שוויון בכל מחיר: שתי המילים שמטילות אימה על ה-NBA
אחרי שגם הקנסות לא מנעו מהעשירים להמשיך להתעשר, הסכם העבודה החדש הכניס את אלמנט "האפרון השני" - וכעת בקבוצות ניצבים בפני דילמה: האם לבזבז הרבה ולהסתכן במגבלות חמורות, או לוותר על שחקני מפתח. והאם התשובה לכך כבר נמצאת? סורוקה עושה סדר
הנה פתחתי חלון (והוא ייסגר תוך שנתיים-שלוש)
כל המגבלות האלה לא מכתיבות מתי מותר לחרוג מהתקרה המחמירה ביותר, אבל כן מכתיבות מתי *כדאי* לעשות זאת: כשאתה מעריך שהקבוצה שלך תוכל לזכות באליפות. ואכן, אם תעברו על סך המשכורות של כל 30 קבוצות הליגה, ועל ההימורים בסוכנויות לגבי כמות הניצחונות שלהם העונה - תוכלו לראות מתאם יפה בין הסיכוי להגיע גבוה בטבלה, לבין הסיכון הכלכלי שבעלי אותם קבוצות לקחו על עצמן. בנות המזל, אלה שמבזבזות מעט וצפויות לנצח הרבה, הן קבוצות צעירות כמו אוקלהומה סיטי ואורלנדו, שם כוכבים כמו פאולו באנקרו, ג`יילן וויליאמס, פרנץ ואגנר וצ`ט הולמגרן עדיין משחקים העונה על חוזי רוקי.
משמעות נוספת היא שמבחינה ריאלית, רוב חלונות האליפות האמיתיים של שיאניות השכר יימשכו במקרה הטוב שנתיים-שלוש. בוסטון האריכה חוזים לכל הכוכבים בשנים האחרונות, כולל סכומי שיא לג`יילן בראון וג`ייסון טייטום, ותשלם, במודע, מאות מיליוני דולרים בשנים הקרובות רק כקנסות כדי לשמור על סיכוי לשושלת. ויש כאן עוד ניואנס חשוב: כשאתה כבר לוקח סיכון כזה על עצמך לטווח ארוך, כדאי שתבין איפה תהיה לך אפשרות גם לרדת מתחת לתקרת ההגבלות, להכניס שחקן צעיר לרוטציה במקום וטרן, ועל מי אפשר לוותר מבלי לאבד גובה.