ליוסטון, שם חבר ל"שלישייה הגדולה" דאז – בארקלי-אולג'ואן-דרקסלר, אך גם הם לא עזרו לצ'ארלס לזכות במשהו.
פטריק יואינג (חבר היכל התהילה, בין 50 הגדולים ב NBA)
אחד משני הסמלים הגדולים של הניקס בכל הזמנים (בנוסף לוויליס ריד). בשנות ה-90 היריבות של הניקס והבולס היתה החזקה במזרח, כאשר בסוף כל סדרה ביניהן ידה של הבולס הייתה על העליונה ואותו מייקל ג'ורדן מירר להם את החיים. הניקס הבינו שבשביל לנצח את הבולס צריך פשוט לחכות שמייקל יפרוש ואת ההזדמנות הראשונה לאחר פרישתו ניצלו עד תום בעונת 94-95, בה העפילו סוף סוף לסדרת הגמר.עבור יואינג, זו היתה סדרת הגמר הראשונה בקריירה לאחר 9 שנים בליגה, והוא פגש בקרב גדולי הסנטרים של התקופה את האקים "דה דרים" אולג'ואן. "החלום" סיים בדיוק עונת mvp מבריקה בה אף זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה והיה רעב לטבעת לא פחות מפטריק. הסדרה התאפיינה בהגנה קשוחה בה אף קבוצה לא דגדגה את רף מאה הנקודות, וכיאה לסדרה כזו הגיעה למשחק שביעי ומכריע ביוסטון. אוהדי הניקס יזכרו לדראון עולם את המשחק המכריע הזה עקב תצוגת הנפל הגדולה של ג'ון סטארקס, אשר העמיד נתונים סטטיסטיים מבישים של 2 מ 18 מהשדה ו- 0 מ 11 משלוש. יוסטון והאקים חגגו אליפות ראשונה וגנזו את חלום האליפות של יואינג.
_c.jpg "פטריק2 (צילום: Otto Greule Jr, GettyImages IL)")
רג'י מילר מהפייסרס (נבחר השנה להיכל התהילה של ה NBA)
הגיע לגמר ראשון רק לאחר 13 עונות בליגה בהן הפך לקלעי השלשות הטוב בכל הזמנים (עד שריי אלן מבוסטון השתלט לו על הקטגוריה) ואין ספור רגעים היסטוריים, בעיקר בסדרות הפלייאוף מול הניקס וספייק לי. בסדרת הגמר הפסיד לאחד, שאקיל אוניל, שהחליט כי הגיע דווקא זמנו לזכות בתואר ראשון.
אלן איברסון (MVP של עונת 2000-01)
הלוחם הקטן הכי קשוח בתולדות הליגה שאמנם הגיע לגמר ראשון לאחר 5 עונות בלבד, בהן אסף כמעט כל תואר אפשרי ברמה האישית, אך בשל אופי משחקו חסר הפשרות, היה נראה כאילו A.I משחק בליגה לפחות עשור. בגמר מול הלייקרס הציג אייברסון במשחק מספר 1 את אחת מתצוגות הכדורסל הגדולות ביותר בסדרת גמר – הוא קלע 48 נק' (30 במחצית אחת) וגנב ניצחון מהלייקרס. הסנסציה של המשחק הראשון התפיידה מהר מאד כאשר L.A בראשות שאקיל וקובי ברייאנט התעשתו ושעטו לעבר תואר שני ברציפות (מתוך שלושה בסה"כ) והשאירו את A.I ללא תואר ושברון לב עד עצם היום הזה.
